שם נאה הוא 'בין הזמנים'. שם עמוק המעיד עדות נאמנה על זמנו. פעם היה זה פער הימים שבין שתי תקופות הלימוד, היו אז בין שלושים לששים יום תמימים, זכים, ומלאי אי עשיה.
היום בין הזמנים מורה על תקופה עמוסה ולחוצה. זמנים מתחלפים, זמנים חופפים, וזמנים מתנגשים.
לאנשי החינוך יש חופש מדומה מלא בהתארגנויות והשתלמויות. והילדים? עוברים מ'ביה"ס של הקיץ' לצהרון השכונתי, עובר לקייטנה פרטית, משם לקעמפ ומשם 'ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימון' בואכה טבריה.
ומי מדבר על מי שאינו בשדה החינוך ומסתפק בשבוע לחץ של חופש שכבר חצי שנה תפוס מראש לסידורים.
בימים כאלה דומה הבית לתחנה המרכזית: זו חזרה מקעמפ, ההוא מחכה לישיבת קיץ, אבא בחופש יומיים בעוד שבוע, אמא בקורס בשלושה תאריכים לא רצופים… בקיצור – זה יוצא וזה בא, זה ער וזה רק הלך לישון.
הוא שאמרנו – בין הזמנים…
במצב עניינים שכזה קל לאבד את הפיקוס המשפחתי, ודווקא הימים בהם כולם בבית – עלולים להפוך לימים עם הרגשה שהחמצנו אותם, ימים שחלפו להם ללא עשיה משמעותית.
מסופר על הורה ובן שהגיעו בזמנו מנחל'ה ונכנסו לרבי ליחידות. הרבי שאל את הילד האם למד היום והילד גימגם. הרבי פנה לאביו ושאל 'הייתכן שילד יהודי יעבור עליו יום בלי ללמוד?!'
והעצה היעוצה היא למלאות את הזמן – בגשמיות וברוחניות. לא כדאי לחץ, לא מומלץ לו"ז מהודק שאי אפשר לנשום בתוכו. גם יציאות תכופות לטיולים לא יפצו. רגעים פשוטים ומסודרים ביחד בבית עם כמה נקודות עיגון שלתוכן יוצקים תוכן קליל – הם האוצר האמיתי.
והנה כמה הצעות טובות שכדאי לאמץ אותן ושכמותן:
● ק"ש בזמן! כל ילד מגיל עשר יודע: לא מפספסים קריאת שמע.
● חת"ת מסודר – 20 דקות לאמירת חת"ת ביחד. הגדולים קוראים בשביל הקטנים את רש"י.
● חומש עם אבא/אמא – מומלץ מאוד! שיעור נפלא עם הילדים בלי הכנה.
● קריאה חסידית – רבע/חצי שעה בספר חסידי (כדאי שאח או אחות יקראו לאחרים).
● לימוד – 30 דקות של לימוד מאחד המקצועות בבית ספר/ישיבה.
● ארוחה – הכנת ארוחה ביחד.
● קורסי בית – כל יום בן משפחה אחר נותן קורס. בניגון, מקרמה, ציור, הכנת קינוחים וכדומה.
● תפילת מנחה ומעריב – לבנים במניין.
● ניגונים – חצי שעה מנגנים ביחד. אפשר גם שירי קעמפ.
● חצי שעת חסד – בכל צורה בבית ומחוצה לו. אפשר גם טלפון למישהו.
● רבע שעה "גאולה ומשיח".
● היסטוריה חסידית – שלשלת היחס, יומא דפגרא חסידיים.
● משחקי קופסה – רק בלי מסכים.
● 1/4 שעה תהילים לילדים – להבאת הגאולה ועבור עם ישראל.
● פסוקים – כדאי שדווקא הקטנים 'יחליטו'.
● וידאו מהרבי – לראות פני המלך.לא צריך את הכל. מספיק לבחור 4-5 נקודות ולעשות מזה לו"ז של 5 שעות, שמתחיל בארוחת בוקר עם שחרית – ומסתיים בצהריים. כל השאר חופשי. הלו"ז הקצר יתן צורה גם לשאר היום.
ויש עוד נקודה.
יש רגעים של שבת – וצריך לשכפל אותם.
זוכרים את התחושה סביב שולחן שבת? ה'ביחד', המבט וההקשבה אמיתית, תשומת הלב והשיחות המתגלגלות. רגעים כאלו – צריך לשכפל גם בחופש. לא בריצה. לא בטיול. אלא ביומיים של שקט – 'שבת ארוכה' בבית.
כהקדמה צריך לזכור שכל השנה אנו במרוצה. גם בין הזמנים. ובסוף בין הזמנים הילדים שלנו עומדים לעלות כיתה או להיכנס לחיידר/בית הספר, לסמינר חדש או טסים לקבוצה. הם עומדים לעלות שלב בחיים. וכל שלב מביא עמו הזדמנויות וגם אתגרים, שדרך המלך היא להכין אליהם את הילד.
ומתי יהיה זמן לשבת במנוחה ולהכין את נפש הילד כמו שצריך? רק בחופש.
ולכן חלק ממצוות חינוך, ומקיום משפחה, ואפילו מבריאות הגוף והנפש האישיים, הוא למצוא זמן להקדיש שקט להקדיש לעצמנו, ל'איש וביתו', ובעיקר לילדים. להתעניין מה הם חושבים על שנה שעברה, ואיך הם מרגישים לגבי שנה הבאה. לתאר להם מה הולך להיות להם חדש בשנה הבאה, לבדוק ממה הם חוששים, לספר על עצמנו כשהיינו בשלב הזה. להדגיש את זה שהם יכולים. לחזק אותם.
וכמובן – לשבת לכתוב לרבי דו"ח על הילדים ומצבם, ובקשת ברכה עליהם להבא.
ואם ברגעי חופש עסקינן, אז עוד הזדמנות נדירה. אדה"ז כותב בתחילת הלכות משא ומתן (קנ"ו) שמי שמתפרנס משל אחרים חייב מהתורה לקיים 'והגית בו יומם ולילה' כמשמעו. בימינו שכולם זקוקים לפרנסה אין כאלה, אולם בחופש יש כמה ימים שאנו בגדר הזה כיוון שמקבלים משכורת ולא צריך לעבוד, וזה הזמן לקיים מצוות עשה דאורייתא ולנצל את הזמן שיש ללימוד, כל רגע הוא מצווה.
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה