סעודות הודיה בחנוכה

ימי הלל והודאה

אמרו חכמים: "בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון", כלומר שמונת ימי החנוכה אסורים בהספד ובתענית. ונפסק להלכה כי המתענה בהם, עליו להתענות תענית על שישב בהם בתענית, כדין המתענה בשבת. וכן חתן וכלה ביום חופתם לא יתענו בימי החנוכה[1].

מעבר לאיסור ההספד ותענית, נקבעו ימי החנוכה כימי הלל והודאה[2]. אך בשונה מפורים שבו אחת ממצוות היום היא לקבוע סעודה ומשתה[3], בחנוכה אין חיוב[4] לקבוע סעודה[5]. בטעם הדבר ביארו הפוסקים, שבזמן הפורים נגזרה גזירת השמדה כנגד קיומו של הגוף, ועל כן מצוה לשמוח גם בגוף על ידי אכילה ושתיה. לעומת זאת בחנוכה הניצחון היה רוחני, שהרי גזירת היוונים היתה כנגד קיום התורה בלבד, ומי שהיה נוהג כיווני היה מציל את עצמו. מסיבה זו עיקר עניינם של ימי החנוכה הוא רוחני, להודות ולהלל לה' שעזר לנו לשמור את התורה ומצוותיה[6].

אף שאין חובה לקבוע סעודות בחנוכה, מכל מקום לדעת הרבה פוסקים יש מצוה לקיים בחנוכה סעודות[7]. והמנהג הוא לערוך סעודות ולשמוח בהן בישועת ה' לישראל בימים ההם בזמן הזה, ולהודות לו ולשבחו, ועל ידי כך לכל הדעות הסעודות הן סעודות מצוה. ובדורנו עורר הרבי על כך שיש לנצל את ימי החנוכה לעריכת התוועדויות חסידותיות בכל ימי החנוכה, ולדבר שם דברי תורה, ולקבל החלטות טובות בכל עניני תורה ומצוות, באופן של מוסיף והולך, ולדבר בהן אודות פרסום הניסים[8].

אכילת מאכלי חלב ומאכלים עשויים בשמן

נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, מפני הנס שהיה לנו ע"י מאכל של גבינה, שנעשה ע"י יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, שעל ידי מאכלי החלב שהאכילה את האויב, גרמה לצימאונו ולשכרותו וכך למיתתו, ונושעו ישראל מידו. ולזכר נס זה נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה[9].

מנהג ישראל לאכול מאכלים שעשויים בשמן לזכר נס השמן. אגב מנהג זה יש לציין כי בדרך כלל סופגניה שומנית (באופן של טופח על מנת להטפיח) אין לה דין של "דבר שטיבולו במשקה" שצריך נטילת ידיים לפני אכילתו  – אלא אם כן הסופגניה טוגנה בשמן זית[10].

[1] שבת כא, ב. רמ"א סתקע"ג ס"א. ראה שו"ע אדה"ז או"ח סרפ"ח סו"ס ג. וראה בהשלמה לשו"ע אדה"ז (מהגאון ר' נחמיה מדובראוונא) סתר"ע ס"ה-ז.

[2] שבת כא, ב.

[3] ראה אסתר ט, כב. פסחים סח, ב. טוש"ע ונו"כ סתרצ"ה.

[4] ראה שו"ע סעת"ר ס"ה.

[5] ראה רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ג. לקו"ש ח"י ע' 142 ואילך; ח"ל ע' 204 ואילך. סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 116 ואילך. ולהעיר מסה"ש תשנ"ב ח"א ע' 194 הערה 5.

[6] לבוש סעת"ר ס"ב.

[7] וראה רמ"א או"ח סעת"ר ס"ב: "משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח".

[8] ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 185.

[9] שו"ע או"ח סעת"ר ס"ב. וראה הוספות לשו"ע אדה"ז (מר' נחמיה מדובראוונא) סי' עתר ס"א וס"ג.

[10] ראה פירוש התפלות לרבינו מיימון (אבי הרמב"ם), נדפס ב"שריד ופליט" ע' 8. סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 196 הערה 26. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ח ס"ג.