מצוות הלוואה

מהי המצווה הגדולה יותר ממצוות צדקה?

מצות עשה להלוות לעניי ישראל שנאמר "אם כסף תלווה את עמי את העני עמך"[1], אף שמצווה זו נאמרה בלשון 'אם' למדו חז"ל שזוהי מצווה ולא רק 'רשות'[2]. ומצווה להלוות אף ליהודי עשיר שצריך לכך, אלא שאם באו לפניו עני ועשיר, עליו להקדים את ההלוואה לעני לפני העשיר.

ומצווה זו גדולה יותר ממצוות הצדקה לפי שבמצוות צדקה העני כבר נצרך לבקש מ[3]ן הבריות ואילו יהודי שמבקש הלוואה עדיין לא הגיע לידי כך, ובזכות הלוואה לא יצטרך הלה לבקש מן הבריות צדקה. וראוי ונכון לייסד בכל מקום קופת גמ"ח ציבורית, וכל אחד יפריש לשם מעות שיש בידו להלוות.

מתי אין האדם מחויב לתת הלוואה לחברו?

אסור ללווה לקחת הלוואה ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה, ואם עושה כן נקרא רשע. וכשהמלווה מכיר את הלוה שהוא בעל מדה זו, מוטב שלא להלוות לו ממה שילווה ויצטרך לנגשו אחר כך ויעבור בכל פעם משום "לא תהיה לו כנושה". כמו כן אין האדם מחויב לתת הלוואה למי שאינו נאמן שמחזיר את הלוואותיו. חיוב ההלוואה מן הדין הוא רק אם יש לו מעות מזומנים, אך אינו חייב ללוות על מנת להלוות לאחרים אף שמצד מידת חסידות יכול לעשות כן, (כפי המסופר בסיפורי רבותינו נשיאנו)[4], אבל אם יש לו מעות מופקדים אצל אחרים שיכול להלוותם, מצוה עליו לקחת כספים אלו ולהלוותם לאחרים. ואף אם הלווה כבר, ולאחר ההלוואה רואה שהלווה מבזבז את הכסף יכול המלווה לתבוע מהלווה להחזיר את כספו לפני תום מועד ההלוואה.

מי שהתחייב לתת הלוואה לחברו האם יכול לחזור בו?

אדם שהתחייב לתת הלוואה לחברו, יש לו להיזהר מלחזור בו, ובפרט אם נערך כבר שטר הלוואה כיוון שיש דעות שהלווה יכול לכפות את המלווה לתת לו הלוואה, כמו כן אדם שהפריש או נדר לתת סכום מסוים לגמ"ח המתעסק בהלוואת כספים אינו יכול לחזור בו, כיון שיש לכך גדר של נדר לצדקה[5].

[1] שמות כב, כד.

[2] מכילתא משפטים פי"ט ויתרו פי"א

[3] רמב"ם ריש הלכות מלווה ולוה, וסוף הל' מתנות עניים

[4] ראה סה"ש ה'תש"א ע' 44-5

[5] וראה בכ"ז טושו"ע חו"מ ונ"כ סימן צז, שו"ע חו"מ סי' עג ס"י, שם סימן לט סי"ז ובנ"כ שם; שו"ע אדה"ז הלכות הלואה; אהבת חסד ח"ב פט"ו; פתחי חושן – הלואה; סה"ש ה'תשנ"ב ח"ב ע' 372.