חובת מזוזה בדירה שכורה

אדם המשכיר בית לחברו, על מי חלה חובת קביעת המזוזה?

אומרת הגמרא שמזוזה היא 'חובת הדר', כלומר, החובה בקביעת מזוזה היא על האדם שגר בפועל בדירה, ולא על האדם שהדירה שייכת לו אך בפועל אינו גר בה. ולמדו זאת ממה שכתוב בנוגע למצוות מזוזה "וכתבתם על מזוזת ביתך", 'ביתך' – דרך ביאתך, למי שנכנס ויוצא לה, זה הדר בה. ולכן השוכר בית מחברו, חייב השוכר לקבוע בבית מזוזה. וכן הדין גם אם השאיל בית מחברו למשך זמן, חייב המשאיל לקבוע מזוזה[1].

השוכר דירה וקבע בה מזוזות משלו, האם מותר לו לקחתם כשעובר דירה?

נאמר בגמרא: "המשכיר בית לחברו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא ייטלנה"; וכתבו הראשונים ב’ טעמים לכך, או משום בזיון כאשר נוטל את המזוזה, או משום מזיקין שיבואו לבית.

העובר דירה ובעל הבית אינו מעוניין במזוזות, כשיש חשש שהם יבואו לידי בזיון ודאי מותר להסירן כדי למונען מכך. אולם, אם אין חשש לביזיון המזוזות אין להסירן. אלא שבעל המזוזות רשאי לדרוש מבעל הבית שישלם את תמורתן או ישיב אותן כשיקבע מזוזות אחרות. וכשבעל הבית אינו מסכים לשלם יש שהתירו להסירן כשיש בזה הפסד מרובה, אך יש שאסרו זאת בכל מצב, כיון שבהסרת המזוזות יש סכנה ו”חמירא סכנתא מאיסורא”[2].

המתארח בצימר ואין בו מזוזה – האם עליו לקבוע מזוזה?

נאמר בגמרא: "הדר בפונדקי בארץ ישראל .. כל שלשים יום פטור מן המזוזה" ונפסק אף להלכה שבתי מלון ודומיהם פטורים ממזוזה ב-30 יום הראשונים למגורים בהם. כיון שחובת המזוזה היא בעיקר על השוכר, וכיוון שעבורו המקום חדש, לכן פטור השוכר ממזוזה עד ל30 יום. עם זאת ראוי שבעלי המקום יקבעו מזוזה בלי ברכה.

אלא שיש מן הפוסקים שכתבו שכל האמור הוא בבתי מלון או צימרים וכדומה, אך כאשר שוכרים או מחליפים דירה באזור אחר בארץ, והדירה אינה דירת נופש במשך כל השנה אלא דירת מגורים, השוכרים חייבים במזוזה, אולם יש שהקלו אף בכך[3].

[1] בבא מציעא קא, ב; רש"י ד"ה 'חובת הדר' מסכת ע"ז דף כא,א; שו"ע יו"ד סי' רצא ס"ב, שו"ע חו"מ סי' שיד ס"ב; רמ"א יו"ד סי' רפו סכ"ב;

[2] בבא מציעא קב,א; תוד"ה 'לא יטלנה' – קא, ב שם; שאילתות דרב אחאי בשלח קכ”ו וריטב”א הישנים שם; טוש"ע ונ"כ יו”ד סרצ”א ס”ב; שו”ת אגרות משה ח”ד סי’ מד; שו”ת חלקת יעקב יו”ד סי’ קס; תשובות והנהגות ח”א סתרמ"ט.

[3] מנחות מד, א; טוש"ע ונ"כ יו"ד סרפ"ו; ערוה"ש שם סמ"ח; שו"ת מהרש"ג ח"ב קכ"ב; שו"ת ערוגת הבושם סר"ל; שו"ת מנח"י ח"י סצ"ב; חובת הדר פ"ג ס"ה.