מתנת נקמה

דן, צעיר בשנות העשרים לחייו שהיה רחוק ל"ע מדרך התורה והמצוות, התקבל לעבודה כמזכיר במשרד של עו"ד בכיר במגדל גבוה בת"א. המשרד היה ידוע ומפורסם בעל שם וותק רציני, ועבור דן היה זו זכות גדולה להתקבל למקום, לעבוד אצל הנ"ל.

דא עקא, שרק לאחר שהתקבל דן לעבודה, שם לב שמעבידו העו"ד המפורסם אינו אדם נעים וחברותי כל כך, וזאת בלשון המעטה… הלה היה מקלל וצועק כשמשהו קטן הפריע לו, ולא היה נעים כלל לשהות במחיצתו.

לעו"ד הנ"ל היה אקווריום גדול שעמד בפתח משרדו עם אוסף דגי נוי יפים ונדירים,  והלה היה נוהג לבקש מהמזכיר להאכיל בכל בוקר את דגי הנוי שהיו באקווריום ולטפל בניקיון האקווריום בעת הצורך.
עד כאן הכל טוב, אלא שהעו"ד היה מדגיש כל יום, וצועק למזכיר בכל בוקר, ספק בבדיחה ספק בזלזול, כי האכלת הדגים בבוקר חשובה לו יותר מכל עבודתו במשרד.

דן חשב בתחילה שזוהי בדיחה יפה, אולם לאחר היחס הבוטה שקיבל וצעקות חוזרות ונשנות על דברים פשוטים ומסכנים, הבין הלה לאן נקלע, ונפגע קשות מההערות הלא נעימות של אותו עו"ד, ובמיוחד – בהאכלת הדגים בכל בוקר. וכך, תוך חודשיים כבר גמר דן בליבו לעזוב את תפקידו. למעבידו העו"ד, הציג את עזיבתו בשל "מניעים אישיים". הלה הסכים וכך תוך חודשיים עזב דן את תפקידו.

אולם לא רק לעזוב ביקש דן, אלא ללמד את אותו עו"ד לקח, על ההשפלות שקיבל, וכך עשה: הלך הלה לחנות דגים וביקש כמה דגים טורפים. שם אותם בתוך קופסה אטומה (עם מים כמובן), עטף הכל באריזת מתנה, וביום בו סיים את עבודתו אצל הנ"ל, הניח דן את הקופסה בצירוף ברכה לעו"ד לרגל פרידתו מהמשרד, כדי שיחשוב שהפרידה היתה ברוח טובה וחברית וכו'.

העו"ד אכן לא חשד בכלום ושם את הדגים בתוך האקווריום. מה היתה רבה אכזבתו כשבא למחרת וגילה שכל אוסף דגי הנוי היפים שברשותו, שהיו שווים כ5000 ש"ח, נאכלו כארוחת ערב על ידי הדגים החדשים שזזה עתה קיבל ממזכירו לשעבר…

בנתיים, דן מיודענו התקבל לעבודה במשרד עו"ד אחר, הפעם – יהודי שומר תומ"צ. הלה קירב את דן ונתן לו תחושה טובה, החל להניח עמו תפילין וקרבו אט אט ליהדות, עד שהפך ליהודי שומר תומ"צ.
יום אחד, שח דן למעסיקו העו"ד החרדי את הסיפור שאירע לו עם מקום עבודתו הקודם. כששמע זאת העו"ד, אמר לו כך: תראה, אני לא יודע אם בבית משפט ניתן לחייב אותך בכסף, כיון שלא אתה הכנסת בפועל את הדגים לאקווריום, ועל העו"ד הנ"ל היה לברר את טיב הדגים שהבאת לו טרם יכניסם (וזאת כנראה הסיבה שהוא לא תבע אותך בעצמו על הנזק שנעשה לו), אולם כדאי לך להתייעץ עם רב האם לשלם על הדגים שנאכלו לעו"ד הנ"ל לפי ההלכה. החליט דן להתייעץ עם רב, כדי לנקות את מצפונו וכדי לחזור בתשובה שלימה.

ונשאלת השאלה האם על אדם שנתן דגים טורפים לחברו ולא יידע אותו בכך, לשאת בנזק שגרמו הדגים הטורפים, או שמא אין זה אלא 'גרמא', ופטור?

תשובה בקצרה: בדיני אדם – פטור דן המזכיר לשעבר לשלם לעו"ד על דגי הנוי שנאכלו. ויכול להיות שגם בדיני שמים הינו פטור. אך עבר על איסור "לא תקום" וראוי לעשות תשובה שלימה ע"כ.

תשובה בהרחבה: הנה, בעצם הבאת הדגים הטורפים לעו"ד – לא חייב המזכיר אותו להכניסם לתוך האקווריום. גם לא שיקר המזכיר וכתב לו שהם דגי נוי וכדומה, רק כתב מכתב ברכה פשוט ותו לא.

והנה, הדגים כשלעצמם, איך שהתקבלו מהמזכיר, היו בקופסה אטומה עם מים. כך שלא ניתן לומר שהמזכיר הביא לעו"ד משהו מזיק, ואין לדמות זאת לשור המזיק שנמצא ברשות הניזק שחייב לשלם על נזקיו, אלא אדרבא – לזוק המזיק שנמצא שמור וקשור ואינו יכול להזיק.
החלטת העו"ד לקחת את הקופסה, לפותחה ולשים את הדגים בתוך האקווריום – היא החלטה שלו ורק שלו בלבד. עליו היה לברר מה הוא מכניס לאקווריום שלו. משכך, לא ניתן להאשים את המזכיר במקח טעות, בקניין טעות וכדומה.

והנה זהו בדיני אדם, אך בדיני שמים – יש לחקור, האם מעשה זה עומד ברף של חיוב בדיני שמים או שלא:

מחד, נראה שכאשר הביא דן את הצנצנת, היה זה כדי שהעו"ד יקבל זאת ויכניסם לאקווריום, ומשכך – כוונתו היתה לרעה. אך מאידך, וכמוסבר לעיל – עצם הבאת הדגים אינה מזיקה. הדגים היו מונחים בצנצנת סגורה, ולא הזיקו לאיש. משכך, לא ניתן לדמות זאת למקרה של כלב שלקח גלח להדליק שדה של מישהו אחר, שחיי בבעל הכלב (למרות שהגחל לא היה שייך לבעל הכלב) עקב מעשה כלבו, דכאן הכלב הביא דבר המזיק, י גחל הוא שורף תמיד ויש בו אש ובכל מקום שיונח הרי הוא דולק ומסוכן, משא"כ דגים אלו, כל עוד הם מונחים בקופסתם אשר באו בה – לא ירעו ולא ישחיתו, ומשכך – נראה לפוטרו גם בדיני שמים.

אלא שיש כאן נקמנות לשמה, ועבר על איסור חמור של "לא תקום", וכדאי לו לחזור בתשובה שלימה, חרטה על המעשה, וידוי בפה וקבלה לעתיד שלא לעשות זאת כלל.