דיני ומנהגי אמירת ההלל

תקנו חכמים להודות ולהלל לה' באמירת פרקי ההלל שבתהלים, ברגלים שנקראו "מועד" ונאסרו במלאכה וגם התייחדו בקרבנותיהם כגון חול המועד סוכות. מלבד תקנה זו, נהגו ישראל לומר את ההלל בששת הימים האחרונים של פסח אף שלא התייחדו בקרבנות, וכן בראשי-חודשים; אך כדי שיהיה ברור שהלל זה נאמר מצד המנהג ולא כחובה, מדלגים על שני חלקים מתוך הלל-השלם. ובחנוכה נהגו לומר הלל-שלם מפני גודל-הנס שאירע בו;

נחלקו הפוסקים לגבי הברכה לפני ואחרי ההלל, בימים שאין גומרים אותו. למעשה, מנהג חסידים שמברכים אז על ההלל בתחילתו ובסופו בחשאי (כלומר לפני השליח ציבור). גם המתפלל ביחידות מברך[1].

קריאת הלל בציבור

מצוה מן-המובחר לקרוא את ההלל עם הציבור לאחר תפלת שחרית, כדי שיענה עמהם "הודו" ו"אנא-ה'" אחר שליח-הציבור. יש אומרים שהבא לבית-הכנסת לאחר שהתפללו שחרית, ועומדים לקרות ההלל והוא לא התפלל שחרית, יקרא תחלה הלל עם הציבור ואחר כך יתפלל. אך על-פי הקבלה יש להימנע מאמירת קטעים בתפילה שלא כסדרן, ויש אומרים שגם לא הייתה דעת רבותינו-נשיאנו נוחה מכך.

והטוב ביותר, להשתדל להתפלל עם הציבור, כך שיוכל לומר את ההלל ברבים אחרי תפילת שמונה-עשרה, וכך נהגו רבותינו-נשיאנו בימים-טובים, אף שבכל השנה היו מאריכים בתפלה אפילו שעות לאחר הציבור[2].

דינים ומנהגים באמירת ההלל

אין להפסיק באמצע הלל. אך אם הפסיק ממשיך מהמקום שהפסיק, ואינו חוזר לראש ההלל אפילו אם היה יכול לגמור את כולו.

מותר לענות בהלל, רק לדברים שבקדושה שהתירו לענות בקריאת-שמע, כי הקורא את ההלל נחשב כאוחז באמצע הפרק עד סיומו. ובהלל שקוראים בדילוג, מותר לענות כמו בפסוקי דזמרא.

יש לקרוא את ההלל כסדר מתחילתו לסופו. ואם דילג פסוק או תיבה אחת ונזכר אחר-כך, יחזור ויקרא מהמקום שטעה[3].

את ההלל יש לומר מעומד, ואין להישען ולהיסמך באמירתו, אך אדם חלוש רשאי לאמרו בישיבה.

באמירת ההלל, יש להיזהר לבטא כל מילה בבירור, שלא יטעה בהברה המשנה את משמעות המילה. למשל, באמירת הפסוק "הודו-לה' יש לבטא במדויק את המילים "כי לעולם" שלא ישמע "כלעולם", וכן יש להדגיש את האות ס' של "חסדו" שלא ישמע "חזדו".

כשמגיע שליח-הציבור ל"יאמר נא", אומרים הקהל אחריו "הודו-לה' . ." וכן לאחר פסוקי "יאמרו-נא". ונהגו שגם המתפלל ביחידות אומר "הודו-לה' . ." לאחר פסוקים אלו. את השם זבדיה אומרים ככתבו[4].

[1] טוש"ע ונ"כ או"ח סתכ"ב ס"ב; שו"ע אדה"ז או"ח סת"צ ס"ו; סידור אדה"ז במקומו; שער הכולל פל"ז ס"ד-ה; ספר המנהגים חב"ד ע' 36; אג"ק כ"ק אד"ש חט"ז ע' פד; שיחות קודש ה'תשמ"א ח"ד ע' 322.

[2] טוש"ע ונ"כ או"ח סתכ"ב ס"ב; מ"א שם סק"ו; שו"ע אדה"ז או"ח סתפ"ח ס"ג; כה"ח או"ח סתכ"ב סקל"ח; אג"ק כ"ק אד"ש חי"ז ע' סז; סידור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות ע' תשלב.

[3] ב"י בשם רבינו ירוחם או"ח סתכ"ב; ש"ע ונ"כ שם ס"ד-ו; שו"ע אדה"ז או"ח סתפ"ח ס"ג; דיני ומנהגי ר"ח חב"ד פ"ח סי"ב; וראה ספר הפסק בתפלה ע' 80 ובהערה 32 ובע' 196 שם.

[4] טוש"ע ונ"כ או"ח סתכ"ב ס"ז ערוה"ש שם סי"ג (עמידה בהלל); ד"מ או"ח סתכ"ב סק"ד; ספר המנהגים חב"ד ע' 30 וע' 36 (הדגשת כל"ח ואמירת "הודו לה' . ." לאחר "יאמר-נא"). שער הכולל פרק ל"ז י'.