ממנהגי ההקפות בשמחת תורה

פסוקי 'אתה-הראת'

נוהגים[1] לערוך הקפות בליל שמחת תורה וביום שמחת תורה[2]. וקודם ההקפות נוהגים לומר פסוקים העוסקים בשמחת התורה[3]. בעת ההקפות נוהגים להוציא את כל ספרי התורה, ונוהגים לשאת את כל הספרים ולרקוד עמהם במשך ההקפות, כשבכל אחת מההקפות נהוג להקיף את הבימה עם ספר תורה[4].

מנהג ישראל לשמוח בשמחת תורה, יותר משמחת בית השואבה, ויותר משמחת יום טוב[5]. וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הוסיף וגילה בשם אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שצריכים לייקר במאוד את השעות של שמיני-עצרת ושמחת-תורה. שכן, בכל רגע ניתן לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה הוא על ידי הריקודים[6]. וכפי שביארו רבותינו נשיאינו ש"הקפות" הוא מלשון קנייה בהקפה, ובעת ההקפות מקבל כל יהודי כוחות מראש עבור כל השנה הבאה[7].

לאחר תפילת העמידה בערבית של יום-טוב, אין אומרים 'עלינו', עד לאחר ה'הקפות'. נהוג לקדש, ולערוך התוועדות כהכנה להקפות. קודם ההקפות נוהגים לומר את פסוקי "אתה-הראת", העוסקים בשמחת התורה, את פסוקים אלו אומרים שלוש פעמים. ונהוג לכבד אנשים שונים באמירתם, כשהקהל חוזר אחריהם פסוק בפסוק. בסיום הפסוקים –אחרי אב-הרחמים– אומרים שלוש פעמים ברצף את הפסוק "והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך"[8].

ה'הקפות' בשמחת-תורה

לאחר סיום אמירת הפסוקים פותחים את ארון-הקודש ומוציאים כל ספרי-התורה כשהם מעוטרים בכתריהם. לאחר מכן אומרים את נוסח ההקפה תוך כדי שמקיפים את בימת הקריאה, ובתום ה'הקפה' רוקדים עם ספרי-התורה. ונוהגים שהגבאי מכריז לאחר כל הקפה "עד כאן הקפה א'" וכו'. אחרי כל הקפה מחזירים את ספרי-התורה להיכל. בסיום ההקפות (לאחר החזרת ספרי-התורה להיכל) אומרים 'עלינו-לשבח' וקדיש יתום. בהקפות ביום שמחת-תורה לאחר אמירת פסוקי 'אתה-הראת' מוציאים את כל ספרי-התורה ומקיפים את בימת הקריאה שלוש וחצי הקפות [שבעה חצאי הקפות] ברצף, ואומרים כל סדר ההקפות. לאחר אמירת כל נוסח ההקפות רוקדים עם ספרי-התורה. מחזירים את כל ספרי-התורה להיכל[9].

דנו הפוסקים האם ניתן לשבת בעת ה"ההקפות" בשמחת-תורה, יש מן הפוסקים שכתב לחלק, שבעת ההקפות ממש (סביב הבמה) יש חיוב לעמוד, כדין כל הרואה הולכת ספר-התורה (ובוודאי בשעת הוצאת והכנסת הס"ת); אולם  בעת הכיבודים, המכירות ובריקודים וכדומה ניתן לשבת. ויש שכתבו שבשעת הדחק ניתן להקל לשבת גם בעת ההקפות, כיוון שספר-התורה נמצא בתוך מעגל אנשים העומדים זה ליד זה, במרחק הפחות משלשה טפחים אחד מהשני נחשבים הם כ"מחיצה". וטעמים נוספים נאמרו ללמד זכות על היושבים ויש המדקדקים כשרוצים לנוח ולהתיישב יוצאים מעט מחוץ לבית הכנסת (אא"כ אוחזים הס"ת בחיקם)[10].

[1] ראה זח"ג רנו, ב. מ"ח סוכה פי"ב מ"ט.

[2] רמ"א או"ח סתרס"ט ס"א. סדור אדה"ז.

[3] סדור אדה"ז שם. ראה סה"מ תש"ד ע' 54.

[4] רמ"א או"ח סתרס"ט.

[5] ספר המנהגים ע' 68.

[6] סה"מ תשי"א ע' 79. ספר המנהגים ע' 68. וראה לקו"ש חי"ד ע' 166-7 ובהערות שם.

[7] לקו"ד ח"א קצו, א.

[8] סדור אדה"ז. וראה סה"ש תש"ב ע' 135. סה"ש תש"נ ח"א ע' 60. שיחת ליל שמח"ת תשנ"ב (התוועדויות תשנ"ב ח"א ע' 164).

[9] ראה שיחת יום שמח"ת תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג ח"א ע' 308). אוצר מנהגי חב"ד שמח"ת עמ' שנ"ז ואילך.

[10] ראה ערוה"ש יו"ד סרפ"ב ס"ה. פסק"ת סתרס"ט ס"ב.