נאמנות העובד לעבודותו

האם מותר לאדם העובד במוסד מסוים לעבוד שעות נוספות במקום עבודה נוסף, לצורך הגדלת ההכנסה?

חז"ל אמרו ש"אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר את עצמו ביום". הטעם לדין זה – שאף נפסק להלכה הוא משום שהעבודה ללא מנוחה עשויה להתיש את כוחו ולגרוע מעבודתו של בעל הבית. מטעם זה חייב הוא לשמור על גופו ונאסר לחיות בסגפנות, מפני שבכך תפוקתו תיפגם ונמצא כגוזל את בעל הבית המשלם על מלאכתו.

אלא שכתבו הפוסקים שאיסור עשיית המלאכה בלילה לפועל, הוא דווקא בקביעות, אך לעיתים כאשר יש צורך בכך רשאי לעבוד אף מחוץ לעשות העבודה, שמן הסתם אין המעביד מקפיד בכך, ומובן שהדבר תלוי בסוג העבודה ובכוחו של הפועל, שכן מטרת איסור זה היא להבטיח שהפועל לא יגרע מעבודתו[1].

שכיר שהתחייב לבצע עבודה, האם יכול לחזור בו?

על הפסוק "לי בני ישראל עבדים .. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" דורשים חז"ל: "ולא עבדים לעבדים". ולכן קבעו חז"ל שעובד יהודי רשאי להתפטר מעבודתו, "אפילו בחצי היום" ומעסיקו אינו יכול לחייבו להשלימה.

אלא שבמלאכה המוגדרת כדבר האבד, כגון נגן לחתונה, שחייב המעסיק למצוא נגן אחר במקומו, בכדי לא לגרוע מהשמחה, רשאי המעסיק לגלגל על העובד את תוספת העלות של העסקת אחר שיעשה את העבודה במקומו, אולם אחריותו של העובד המתפטר מוגבלת עד כדי גובה שכרו. ואם העבודה היא בקבלנות באמצעות קניין או חוזה – מחויב הפועל לעבודתו. וכשאין הסכמה בין הצדדים יש לפנות לבי"ד מוסמך[2].

פועל החוזר בו – האם מחויב בנזקי המעסיק שנגרמו כתוצאה מהפסקת עבודתו?

דנו הפוסקים האם המעביד זכאי לפיצוי, כאשר לא שכר עובד חלופי, וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד.

יש הסבורים שכשנגרם הפסד למעביד עקב התפטרות העובד או שנמנע ממנו רווח בטוח, העובד נושא באחריות כלפי מעבידו אף יותר מן הסכום שהיה נדרש המעביד לשלם תמורת עובד חלופי. אלא שרווחת הדעה שאף במקרה שנגרם למעסיק הפסד בעקבות התפטרות העובד, אחריותו של העובד מוגבלת לסכום שהיה המעביד זכאי להוציא להעסקת עובד חלופי. וכשאין הסכמה בין הצדדים יש לפנות לבי"ד מוסמך[3].

[1] תוספתא ב"מ ח, ב; ירושלמי דמאי פ"ז ה"ג; רמב"ם הל' שכירות פי"ג, ה"ו; טוש"ע חו”מ סשל"ז, ס"כ; שו"ע אדמוה"ז חו"מ דיני שאלה ושכירות וחסימה ה"כ; לקו"ש חכ"ה ע' 139 ואילך; פתחי חושן פ"ז, הע' כז.

[2] ויקרא כה, נה; ב"מ י, א; תוד"ה "יכול" שם; ב"מ עז, סוע"א. ב"ק קטז, ב; תוד"ה "והא" ב"מ מח, א; רמב"ם הל' שכירות פ"ט ה"ד. טוש"ע חו"מ סשל"ג; שו"ע אדמוה"ז חו"מ דיני שאלה ושכירות וחסימה סכ"א; שו"ת צמח צדק או"ח סי' כט אות ו.

[3] ריטב"א, ב"מ עה, ב; נימוק"י ב"מ פ"ו (מו, ב בדפי הרי"ף) ד"ה "עד ארבעים", הובא ברמ"א חו"מ סשל"ג, ס"ו; ש"ך שם סקל"ט; שו"ת חת"ס חו"מ סקע"ח.