מנהגי ברית המילה

כיבוד בסנדקאות

ישנו הידור לכבד בסנדקאות תלמיד חכם וצדיק, וכדברי הראשונים: "צריך לחפש אחר יהודי טוב לעשותו בעל ברית (= סנדק) כדי שיבוא אליהו זכור לטוב וישב על הקטידרא אצלו בשעת המילה[1]"; ועוד ביארו האחרונים שהסנדק יכוון במילה כוונה מובחרת ומעולה ויגרום שגם הולד יהיה כמותם[2].

כתב הרמ"א, שכל סנדק הרי הוא כמקטיר קטורת, וכשם שבבית-המקדש היו נותנים לכהנים את הזכות להקטיר את הקטורת רק פעם אחת בחייהם, כדי לזכות כמה שיותר כהנים בסגולה זו[3], לכן "נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל-ברית אחד", ולחלק את הסגולה בין כמה שיותר אנשים. אבל  את הרב 'מרא-דאתרא' ניתן לכבד לסנדקאות אפילו לכמה מבניו כיוון שהוא ככהן גדול שהוא היה מקטיר ושונה[4].

אמרו חכמים "כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה . . עדיין עושין אותה בשמחה" כמו שכתוב "שש אנכי על אמרתך", לכן ביום הברית אין אומרים תחנון[5]. המתפללים במניין של  אבי-הבן, הסנדק או המוהל אין אומרים "תחנון" בשחרית ובמנחה שקודם הברית. וכן בבית-הכנסת שבו תיערך הברית באותו היום, אין אומרים "תחנון" בתפלות שקודם הברית. וכשהברית חלה בתענית-ציבור אין אומרים תחנון (שלפני  הסליחות) ו"אבינו-מלכנו", אך אומרים סליחות עם הוידוי שבתוכן[6].

סעודת המילה

סעודת הברית הינה סעודת-מצווה, והמוזמן אליה חייב ללכת[7], ועל-כן נהוג למעשה שאין מזמינים בפירוש לסעודת המילה אלא רק מודיעים על זמנה ומקומה. וקובעים אותה על הפת; ויש אומרים שצריך אף בשר ויין בסעודה זו, או לכל הפחות בשר עוף ודגים, (ויש  שלמדו זכות על העושים אותה במאכלי חלב)[8]. ונוהגים שאבי-הבן חוזר מאמר דא"ח מענייני המילה, ואף מנגנים בה ניגון ד'-בבות לאדה"ז[9].

מותר לעשות את סעודת-המילה בערב-שבת, אלא שמצווה לכתחילה להתחיל את הסעודה קודם שעה-עשירית (3 שעות זמניות אחר חצות היום), בכדי שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול, ויאכל סעודת-שבת לתיאבון[10], ועפ"י אדה"ז טוב שלא להזמין אליה אלא מניין מצומצם, חוץ מן השייכים לסעודה הקרובים ובעלי הברית[11]. ואף המותרים לאכול שם, ראוי שלא יאכלו יותר מדי באופן שימנע מהם אחר-כך לאכול סעודת-שבת לתיאבון[12]; ומי שלא נזהר בכך ואכל בסעודת-המילה ואח"כ אינו יכול לאכול את סעודת-השבת, יקדש ויאכל מזונות וכדומה, ולמחרת ביום-השבת יאכל שלוש סעודות[13].

[1] או"ז ח"ב הל' מילה סק"ז אות ב. הובא ברמ"א יו"ד סרס"ד ס"א.

[2] ויק"ר פ"ז ג; מהרי"ל הל' מילה ושל"ה מס' חולין אות מו; רמ"א יו"ד סרס"ד ס"א; תו"מ ח"ב תשי"א ח"א ע' 278; שבח הברית ע' 69.

[3] יומא כו, א.

[4] רמ”א יו”ד סרס"ה סי"א וש"ך שם סקכ"ב, ערוה"ש שם סל"ד, נוב"י יו"ד ספ"ו, אלא שבשו”ת חת"ס, ח”א או”ח סקנ"ח, חלק עליו, לקו"ש ח"כ ע' 247.

[5] שבלי הלקט.

[6] שו"ע יו"ד סרס"ה סי"ג ובש"ך שם; שו"ע אדה"ז או"ח סקל"א ס"ה-ו; מ"ב שם סקכ"ב; אג"ק כ"ק אד"ש חט"ו ע' נח; שבח הברית ע' 62-3; בירורי מנהגים סדר היום ע' 132.

[7] פסחים קיג, ב ובתוס' קיד, א ד"ה ואין מיסב. שו"ע יו"ד סרס"ה סי"ב; פתחי תשובה שם סקי"ח.

[8] ראה מ"א או"ח סרמ"ט סק"ו; לקו"ש ח"ז ע' 306; אוצר הברית פ"ג סי"ז; שבח הברית סימן יט.

[9] סה"ש תרפ"ח ע'  12.

[10] ראה קצוה"ש סס"ט בבדה"ש סק"ח.

[11] שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ט סו"-ז.

[12] ראה נטע"ג שבת פי"ב סי"ג.

[13] שו"ע אדה"ז או"ח סרע"ד ס"ח.