"ודבר דבר" הדיבור בשבת

דיבור על ענייני חול בשבת

על השבת נאמר: "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", ודרשו חכמים: "שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול". לכן אסור לדבר בשבת על דברים האסורים בשבת, שיעשה אחרי השבת. אך דברים שניתן לעשותם גם ללא חילול שבת (אף שמסיבה צדדית אין זה אפשרי כעת), מעיקר הדין מותר לדבר עליהם, אם אינו מזכיר מלאכה האסורה בדיבורו. למשל, הנצרך לצאת למקום רחוק, יכול לומר שמתכנן הוא ללכת לשם, אך לא יאמר שמתכנן לנסוע לשם[1].

מעבר לאיסור הנ"ל, אסור להרבות בשבת בשיחת דברים בטלים, גם אם לא מזכירים כלל עשיית מלאכה. כי נצטווינו שלא יהא דיבור השבת כדיבור החול, אלא אם כן דיבורים אלו מסבים לו עונג. ובספר התניא מבאר אדה"ז שחשוב לשים לב שלא לדבר שיחה בטילה בשבת, כי שמירת השבת בפנימיות העניינים היא השביתה מדיבורים גשמיים, וכפי שה' שבת ביום השביעי, מאמירת עשרת המאמרות[2].

איסור זה הוא רק בדברי חולין, ואילו ב"חפצי שמים" (לצורך מצווה) מותר לדבר בשבת, כשלצורך המצווה צריך לדבר דווקא בשבת. אבל אם אין צורך בתכנון זה דווקא בשבת, אין לדבר עד לאחר השבת. לכן אסור לומר שמתכנן בצאת השבת לעשות מצוה שאסור לעשותה בשבת, כי אין אמירתו מועילה למצווה, ולכן לא ידבר על כך בשבת (ואם הדיבור יזרז אותו יותר לעשות המצווה, מותר)[3].

מותר בשעת הצורך, לדבר דיבורי חול בעסקי צרכי מצווה, כגון לערוך מגבית, בה יתחייבו לתרום לצדקה או לבית כנסת. יש שכתבו להימנע מהזכרת סכום כספי, כשעורכים "מי-שברך" לעולים לתורה, אך למעשה המנהג להקל בזה, כי זהו צורך מצווה[4].

דיבור בשבת על דברים המסבים עונג

אנשים המתענגים מסיפור שמועות וחידושים, מותר להם לספר שמועות אלו בשבת כמו בחול, כיוון שעבורם זהו עונג שבת (אך מי שאין לו עונג מעצם הסיפור, אסור לו לספר לחברו, כדי שיתענג חברו משמיעתם. ורק אם מדובר באורח שלו, והוא רוצה לכבדו ולענגו או לקרבו, מותר). אך מי שיכול ללמוד תורה, אין לו לדבר דברים בטלים, ואפילו בחול אין לדבר בדברים בטלים משום ביטול תורה[5].

אסור לדבר דברי צער בשבת, כגון דבר שמזכיר לו על צערו, פטירת אוהבו וכיוצא בזה. לכן כתבו הפוסקים, שגם דברים שהתירו לקוראם בשבת (כגון כתבי עת שעוסקים בענייני תורה ויהדות, או בליבון סוגיות וכדומה) – יש להימנע מלקרוא בהם בשבת, אם מצויים בהם דברי אבל והספדים וכדומה, כי אסור לדבר דברי צער ולהצטער בשבת[6].

[1] ישעיהו נח, יג; שבת קיג, ב. שו"ע אדה"ז או"ח סש"ז ס"א וסט"ו.

[2] שו"ע אדה"ז או"ח סש"ז ס"ב וסי"ג. תניא קו"א ד"ה הוכח תוכיח בסופו.

[3] שו"ע אדה"ז או"ח סש"ז ס"א. משנ"ב שם סק"א.

[4] שו"ע אדה"ז או"ח סש"ו סי"ד וסט"ו.

[5] שו"ע אדה"ז או"ח סש"א קו"א סק"ב וסש"ז ס"ב. וראה סו"ס תולדות יעקב יוסף רא, ב (תשלא, ב אות כד). לקו"ש חי"א ע' 246. קיצור שו"ע מנחת-שבת סע"ב שיורי המנחה סק"ו.

[6] שו"ע אדה"ז או"ח סש"ז ס"ה. בדה"ש סי' קז סקמ"ג.