כיצד מחשבים מעשר בפועל במצבים שונים?

שכירים:

מעשר: שכיר מפריש מעשר מן הנטו, ולא חשוב מהם הרכיבים המרכיבים את הנטו.

הוצאות שיכול השכיר לנכות מהנטו:

• הוצאות נסיעה אמיתיות[1].
• אם נוסע ברכב ישער דלק ובלאי לעבודה בלבד[2].
• לימודים וקורסים ישירים לשם עבודה או שמוסיפים לדרגה וכדומה (ולא סתם לימודי תואר).
• ספרות מקצועית וכן ציוד שמשתמש בו רק לעבודה ולא לשימוש פרטי כלל.

קרן השתלמות ופיצויים: המושך קרן השתלמות יפריש מהם מעשר.

ביטוח לאומי: קיצבת לידה, זיקנה, מענק לידה, קצבאות נכות לכל סוגיהם – יש להפריש מעשר כיוון שהם רווח.

קיצבת סיעוד: כשמעסיקים עובדים זרים לסיעוד – אין צורך להפריש, זהו תשלום הוצאות.

החזר מס: יפריש מעשר, ויפחית מהרווח התשלום לבעל המקצוע[3].

הטבה מהמעסיק: הטבה לעניין זה היא כל רכוש או שירות שמעמיד המעביד לרשות עובדו, ואילולא נתן לו היה נזקק לרוכשם באופן פרטי. לדוגמא: רכב או הסעדה ע"ח המעסיק.

את שווי ההטבה יש לעשר ככל שכר. השווי נקבע לפי הסכום שהיה עולה לעובד לצורכו. לדוגמא ברכב עליו לחשב כמה היה עולה לו הוצאות שוטפות (דלק, ירידת ערך, אגרות, תיקונים) לצרכיו הפרטיים. ובהסעדה כל הסעודה היא פרטית ולכן על כל שוויה יש להפריש מעשר.

לעומת זאת כיבוד טיולים וכדומה במסגרת העבודה אין צורך להפרש מעשר למרות הנאת העובד ממנהף כיוון שזה חלק מתנאים בסיסיים לפריון עבודה בדומה למזגן וריהוט.

מכירות רכב וכל יד שניה:

במכירת יד שניה כמו רכב, עגלת תינוק וכדומה, מפרישים מעשר מכל סכום המכירה, כיוון שנהנה כבר מהשימוש במוצר, ובכך כבר קיבל תמורה לסכום שהוציא על המוצר. לכל כל סכום המכירה נחשב לרווח.

אמנם אם לא השתמש בו – יפריש רק מההפרש שבין מכירה לקניה.

מכירת בית יד שניה:

במכירת בית ביד שניה  – אם נקנה ממעות מעושרים יש להפריש מעשר רק מהרווח[4], ואם מעות הקניה אינם מעושרים – יש להפריש מכל הסכום שיקבל.

בנוסף ניתן לקזז מהרווח גם השקעות שהושקעו כמו שיפוצים, דמי תיווך, תשלום לעו"ד מיסים על הקניה/מכירה וכדומה.

וראה באג"ק (ח"ח ע' ס"ד) למי שנתקל בקושי בבניית בניין שהרבי מציע לו לקחת את הרבי הריי"ץ לשותף ולתת מעט יותר ממעשר מהוצאות הבניה, וכאשר עושה תשלום על הבניה לתת מכל תשלום את שווי לקופה של צדקה.

ומי שעסקו בקניה ומכירה – יש להחשיב הכל כעסק ולהפריש מעשר משורת הרווח בסוף השנה.

ובקובץ אור ישראל ס"ב (עמוד כ"ז) כתב הרב גשטטנר שאם עשה עסקת מקרקעין ואין בידו כסף בעין לתת המעשר עליה כיוון שקונה מיד בניין אחר יחשיב את המעשר כ'שותף' בבניין החדש לפי השווי. אם למשל שווי הבניין מליון והמעשר 150,000 שקל – תהיה השותפות 15%.

ובכל פעם שהבניין יניב רווחים ייתן ראשון ל'שותף' לצדקה כפי חלקו, ורק לאחמ"כ ייקח לעסקו.

וכל זה כשאין לו כסף, אך אם יש לו כסף בעין חייב לתתו לצדקה כפי חובו.

חישוב ריווח למעשר מדו"ח כספי של עצמאיים וחברות

בשורות להלן יפורט כיצד לחשב רווח למעשר מדו"ח כספי, כולל נספח מקצועי לרו"ח, כך שיש להראותם לרו"ח או יועץ מס על מנת שינפיק דוח למעשר מכל ההנחיות.

האם ניתן להסתמך על שורת הרווח בדו"ח הכספי? הדוחו"ת הכספיים שעל פי חוקי המדינה אינם משקפים את הרווח האמיתי אלא את הרווח החשבונאי או את הרווח לצרכי מס. הרשויות עצמן מודעות לכך, ולכן מחייבות חברות ועמותות גדולות להוציא דוח נוסף שנקרא דו"ח על תזרים המזומנים שמשקף הרבה יותר את הרווח. לכן לא ניתן להשתמש בדו"ח כמות שהוא ויש ליצור לו 'התאמות'.

תחשיבים: בכל מקום שייכתב להלן שיש לבצע תחשיב, כגון חישוב הוצאות רכב, יש לעשות פעם אחת את התחשיב ולעדכן אותו מידי מספר שנים.

מצד העניין היה צריך לעשות חישוב ורישום בכל נסיעה ונסיעה, אלא שזוהי חומרא דאתי לידי קולא[5]. ולכן יש לעשות תחשיב כללי, וממנו להוריד כ – 16% משום חומרא של כספי מעשר.

האם להתייחס להכנסות והוצאות באשראי עסקי: בעסקים וחברות גדולות עובדים על 'בסיס מצטבר', כלומר שגם לקוח שלקח סחורה בהקפה נחשב כהכנסה.

בשו"ת שבט הלוי ובקול תורה כתבו להתייחס רק להוכ/הוצ ששולמו בפועל (ודעתם היתה להקל על בעלי העסקים). אמנם כיוון שבמציאות מורכב להפריד בדו"ח כספי בין המזומן לאשראי מסחרי, ולמעשה התחייבות באשראי נחשבת כיום לתשלום לכל דבר – יש לכאורה להקל ולהשתמש בדו"ח כמות שהוא.

בחברות גדולות שעושים דו"ח על תזרים מזומנים (בהתאם לגל"ד 51)  אפשר להסתמך עליו בלבד.

הכנסה למעשר: כל הכנסה שוטפת או פאסיבית כשכירות וכדומה.

הוצאה למעשר: כל הוצאה עסקית אמיתית שהוציא עבור העסק, ולהלן יובאו כללים לגבי הוצאות מיוחדות.

היוועצות עם רב: בכללות על בעל עסק ושכיר להתייעץ עם רב או עם המבינים בזה ולהגיע לחשבון כלכלי אמיתי איזה הוצאות הן באמת הוצאות בייצור הכנסה.

הוצאות מעורבות:

א. עסק שמתנהל מהבית שאינו צורך חשמל ומים באופן מיוחד ואינו תופס באמת מקום, למרות שלצרכי מס ניתן להכיר בחלק מהוצאות חשמל ומים, לענ"ד אין להכיר בהם לצרכי מעשר כיוון שהעסק לא באמת משתמש בהוצאות אלו.

ב. גם פעוטון שמשתמשים בסלון וכדו' אין להפחית הוצאות ארנונה מהריווח, אא"כ הפעוטון תופס חדר שלא משתמשים בו כלל לצרכים פרטיים. ומים וחשמל הצריכה פעוטה ביותר, ויש לשער בזה להחמיר.

ג. הוצאות רכב – יש לחשב אליבא דאמת כמה משתמש ברכב בכללות בכדי לייצר הכנסה לעסק, ומידי כמה שנים לעשות את התחשיב מחדש. ולפי התחשיב אפשר להוציא כל הוצאות הרכב כולל רשיונות, ביטוחים, תיקונים, וכביש 6.

שכר: בעל עסק שמוציא לזוגתו משכורת יחשיב את המשכורת כחלק מהוצאות העסק, ויפריש עליה מעשר כשכיר מהנטו.

פחת: בנוגע להשקעות שמשקיעים לקניית ציוד בעסק כגון ריהוט ומכונות וכיו"ב. כתב בשו"ת שבט הלוי^[6] שקשה לתת שיעורים בזה כיוון שסוף סוף הרי ימכרם ויקבל כספו בחזרה, ומצד שני הרי צריך אותם לעסק, ולכן מסברא שיוריד יותר מפחת אך לא יותר מחצי. ובקובץ קול התורה^[7] כתב שיוריד מה שנפחת הערך של הרהיטים וכדומה.

ואם כי תקנות הפחח אינן משקפות כלל את ירידת הערך האמיתית היום, בריא שניסיון לחשב חשבון אמת ידרוש מהעצמאי משאבים ותשומת לב מיוחדת לעקוב בנפרד אחר כל ציוד שקנה, ולעומת זאת הפחת על הרכוש הקבוע מחושב אוטומטית ע"י הנהלת חשבונות ויש טופס מסודר וכדומה.

לכן דעת נוטה להקל להוריד מידי שנה פחת כפי הוצאות הפחת שחושבו ע"י הנה"ח (טופס י"א), ועדיף להחמיר כשו"ת שבט הלוי ולהוריד פחת רק במהלך חצי מהשנים או פחות מעט. לדוגמא אם שולחן מופחת ע"פ חמש שנים, יפחיתו למעשר רק למשך 2.5 שנים.

ואם נפסד הנכס לגמרי– אז יחשיב כהוצאה בבת אחת כל שאר הפחת שלא חישב.

אך אם מכר אותו או השתמש בו לשימוש עצמי בביתו  – יפריש מעשר ממלוא הכסף שקיבל עבורו (בניכוי הצמדת מדד מקנייתו^[8]), בלא להוריד מהרווח רק את הפחת שעדיין לא קיזז[9].

השקעות טרום עסקיות: אף שאינן מוכרות ע"י מס הכנסה, אפשר להפחית אותן במלואן מהריווח העסקי[10], ואפילו לחלקן על פני כמה שנים.

שימוש במוצרים מהעסק לצורך אישי: יש לשים לב לשימוש עצמי של בעל העסק בסחורה או בציוד של העסק, כגון שלוקח ממכולת שלו לחם וחלב. וכל שימוש כזה יש להפחית מהוצאות הקניה שלו, שהרי לא השתמש בסחורה זו עבור העסק אלא לעצמו וזהו כקונה לשימוש פרטי.

ואם אין לו את היכולת לעקוב – יעשה תחשיב עם רב ויעדכן אותו מידי כמה שנים או כשהמשפחה גדלה וכדומה.

קורסים: מי שאין לו עסק או עבודה, ולומד קורסים שונים כגון סופרות ולהבדיל כל מקצוע אחר – לא יכול להחשיבו כהוצאה כל עוד אין לו עסק שפתח בעקבות אותם קורסים, או שקיבל משכורת נוספת של עבודה שקיבל בעזרת קורסים אלו, שאז יוכל לקזז מרווחים אלו.

תרומות:  תרומות שנתן העסק לא יחשבו כהוצאה, אבל אם נתנם למטרות צדקה ייחשבו כתשלום ע"ח המעשר.

אם רוצה לתרום מעשר בסחורה או בשירות: מותר, ויוסיף למעשר 10% משווי הסחורה או השירות שהיה יכול להרוויח בו^[11].

בסחורה יכול לחילופין לקזז את כל ערך הסחורה מהריווח, להחשיבו כתשלום ע"ח המעשר, ואז אין צריך להוסיף 10% ריווח הנ"ל.

אם הפסיד בעסק באותה שנה: באותה שנה לא יפריש מעשר כיוון שאין רווח, אולם יתרת ההפסד אינה עוברת לשנה הבאה כדעת הנוב"י[12].

הפסדים מרווחי הון ואחרים:  תלוי במה מדובר ויש להתייעץ עם בעל מקצוע ועם רב.

חובות אבודים: במקום של חוב בספק גדול יש לשאול רב. אולם חובות אבודים אמיתיים, אפשר לקזז גם אם ע"פ כללי מ"ה או מע"מ אינם מוכרים.

עליית וירידת ערך, ומידוד: אין להתייחס לזה^[13].

הנחיות מקצועיות נוספות לרו"ח

מיסים, כולל ריבית עליהם: וכן ביקורות מס ודרישות תשלום מכל סוג שהוא גם על שנים קודמות – יכול לקזז מהריווח, ואם קיבל ריבית  – ישלם עליה מעשר^[14].

מס הכנסה הכוונה המס המלא לפני קיזוז מקדמות או ניכוי מס במקור ששילם[15].

מקדמות מס הכנסה: אין לקזז מהריוח כיוון שאי"ז הוצאה, ותמיד חוזר בעין או כקיזוז ממס הכנסה.

ניכוי במקור: אם מנכים לו במקור ייחשב את מלוא ההכנסה למעשר כאילו לא ניכוי לו (וכך עושה הנה"ח באופן טבעי), כיוון שכסף זה הוא פקדון ולא הוצאה.

הוצאות עודפות –  ומקדמות על הוצאות עודפות: יקזז מהריווח.

טיפול בדוח: בדוחות ע"ב מזומן מעורב או מצטבר יש לנטרל השפעות של: עליה/ירידה במלאי עסקי, עתודה ויעודה לפיצויים (מה שמופרש בפועל נכלל כבר בעלות שכר), הכ/הוצ מראש ולשלם, חובות מסופקים, ולמעשה ליצור כמעט דוח על תזרים מזומנים.

פחת: יש להפחית כנ"ל.

מע"מ: מע"מ עסקאות ששולם יתר על מע"מ תשומות – יכול לקזז מן הריווח.

חברה בע"מ ושותפויות

הקמה: בעת הקמת חברה עם יותר מבעלים אחד, וכן בכל שותפות. יש להתייעץ עם רב בקיא בעת ההקמה, שכן נושא המעשר נוגע לשלל הביטים וביניהם גם לשאלות ממוניות שיש ללבן.

בין שלל הנושאים: החלטת דירקטוריון להפריש מעשר כספים, החלטה להיכן יתרמו הכספים או על דעת איזה רב, האם להתנהל כישות עצמאית או שכל שותף יישא בחלקו. בניה נכונה מראש תחסוך אי הבנות רבות, כפילויות במעשר ובעיקר ברכה בעסק כשהמעשר מופרש כהלכתו.

אם חלק מבעלי המניות אינם שומרי תומ"ץ, החובה להתייעץ גדולה יותר שכן יש להעביר החלטות מסויימות בדירקטוריון שיאפשרו לשותף להפריש מעשר כהלכתו מרווחי החברה השייכים לו.

חברה ושותפות קיימת: כמו בחברה בהקמה, יש להתייעץ ובהקדם.

בעלי מניות יחידים בחברה

דיבידנד ושאר משיכות: הטוב ביותר להתייחס לכל כסף שיוצא מהחברה כהוצאה לעניין מעשר, ומנגד כל מה שמגיע לבעלים עליו לעשר אותו.

הייחוס של דיבינד וכדומה כהוצאה יהיה לא כנגד השנה שעבורה יצא, אלא כנגד השנה שבה יצא בפועל.

[1] חופשי חודשי שמשמש גם לצרכים פרטיים חוץ מהעבודה אין לנכות.

[2] הוצאות רשיון וכו' כבר מחזיק בכל מקרה גם מבלי שנוסע לעבודה.

[3] והמגיש החסר מס הכנסה וביטוח לאומי באופן שאינו מקצוע וקיבל דרישה לתשלום במקום החזר – ישאל רב האם יכול לקזזם מהריווח, או שכיוןון שגרם לכך – אינו יכול להפחית.

[4] שערי הלכה ומנהג ח"ג ע' רנג.

[5] שלבסוף לא יחשבו כלל מצד הקושי.

^[6] שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן רא

^[7] קובץ ל"ט עמוד פ"ט שאלה ט'.

^[8] ראה קול התורה שם.

[9] כיוון שכבר קיזז אותם מהמעשר כפחת.

[10] ולא מריווח שלו כשכיר או מעסק אחר, אלא רק מהעסק שבו השקיע.

^[11] שם.

[12] פת"ש ריש סימן רמ"ט ומביא שם בשם נוב"י.

^[13] קול תורה שם.

^[14] שם.

[15] אבל זיכויים מהמס כגון תרומות סעיף 46 – יחשיב כהפחתה מהמס.