חיוב מעשר

חיוב מעשר

מצוות צדקה עצמה הוי חיוב גמור מדאורייתא מ'לא תאמץ את לבבך'. והוא כשיש עני לפניך ויש לך ליתן לו כל מחסורו.

אך כשאין עני לפניך נחלקו מה מקור החיוב במעשר. י"א שהוא מדאורייתא (תוס' בשם הספרי, וכן נראה מהרמב"ם, ובדרישה בדעת הטור). מאידך, רבים מהראשונים והאחרונים סוברים דמעשר כספים אינו אלא מנהג טוב, אך מנהג קיבלו עליו כלל ישראל – והרי הוא כחוב גמור, כמו שפסק הרמב"ם והרי הוא כחוב גמור, ובהם הב"ח, וכן העלו פת"ש בשם מהר"ם  ועוד רבים. ודעה שלישית שהוא מדרבנן, וכך סובר הט"ז שהביא מפאה בירושלמי והברכ"י, וכן כתב הנודע ביהודה (מהדו"ק יו"ד סי' ע"ג) שחיובו מדרבנן ואחרונים נוספים. וכ"ק אד"ש מוכיח מהלכות ת"ת (פ"א) שם אדה"ז ס"ל שהוא מדרבנן.

ולמעשה, כולהו ס"ל שהוא חיוב ליתן מעשר. ונפקא מינה בין הדעות הוא לעניין אופן החשבון והשימוש, ואם אין ידו משגת כדלהלן.

שיעור ההפרשה:

שיעור המעשר הוא עשירית מהרווחים, ומצוה מן המובחר ליתן חומש. וכ"ק אד"ש עודד ליתן יותר ממעשר, "קרוב לחומש", ולפחות להוסיף סכום מסויים לא קבוע למעשר בכל פעם.

וכל זה בדרך הרגיל, אבל בשעת מותו כתב הרמ"א שם שרשאי ליתן כל אשר לו לצדקה, ואין בזה הגבלה.

והוא הדין לכפרת נפשו כותב אדה"ז באגה"ת (פ"ג) שיכול ליתן כמו שנותנים לענייני רפואה שאין כסף נחשב כלל בכאלה מצבים.

כיצד מפרישים:

בעסק – יפריש מהרווחים, ומהם מקזז הוצאות העסק. ויש הסוברים שאין לקזז אך לא כך נהג העולם, וגם כ"ק אד"ש כתב להוריד הוצאות עסק.

ושכירים יפרישו מעשר מהנטו, ויכולים לקזז מהריווח נסיעות, ספרות מקצועית ועוד. אך אין לקזז הוצאות הבית.

ובמאמר המלא (באתר המכון) יפורט אי"ה כיצד לחשב הריווח לשכירים ובעלי עסקים במציאות ימינו.

האם להפריש בדיוק:

יש שכתבו לדקדק להפריש בדיוק מעשר, משום 'אל תרבה לעשר אומדות' ושכך צריך ע"פ הסוד. ולדעתם אם מפריש חומש יפריש פעמיים מעשר. ויש המציעים שיכוון שמה שיתן יותר על המעשר ייחשב צדקה ולא חלק מהמעשר.

אך רבים מהפוסקים, ועיקר נראה מכ"ק אד"ש – שאין צורך לדקדק ואף וראוי להוסיף תמיד מעט על המעשר כנ"ל, ובפועל – להרבות בצדקה.

להפריד את כסף המעשר:

יש עניין להפריד בפועל את כספי המעשר – הפרדה ממשית, והדבר מוזכר גם ביחידות לגבירים משנת תשנ"ב (אות ט') ש'נהוג שישנו חשבון מיוחד בשביל נתינת הצדקה'.

במציאות היומיומית עם הו"ק וכרטיסי אשראי ועמלות יש שקשה להם להפריד פיזית, ולכן יש לפחות להחזיק רישום מדויק של חוב למעשר, ובנוסף תישמר אפשרות זמינה לתשלום מיידי של כספי הצדקה.

ומי שנוצרים לו יתרות מעשר, ראוי שיפריד אותם לפק"מ נפרד.

מתי עושים חשבון מעשר:

אין זמן קבוע, הרבי מזכיר אחת לחודש וכיו"ב. בעלי עסק יכולים לפי שנת כספים. ועיקר – שיהיה חשבון ברור ומדויק, בין אם מיידי ובין אם שנתי.

התחייבות מראש למעשר (פלעדז'):

הרבי הדגיש (ניצבים-וילך תשמ"ג) שבתחילת השנה יתחייב אדם בסכום שנתי לצדקה מתוך ביטחון שישתכר. התחייבות זו יש לכתוב בכתב, ועי"ז מתקיימת ההבטחה שהקב"ה "מצרפה למעשה".

למה משמש המעשר?

לפי הרמ"א בשם המרי"ל – אין להשתמש במעשר אלא לעניים. אך לדעת המהר"ם – אם לא היה עושה את המצווה אלמלא המעשר, מותר להוציא לשאר מצוות.

והט"ז כתב שאם מתנה מראש מותר לכו"ע, וכן כתב החת"ס שיודה המהרי"ל למהר"ם "אם מיד בתחלת התנהגותו להפריש מעשר כספים התנה שיכול לעשות ממנו דבר מצוה".

אבל מדברי אדמו"ר הזקן משמע שמתיר הוצאת מעשר ללימוד בניו כשאין ידו משגת, ומכאן שאפשר לתת ממעשר לשאר מצוות, ואין צריך להתנות לפני כן.

מדרג בנתינה:

קרוביו העניים ופקו"נ:

1. פיקוח נפש – קודם לכל, בכלל זה רפואה, פדיון שבויים וכו'.
2. קרובים עניים – קודמים לאחרים. סדר הקדימה: אביו, בניו הגדולים, אחיו וכו'. אך כתב השו"ע שתבוא מארה למפרנס אביו ואמו מכספי מעשר וידו משגת. כלומר שאם ידו מספקת לכל צרכיהם מבלי להזדקק לכספי מעשר – יוציא מכספו משום מצוות כיבוד אב ואם.
3. בניו הגדולים והוצאות לימודם – בכלל מעשר, אך מי שאינו לוקח ממעשר – הרי זה זריז ונשכר.
4. שאר קרובים – אחיו, ושאר קרובים.
5. השאת יתומים  – קודמים לעניים אחרים.

לימוד תורה:

1. עמלי תורה: הן לנערים עניים שיוכלו ללמוד, הן לת"ח שאין ידם מספקת (לתת להם כל הצטרכותם), והן תרומה למוסדות שעוסקים בזה: ישיבות, תלמודי תורה, בתי חב"ד, כוללים וכדומה.

במסגרת זו, ניתן לתרום לעוסקים בהפצת הוראה למעשה לציבור הרחב, וכן להדפסת ספרים תורניים ובעיקר כאלה העוסקים בתורת רבותינו נשיאינו בנגלה ובחסידות, ומביא כ"ק אד"ש סיפור שאברך שתרם להדפסת ספרי רבותינו נשיאנו למעלה מהגבלות – פתחה לו צינורות חדשים של פרנסה.

עניים, ושאר מצוות:

1. שכניו, עניי עירו, שאר עניים – על פי סדר קרבה.
2. בתי כנסת ושאר מצוות.

ולסיכום: עיקר המעשר לעניים, אך יכול להפריש גם לעניינים אחרים לפי סדר הקדימה.

טיסה לרבי:

כתב בשו"ת ערוגות הבושם (יו"ד ר"כ) וכן כתבו עוד אחרונים שניתן להוציא ממעשר לטיסה לרבי, ובלשונו: "הנה קבלת פני רבו אם הוא מצדיקי אמת ודאי מצוה נשגבה היא, והיא אחת מתרי"ג מצות.. וכבר מעיד ע"ז הנסיון עין ראתה ותעידה כי המתדבקין בצדיקי האמת ע"מ ללמוד דרכי השם, לא ישיבו ריקם מבלי שיעשה אצלו רושם לטובה.

אמנם כשמוציא ממעשר הוצאות נסיעה ההכרחיות בלבד, על הנסיעה כולה להיות מוקדשת להיות אצל רבו,  ובכל מקרה לא יוציא יותר ממחצית מהמעשר שלו לעניין זה.

ולעניין המדרג, בעל ערוגות הבושם כותב שזהו חלק מ'חייך קודמין' ונראה שלדעתו הוא קודם לכל צדקה חוץ מפקו"נ.

אין פורעין חוב מהמעשר:

אין אדם רשאי לפרוע חובו מכספי מעשר, ולכן אם למשל רוצה לקנות עליה או שאר מצוות בבית הכנסת, כתבו בפוסקים שרק אם כיוון מראש כשקנה שיוציא הכסף מן המעשר – יכול להוציאו מן המעשר.

וכן הוא בשאר חיובים כגון שהתחייב לפרנס את חתנו כו"כ ושנים, ומצוי גם היום שנותנים שכירות לילדים שנה ראשונה או שנותנים לדירה. אם בשעת ההחלטה וההתחייבות כיוון שיתן ממעשר – יכול ליתן ממעשר.

מי שאין ידו משגת:

מי שאין בידו לפרנס את עצמו בצרכיו ההכרחיים – פטור ממעשר. אך אם יש מעבר לצורך בסיסי, חייב. ובמקום שאין ידו משגת הורה כ"ק אד"ש לתת לפחות חלק, ולרשום השאר לזמן אחר שירווח.

וראה בצדקה ומשפט פ"א אות ו' שהאריך בפרטי הדינים, ותו"ד שמביא שם למי שאין ידו משגת היא לאדם שלעיתים עליו לוותר על צורך בסיסי מחסרון כסף, והדבר נבחן לפי דעת רוב בני אדם.

ומובן שאם משקיע במסחר כגון דירות להשכרה או בעסק – אין זה מפחית מידו משגת כיוון שזהו השקעה ע"מ להרויח וזהו חשבון נפרד של עסק שרגילה בו ההשקעה קודם שמקבלים ממנו רווחים.