טיול למקורות מים

אנו מתכוונים לקחת קייטנה למסלול עם בריכת שכשוך. אך לעיתים יש שם חוסר צניעות גדול. האם מותר לילדים רק להכניס רגליים למים? והאם זה משנה אם זו קייטנת בנים או בנות?

הנה שכשוך על בריכה הוא למעשה רחצה בבריכה, ובחומר האיסור לרחוץ בתערובות, כבר אמרו חז"ל בגיטין (צ':) "זו מידת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה.. ורוחצת עם בני אדם" וכבר צווחו רובא דפוסקי דורנו ע"ה לפני עשיריות בשנים אודות חומר האיסור, וב"ה שכיום הדבר פשוט אצל יראי ה'.

והאידנא שכל מקור מים וכל מסלול הליכה באה"ק עלול להיות לפוקא ולמכשול רח"ל, על ההולך בדרך תמים לשום אורחותיו לתכנן נכון את דרכיו ולדעת את הכללים בזה האסור והמותר כך שכשיוצא לבריאות הגוף יהיה זה בדרך ה'.

בעניין זה של מקום שמצויות בו נשים שמגלות את גופם, איתא בב"ב (נ"ז:) "ועוצם עיניו מראות ברע" – א"ר חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. ומפרש רבינו גרשום 'אפי' נכריות, משום שעומדות יחפות ומגלות זרועותיהן, שלא יגרה בעצמו יצה"ר'.

וממשיכה הגמ' 'היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא, רשע הוא!' כלומר, אם יש דרך אחרת – אין לו לעבור בדרך זו כלל, ומה משבחו הכתוב שעבר ועצם עיניו? והמסקנה שם 'דליכא דרכא אחריתא' וחייב לעבור שם, וגם במצב כזה יש לו לעצום את עיניו שלא יראה.

וי"ל שחומרת הדבר (מה שלא החמירו במקומות אחרים) שגזרו שלכתחילה אין לעבור שם כלל, הוא משום דשאני הכא דאיכא תלתא: א. קיבוץ כמה נשים שמושך את הלב; ב. שעומדות במקום אחד ולא דרך מעבר כך שלעין קל יותר להיתפס בכך; ג. מגלות את הגוף דקיי"ל שאסור להסתכל בזה אפי' בלי כוונה ליהנות, וזאת כי הדבר מביא ביתר שאת להרהור. ומקום כזה מפרש הרשב"ם (שם) שהוא מקום עבירה, דהיינו מקום מועד לעבירה. כי בקל ימשך להסתכל ואולי אף יעמוד או יאט מהילוכו מבלי משים.

ולכן, בדאיכא דרכא אחריתא היה עליו להרחיק מן העבירה ולא לעבור דרך שם, ואין סומכים שיעצים עיניו כי מוכרח הוא לראות את הדרך ובוודאי יסתכל, ולכן נקרא רשע אף אם בפועל העצים עיניו כי אין לו לאדם ליקרב למקום עבירה. משא"כ בדליכא דרכא אחריתא הרי הוא כאנוס להיכנס למקום כזה להגיע למחוז חפצו, ואנוס גם כן להסתכל בדרך כי היכי דלא ליתקיל. ואם תוך כדי הילוך נמשך להסתכל הרי זה מתוך אונסו. וגם במקום כזה משבחו הכתוב כשאינו מסתכל.

ומדברי הגמ' הנ"ל שהובאו להלכה (רמב"ם איסורי ביאה פכ"א הלכה כ"א, שו"ע אבהע"ז סימן כ"א הל' א') ברור שבמקום קיבוץ נשים שמגלות כמעט כל גופן שהוא חמור יותר מנשים העומדות על הכביסה, אסור אפילו לעבור במקום ובוודאי שלא לרחוץ בבריכה יחד עמם.

ולכן לענייננו, במקום שידוע שיש בו באופן קבוע אי צניעות ונשים שמגלות גופם כדרך הרוחצים בים – אין לתכנן כלל ללכת לשם אפילו דרך מעבר אם יש לו מקום אחר לטייל (וב"ה יש) כמו שאסור ללכת למקום שידוע שבו נשים שעומדות על הכביסה. ואם ידוע שלעיתים יכול ויפגשו שם קבוצה או רוחצים שהגיעו באקראי – אפשר לתכנן ללכת שם, אם כי מצד מידת חסידות עדיף לטרוח ולחפש אחר המקומות הנקיים ביותר.

ואם הגיעו למקום בריכה או מעיין ויש שם רוחצות – אין זה משנה אם קביעי או לא, בכל מקרה הרי זה כבריכה ממש וכפי הנזכר לעיל מגיטין חומר הכיעור שבדבר, ולכן אף שיכול להיות כאן הפסד טיול, אין להתעכב ולרחוץ במקום כל עוד יש במקום אי צניעות, ויש לחפש מקום אחר (שיהיה בטוח מבחינת סכנה). ואם רק רוצה לעבור שם להמשך המסלול – מותר. ויזהר לעבור בזריזות ולא להתעכב שם כלל.

 וכל זה במבוגרים. ולגבי ילדים, הרי יש כאן מצוות חינוך כפי שמביא אדה"ז (בסימן שמ"ג סעיף ג'), שאביו (או שלוחו – מדרכים בקייטנות, קעמפים וכו') מצווה למונעו מלעבור על 'לא תעשה', ולפי הוראות בד"ץ קראון הייטס משנת תשמ"ז האיסור בזה מתחיל כבר מגיל שלוש (ראה כבודה בת מלך עמוד רט).

אי האיסור הוא רק בקייטנת בנים?

כל הנ"ל תקף גם לגבי נשים, לא מיבעי לגבי רחצה במקום בו גברים מתרחצים כההיא בגיטין, אלא שגם במצב שהבנות רק יושבות על שפת הבריכה וגברים באופן מגולה בתוכה, גם מבורר שאסור כיוון שגם לנשים איכא איסור הרהור בכהאי גוונא, כמובא בילקוט שמעוני שמואל ט' רמז ק"ח), ובשו"ת דברי יציב (אבהע"ז סימן ל"ה), ואף החולקים בהסתכלות בעלמא (כטהרת יו"ט ח"ו עמ' מב) ועוד, מודו שבמצב כזה אין לאשה להביט באיש כשהוא בגילוי בשר כזה, וכפי שכתב בשו"ת באר משה (חלק ד סימן קמז).

וראה בקונטרס 'פוקח עוורים' לאדמו"ר האמצעי (ח"א פ"ט) כותב שהנשים חייבות בשמירת העיניים מהסתכלות ביופי הגברים וראה שם בהמשך הדברים החמורים ומסיים שגם נשים מחויבות להיזהר בזה.

ונוסף על כולנה דברי אדה"ז 'פוסק בנגלה דתורה ופוסק בנסתר דתורה' בפרק י"א דתניא אודות טהרת המחשבה "כשמהרהר בעניינים כאלו נקרא רשע בעת ההיא שהרע שבנפשו גובר בו ומתלבש בגופו ומחטיאו ומטמאו". הרי ברור מכל הנ"ל שגם לנשים יש איסור להרהר ולטמא המחשבה כגברים ממש, ולכן אין הבדל בזה בין נשים לגברים.

לסיכום:

להתעכב וכ"ש לרחוץ או לשכשך בבריכות שכשוך, על גדות הנחל או מעיין שיש בו אנשים או נשים באופן לא צנוע – דינו ככל בריכה, ואין בזה הבדל בין בנים לבנות, ואסור.

מעבר דרך בריכת שכשוך שיש בה אי צניעות – לעבור בזריזות בקצה הרחוק של הדרך ולא להתעכב.

תכנון מסלול שבד"כ יש בו נשים כנ"ל: מותר לתכנן לשם טיול, אלא אם כן ידוע בוודאות שמצויות שם תמיד – אסור.

תכנון מסלול שבד"כ יש בו גברים לא צנועים: מותר, ומצד מידת חסידות עדיף למצוא מקומות טובים יותר.