הרב שמואל מקמל

הפוסקים כתבו אודות מנהג זה אך שללו אותו וכתבו בחומרה לאסור את הדבר... וכפי שכותב הבן איש חי (שנה שניה פרשת אמור, ה): "ומה שנהגו הנשים לבלוע ערלת הזכרים שחותכים בעת המילה כדי שיולידו זכרים - איסור חמור הוא זה, וכמו שכתב מחזיק ברכה, אות ב', בשם הרשב"ש ז"ל". למעשה את הערלה קוברים.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

ברית מילה סגולות

בהחלט שיש בכך מצווה ממש. ואף על פי שהלשון בגמ': "גדול המעשה יותר מן העושה" וכ"ה בשו"ע, עם זאת, כתבו האחרונים שבכלל מצוות צדקה יש להשתדל ככל יכלתו שגם האחרים יתנו, ואין להשתמט מכך. ויש שכתבו שיש לכך רמז אף בפסוק: "על כן אנכי מצווך לאמור פתוח תפתח את את ידך", היינו שיש גם ציווי לאמור לאחרים שיפתחו את ידם... ובעניין שכרו כותב הרבי: "ואם בעושה צדקה אמרו שאוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קימת לעולם הבא, על אחת כמה וכמה בהמעשה שהוא כלי מוכן להמשיך ולקבל ברכת ה' הבטחת הקב"ה ובחנוני נא בזאת, והריקותי לכם ברכה עד בלי די, וכפשוטו - בבני חיי ומזונא רויחא".

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

גיוס כספים לצדקה צדקה דיני ממונות צדקה ומעשרות כספים

אמרו חכמים: "בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש .. מפני כבוד מתים", ומכך שדינים אלו שנאמרו מפני כבוד המת, באים בגמרא בהמשך לאיסור קלות ראש בבית הכנסת, למדו הפוסקים שכשם שבבתי כנסיות "אין אוכלין בהן ואין שותין בהן", כך גם בבתי העלמין קיים איסור אכילה ושתייה. וכך נפסק להלכה בשלחן ערוך. וכתבו הפוסקים שגדר בגובה עשרה טפחים (כ-80 ס"מ) מספיק כדי להפריד את מקום האכילה מבית-העלמין ומותר לאכול מעברו. ודייקו הפוסקים שכל האיסור האמור, הוא רק לגבי אכילה בבית העלמין, אך מאכלים ומשקים שנכנסו לבית העלמין לא נאסרו וניתן להשתמש בהן בחוץ.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

אבלות בית קברות

נאמר במשנה: "על הרעמים .. ועל הברקים .. שכוחו וגבורתו מלא עולם". וביארו בגמרא שיש לברך אף "עושה מעשה בראשית", וכותב אדמוה"ז, שהמנהג לברך על הברק "עושה מעשה בראשית" ועל הרעם "שכחו וגבורתו", משום שהרעם מראה יותר כח וגבורה. ויש לברך מיד בתוך כדי דבור אפילו באמצע התפלה חוץ מפסוק ראשון של קריאת-שמע וברוך שם ותפילת שמו"ע. ואם נמצא הוא במקום שאינו נקי, אם יכול לצאת מיד למקום נקי ולברך בתוך כדי דיבור, חייב לעשות כן –כמובן שאם התחייב בנטילת ידיים אף ייטול ידיו קודם. ואם לא יספיק לעשות זאת בתוך כדי דבור יברך בלא שם ה' כשייצא.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

ברכות ברכת רעם וברק תפילה וברכות

אודות זמן הדלקת נר-חנוכה אמרו חכמים: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי למנוע מצב של שכחה, ניתנו מספר הגבלות בעיסוקים שונים עד להדלקת-הנרות. אחד מהם הוא איסור אכילה קודם ההדלקה, החל מחצי השעה קודם זמן-ההדלקה, אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" -54 גרם- עד שידליק את הנרות, שמא ימשך באכילתו וישכח להדליק את הנרות. אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות וכן כל המשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", מותרים קודם הדלקת-הנרות. ואם התחיל לאכול בתוך חצי-השעה שקודם זמן-ההדלקה, צריך להפסיק לאכול ולהדליק את הנרות בזמן. אך אם התחיל בהיתר לפני החצי-שעה, מעיקר הדין אינו חייב להפסיק, אך לכתחילה טוב שיפסיק, וכתבו הפוסקים ששינה קודם הדלקת הנרות אסורה אפילו בשינת עראי בלבד.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

הדלקת נרות חנוכה אכילה קודם ההדלקה

מנהג קדום בתפוצות בישראל, שהכותב לחבירו אגרת בימי ספירת העומר, מציין הוא את היום שעומדים בו בספירת העומר, בכדי לזכור ולהזכיר את המצוה ולא להסיח הדעת ממנה. בהרבה מתשובות האחרונים הקדמונים שכתבו דבריהם בימי ספירת העומר - במקום התאריך של אותו היום, או כתוספת לתאריך, כתבו את מספר הספירה של אותו היום כגון 'כך וכך למספר בני ישראל', או 'כך וכך למ"טמונים' או 'למטמונים', (דהיינו ל-מט' יום שאנו מונים). ובכן, מכתב זה הוא מענה על מכתב מיום י"ב באייר (שהוא כ"ז לעומר) והרבי ציין יום זה כיום ה– כ"ז למסב"י – למספר בני ישראל.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

ימי הספירה

רבים מדיני החנוכה נסובו סביב קביעת חז"ל שיש להביא ל"פרסומי ניסא", משום כך הם ראו את הזמן והמקום שיפרסמו את הנס בקנה מדה הרחב ביותר. בדורות מאוחרים יותר, החל מתקופת הגאונים, הרחיבו את פרסום הנס והנהיגו להדליק את נר החנוכה אף בבית הכנסת עם ברכותיו. את מנורת בית הכנסת מציבים בכותל דרום, כשהנרות מסודרים ממזרח למערב ומקומם גבוה, למעלה מעשרה טפחים. החל מפלג המנחה ניתן לברך על נרות בית הכנסת, ולמנהגנו מדליקים לאחר 'מנחה' לפני 'עלינו'. ואין יוצאים ידי חובה בהדלקה זו ואפילו המברך עצמו חוזר ומברך בביתו. אך לא יברך "שהחיינו" בביתו, אלא אם-כן מדליק להוציא גם את בני-ביתו ידי חובתם.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

חנוכה הדלקה בבית הכנסת ברכת ההדלקה

בדרך כלל, איסור שהתערב במאכל, באופן שלא ניתן לזהותו, בטל כשיש במאכל פי שישים ממנו. אולם ישנם דברים שאינם בטלים לעולם מפאת חשיבותם או חומרתם. אחד מהם הוא כאשר האיסור הוא שלם, המוגדר כ"בריה" ואינו בטל. אך כשה"בריה" הינה זבוב, מתעורר ספק, שכן, מדובר על דבר שטעמו פגום, ומאידך הוא בריה שלימה. בדין זה נחלקו הפוסקים האם "בריה" פגומה בטלה. כיוון שמדובר באיסורי אכילה, לכן מן הראוי לכתחילה להחמיר ולאסור את כל התבשיל. אך הסיר אינו צריך הכשרה.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

כשרות חרקים

נאמר "זכור את יום השבת לקדשו", חכמים תקנו שזכירה זו תהיה על כוס יין בכניסת וביציאת השבת. מיד לאחר אמירת הקידוש יש צורך לשתות מן היין. חובת השתייה מוטלת על המקדש ובכך יוצאים הוא והשומעים ידי חובת קידוש. מי שאינו יכול לשתות את היין, יכול לתת לאחד המסובים לשתות כשיעור, ואפילו לקטן שהגיע לחינוך. מעבר לכך, ראוי שכל אחד מהשומעים ישתה מעט מיין הקידוש, אך זאת משום חיבוב מצווה בלבד. וכיוון שהכוס ששתה ממנה כבר נפגמה בשתייתו, לכן מצווה מן המובחר שיוסיף המקדש מעט יין לכוס הקידוש לפני שימזוג לשומעים בכוסותיהם, אולם ישנה אפשרות לשתות ישירות מכוס הקידוש ללא צורך ב"תיקון".

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שבת קידוש וסעודה

אמרו חכמים שהרואה אילנות מלבלבים בימי ניסן אומר: "שלא חיסר בעולמו כלום". את ברכת האילנות מברכים על אילני מאכל, ומשתדלים שיהיו לפחות שני אילנות מאכל המלבלבים בפרחים. ודנו הפוסקים לגבי מי שלא ראה את לבלוב האילנות, אלא ראה את האילן רק כשהיו כבר פירות שלימים, יש שהתירו זאת אך הגבילו ואמרו שרק בראיה הראשונה ניתן לברך אף בראיית הפירות, ובשלחן ערוך נפסק שאין לברך. למעשה, ב"לוח ברכות הנהנין" כותב אדמוה"ז לברך ללא שם ומלכות, אך כיוון שהשמיט זאת אדמוה"ז ב"סדר ברכת הנהנין", לכן אין לברך אלא על הלבלוב, ומי שאיחר וראה רק את הפירות לא יברך ואפילו בלא שם ומלכות.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

חודש ניסן ברכת האילנות תפילה וברכות

יכול לומר את הפסוקים (עם שם ה'): "וידבר ה' .. דבר אל אהרן .. יברכך.." עד "ואני אברכם". אך כמובן בלי הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו לברך..

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

ברכת כהנים תפילה וברכות

מותר לעשות ריבה מאתרוג שביעית, אך צריך להיזהר: שלא לזרוק לפח רגיל את מה שראוי לאכילה, וכן השיריים שיש בהם חשיבות מהסיר שמבשלים בו את האתרוג, ולכן יניח את זה במקום מיוחד (כגון פח שמיטה) עד שירקיב. אמנם שיריים שבדרך כלל זורקים וכן הגרעינים שבאתרוג אין בעיה לזרוק. אודות זמן הביעור של אתרוג נחלקו הדעות לכתחילה יש לגמור לאכלו לפני חודש שבט, או לקיים את דין הביעור.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שמיטה סוכות ארבעת המינים

אמרו חכמים: "סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך", כלומר המספיק בין תפילין של יד לשל ראש עליו לברך ברכה נוספת. והסתפקו הפוסקים, האם מותר להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לשל ראש לצורך דבר שבקדושה, כמו לעניית קדיש ולברך אח"כ על של ראש, או שמא מוטב שלא לענות בכדי שלא להרבות ברכות שלא לצורך. בשו"ע כתב אדמוה"ז שאין להפסיק לדבר שבקדושה. אולם בסידורו מסתמך אדמוה"ז על הדעה הסוברת שתמיד מברכים שתי ברכות על התפילין, והכריע שיש להפסיק ביניהם לדבר שבקדושה ואחר כך לברך על תפילין של ראש, וכך נוהגים למעשה. אלא שמלכתחילה יש לוודא לפני הנחת התפילין שלא אומרים דבר שבקדושה שבגינו יצטרך להפסיק.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

הנחת תפילין הפסק בתפילה תפילין

כיוון ששמן נרות החנוכה הוקצה למצוותו נאסר בהנאה ויש לשורפו. וראוי לציין שאם התנה לפני שיצק את השמן שיהיה מותר בשימוש, יכול להשתמש בו. וכל האמור הוא בשמן שבנרות ממש, אך השמן שבבקבוק מותר אף ללא תנאי. ולגבי הפתילות, כתבו הפוסקים שמעיקר הדין אין צריך בהן תנאי כלל, אלא שמצד השמן הבלוע בהן יש להתנות שאינו מכוון להקצותן למצוותן. ואף שעשה תנאי, אין להשליכם בבזיון, ככל תשמיש מצוה שבלו שאמנם מותר להשתמש בהם תשמיש של חול, אך לא להשליכם בבזיון, ולכן יגנזו, או שיעטוף אותם היטב בשקית ויניח במקום שמישהו אחר מבלי משים ישליך לפח.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

חנוכה המנורה והנרות גניזה

עציץ "נקוב" ו/או תחת כפת השמיים, צריך להשקות בצמצום רק כפי הצורך שלא יתייבש. אך אם הוא בתוך הבית ויש תחתית -כגון צלחת פלסטיק או מתכת- תחתיו, אפשר לטפל בו כרגיל. מקור: שו"ת משנת יוסף ח"א סי' א. שו"ת שבט הלוי ח"ב סוף סי' רב. ברית עולם (זילבר) פ"א סע"ה. וראה ספר הלכה למעשה שמיטה - בהוצאת מכון הלכה חב"ד פ"ה סל"ט.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שמיטה השקייה

אם מלות התפלה אכן נאמרו והבעיה היא רק בכוונת התפלה - אין לחזור על התפלה. וכפי שכותב אדה"ז בשו"ע או"ח ר"ס קא: "ועכשיו אין חוזרין בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין א"כ למה יחזור. אבל קריאת שמע שעיקר מצות כוונתה אינה אלא פסוק ראשון חוזרין שבקל יוכל לכוין וכן פסוק פותח את ידך שבפסוקי דזמרה".

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

תפילה וברכות כוונה

כשם שאסור לדבר בין הברכה לעשיית המצווה כך אסור לדבר בין הברכה לאכילה, משום שהדיבור נחשב ל"הפסק", ואם טעה ודיבר, חייב לחזור ולברך. אלא שאמרו בגמרא שאם דיבר בצרכי הסעודה, כגון שאמר "הביאו מלח", אינו צריך לחזור ולברך, משום שאינו נחשב ל"הפסק". כמו"כ אסור ללכת ממקום למקום בין הברכה לאכילה, שגם ההליכה נחשבת ל"הפסק". אם ההליכה היא לצורך האכילה, כגון, שנאלץ לאכול במקום שאסור לברך בו, רשאי לעשות זאת בתנאי ששני המקומות הינם בבית אחד. ודנו הפוסקים עד מתי אין להפסיק בין הברכה לאכילה, יש שסברו עד שיאכל כזית, אולם ממשמעות אדמוה"ז עולה שאין להפסיק עד שיבלע, גם אם אכל פחות מכזית.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

סעודה ברכה ראשונה

לכתחילה עושים פרוזבול בפני שלושה אנשים לפחות, בערב ראש השנה (המנהג לעשות זאת אחרי התרת נדרים), נוסח הפרוזבול הוא: "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה". באם אין הדבר אפשרי ניתן גם לבקש מֵאַחֵר (אפילו בטלפון) לומר בשמו בפני שלושה אנשים את נוסח הפרוזבול, וזה מועיל. אם משער שבערב ראש השנה לא יוכל לעשות פרוזבול, ניתן להקדים ולעשות פרוזבול מוקדם יותר. אך יש לשים לב שהפרוזבול מועיל רק להלוואות שניתנו לפניו, ואם הלווה שוב לאחר מכן – יעשה שוב פרוזבול.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שמיטה פרוזבול

אם הלבנה מכוסה בענן קל בלבד, כך שאפשר לראות לאורה את מה שבדרך כלל רואים לאור הלבנה, יכול לברך עליה. ואם תוך כדי הברכה התכסתה הלבנה לגמרי יש להמשיך בברכה; אולם אם מראש ניתן לשער שתוך כדי הברכה יבוא ענן גדול ויכסה את הלבנה לגמרי, אין להתחיל בברכה.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שבת קידוש לבנה

בשבת קודש לאחר חצות היום לומדים בעניינים השייכים לחורבן, כגון רשימות אדמו"ר הצ"צ למגילת 'איכה' ובנין בית המקדש, או עניינים השייכים לתשובה, כמו ספר דרך חיים, וכן מותר להשלים את השיעורים היומיים באם לא הספיקו ללמדם קודם חצות. במקום שרגילים להקהיל קהילות כל שבת, מותר לדבר שם כרגיל גם אחרי חצות היום בעניינים של פנימיות התורה. ולמעשה ישנם כמה וכמה שיחות של הרבי שנאמרו בקביעות דומה, כגון בשנת תנש"א ורצוי לחזור על שיחות אלו. כמו כן בשנת תשמ"א (שבת ערב ת"ב) הרבי דיבר על פרק ג' דפרקי אבות שם נאמר פסוק מאיכה "ישב בדד . . כי נטל עליו", (אף שבפועל אמירת פרק ג' נדחית לשבת הבאה), אך ניתן לחזור על נקודה משיחה זו (מופיע אף בביאורים לפרקי אבות).

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שבת בין המצרים למוד תורה ערב תשעה באב שבת תשעה באב הקהלת קהילות צומות

את נרות החנוכה מדליקים בבית-הכנסת החל מפלג המנחה בנוכחות מניין, ואם לא התאסף מניין עד סמוך לכניסת השבת, ניתן להדליק עם הברכות גם קודם שהגיע מניין, על סמך הקהל שעתיד להתאסף אחר-כך.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

חנוכה ערב שבת תפילה וברכות הדלקת נרות

מופיע בשל"ה שער האותיות אות ה. וראה המסופר בימי מלך ח"ב ע' 638 שאמר כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ לרבי שכך נוהגים.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

עיטוש

נאמר בגמרא: "אסור לישב על גבי מטה שספר-תורה מונח עליה". וכתבו הפוסקים, שמשום מידת חסידות, יש להגביה את ספר התורה שלושה טפחים - וטוב יותר שיהיה גבוהה עשרה טפחים, אף שמצד הדין די בהגבהה של טפח אחד. ואף שהדבר אמור בספר תורה, יש לנהוג כך אף ביתר ספרי קודש. אולם לגבי ספרים המונחים בארון על יד הקיר, או בארגז על הרצפה, יש להקל ואין צורך שיהיו גבוהים אפילו טפח. כמו כן, אסור לשבת על ספסל שמונחים עליו ספרי-קודש, אלא אם כן מניח תחתיהם דבר גבוה קצת, ויש שהצריכו שיהיה אותו דבר בגובה טפח, וכתבו הפוסקים שהמחמיר בזה תבוא עליו הברכה .

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

ספרי קודש

אמרו חכמים: "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום". לתקנה זו קדמה תקנת משה רבינו לדרוש הלכות החג בחג עצמו, אולם חכמים תקנו להקדים זאת. מקור תקנה זו היא לעם העולים לרגל, ומטרתה להזהיר את העם שהיו בקיאים בהלכות קודם החג, מחמת ריבוי ההלכות שישנן בהקרבת הקרבנות. אלא שאף לאחר החורבן לא בטלה התקנה וכל חכם היה דורש ללמד את העם את ריבוי ההלכות שעדיין ישנן בזמן הזה. אולם בדורות האחרונים כשכל ההלכות נכתבו בספרים, מצווה על כל אחד ללמוד בעצמו את הלכות החג. עם-זאת, במקומות שיש להזהיר את הציבור על הלכות הפסח נהוג שהרב אף דורש בהלכות החג.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

לימוד תורה יום טוב פסח

בעציצים או אדניות רגילים העומדים בחוץ אסור. אך באם העציצים בתוך הבית הדבר אפשרי, וצריך להניח דבר המפסיק בין העציץ לבין הקרקע. הדבר המפסיק יהיה צלחת פלסטיק או מתכת, אך לא חרס ועץ, וכך ניתן להמשיך לטפל בו גם בשמיטה.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שמיטה

בי"ט כסלו מחלקים את הש"ס, כלומר, כל אחד מקבל על עצמו ללמוד אחת (או יותר) ממסכתות הש"ס במשך השנה (עד י"ט כסלו הבא), כך שכל אנשי העיר או כל מתפללי המנין מצטרפים יחד ללמוד את כל הש"ס. נוהגים לחלק את "כל הש"ס כולו", וגם את המסכתות שאין בהן גמרא (כמו בסדר זרעים וטהרות). ראוי שההתחייבות על לימוד המסכת תבוא בכתב, וליתן הכתב בידי אחר, שהרי רואים שזה פועל תוספת כוח וזירוז גם אם יהיו קשיים בדבר, ביודעו שיכולים לשאול ולברר אצלו האם אמנם קיים את הבטחתו. ויש להדביק על כותלי בית הכנסת את רשימת המשתתפים בחלוקת הש"ס. אלו הנמצאים במקום אשר הוא קטן מהכיל לחלק את כל הש"ס, וכן כל מי שרוצה, יכולים להצטרף לחלוקת הש"ס הנעשית בבית מדרשם של רבותינו נשיאינו – 770 – ועליהם להודיע זאת ב"טופס" ולמסרו לידי הנהלת "מחנה ישראל". מי שלא הספיק, מאיזה סיבה, להודיע מהשתתפותו בחלוקת הש"ס עד י"ט כסלו, ביכלתו להצטרף אחר כך, ובהקדם הכי אפשרי.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

חלוקת הש"ס י"ט כסלו

מי שלא שמע את הברכה מפי המברך כלל, אלא שהוא יודע איזו ברכה ברך, וכגון כשהוא מתפלל בציבור ואינו שומע ברכת הש"ץ, אך שומע שהציבור עונים ויודע על איזו ברכה עונים, אינו חייב לענות "אמן" אלא שאם מעוניין רשאי לענות. ודנו הפוסקים אודות השומע ברכה דרך הטלפון או בשידור חי כלשהו האם רשאי לענות, ולמעשה אין יוצאים ידי חובה, וכן אין לענות קדושה וברכו בשמיעה באופן זה, אבל ניתן לענות "אמן" כל עוד ידוע בוודאות שאכן זה שידור חי ועונה בסמוך לברכת המברך.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

תפילה וברכות עניית אמן שידור חי

כחלק מההכנות לשמחת האדם בחג עם בני משפחתו, הזהירה התורה שיש לשתף בשמחה את "הלוי, הגר, היתום והאלמנה". ואמרו חכמים שאלו הארבעה המנויים בפסוק הנם כנגד בני משפחתו "בנך ובתך ועבדך ואמתך", ללמד שעל ידי שדואג לשמח את הנזקקים, אומר לו ה': "אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך". ומנהג ישראל לאסוף כסף לקראת החג על מנת לרכוש את צרכי החג לנזקקים, מבעוד מועד, וחובה על הציבור להשתתף בזה. מעבר לכך הורה הרבי לדאוג שכל אחד יזכה את מכריו במכירת-חמץ קודם הפסח, וכן לחלק להם מצה-שמורה (לפחות כזית) לליל הסדר, וכן לערוך סדרי פסח פומביים ולאפשר ליהודים לקיים את מצוות החג.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

קמחא דפסחא מבצע מצה

בפוסקים וספרי המנהגים מופיעים כמה מנהגים בקשר לזמן נתינת מחצית השקל, ולדעת כולם הזמן הוא קודם קריאת המגילה, שכן נאמר ש"הקדימו שקליהם לשקליו" (של המן הרשע). לפי הנהוג ברוב המקומות, וכן הוא מנהגנו כפי שהזכיר ועורר הרבי מה"מ, הרי שנותנים בתענית אסתר קודם תפילת המנחה, אף אם תענית אסתר מוקדמת ליום חמישי, ואף בירושלים שבה התענית מרוחקת יום אחד מפורים עצמו. כתבו הפוסקים כמה טעמים שלפיהם יש לתת את דווקא בתענית אסתר, "כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר", ויש שהביאו רמז לתענית שלשת הימים שצמו בימי אסתר. מי שלא נתן ביום התענית, ייתן קודם קריאת המגילה ב(ליל, ואם לא הספיק אז ביום) פורים.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

מחצית השקל

נחלקו הראשונים במקרה שהיה הפסק בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש, האם יצטרך לברך רק "על מצות תפילין" או שיצטרך לברך שוב גם "להניח תפילין" כיוון שיש דעה שאומרת שיש לברך שתי ברכות על התפילין. ונפקא מינה לאדם שמניח רק תפילין של ראש האם צריך לברך רק "על מצות תפילין" או גם "להניח תפילין". למעשה, נהוג במקרה שמניח רק תפילין של ראש - לברך רק "על מצות תפילין", כיון שמלכתחילה תיקנו חכמים רק ברכה אחת לתפילין.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

תפילין ברכת התפילין תפילה וברכות

אין להתחיל במלאכה, מחצי השעה שקודם זמן-ההדלקה, שמא ישכח להדליק. ואם התחיל עליו להפסיקה, וגם כשהתחיל בהיתר לפני החצי שעה טוב שיפסיק, עד שידליק. לאחר ההדלקה נהגו הנשים שלא לעשות מלאכות כגון כיבוס ודומיהן, אולם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף הגברים אסורים במלאכה בזמן זה; אולם למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה על-יד הנרות. ונחלקו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. ולמעשה נהוג להימנע ממלאכה במשך הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי-שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, ובחלוף זמן זה מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

לכתחילה יוצאים אל תחת כפת השמיים, אם במקום בו נמצא יכול לצאת אל המרפסת שתחת כפת השמיים וכדומה עדיף שיצא, בשעת הדחק אם אינו יכול לצאת תחת כיפת השמים, יקדש את הלבנה מחדרו ויביט בה קודם הברכה דרך החלון.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שבת קידוש לבנה

אין להשתמש בכתב אשורי לדברי חולין, אולם אף בספרי קודש הורה הרבי להימנע מכך. בעקבות כך נשאל הרבי אודות הנהגתו בשנת תש"ז כאשר ערך את ספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש והדפיס בו צילום ממגילת אדמו"ר מהר"ש, וביאר זאת הרבי בין היתר משום שהיה בכך הוראה לרבים באופן כתיבתה. מכך שאף לדברי קודש אין להשתמש בכתב זה ללא סיבה. בעבר היו אף נמנעים מהדפסת דברי תורה בכלל בכתב מרובע, אלא רק בכתב המכונה "כתב רש"י", אולם כחלק ממגמתו של הרבי להנגשת לימוד תורת החסידות, הורה הרבי להשתמש בכתב מרובע בהדפסת הספרים, בכדי להקל על הלומדים.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

לימוד תורה כתב אשורי

אודות כתב האשורי – הכתב בו כותבים ספר תורה, נחלקו התנאים, ולכמה מהם "בכתב זה ניתנה תורה לישראל". בכך באו לשלול ולחלוק על הדעות הסוברות כי התורה נתנה בכתב עברי. וכך עולה מפשטות לשון התלמוד במה מקומות. הרמב"ם אף הוסיף שמחמת קדושת אותיות אלו נמנעו מלהשתמש בו לדברי חולין ולכן ניתן למצוא במטבעות ובכתבים עתיקים כתבים אחרים, ולא הכתב האשורי. הרמ"א אף כתב, שאין להשתמש בכתב אשורי לדברי חולין, וכך אף הורה הרבי להימנע משימוש בכתב זה אם אין בו צורך בחינוך והוראה. וכתבו הפוסקים שאם עבר והשתמש בכתב זה לדברי חולין כמו הדפסת הזמנות, אין בהן חיוב גניזה אך אין לזורקו בבזיון.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

גניזה כתב אשורי

אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת הינה מלאכת 'בונה', ומקורה במלאכת הבנייה במשכן. במלאכת בונה נכלל גם מי שחופר גומה, וכן הסותם גומה בשבת ומשווה את פני הקרקע, והרי הוא כבונה. דוגמה נפוצה לכך היא טאטוא הבית, שהרי בשעה שמטאטא את הקרקע, בהכרח הוא "משווה גומות", שמשווה את פני הקרקע שתהיה חלקה וישרה, והוא אסור משום "בונה" בשבת. ומנהגנו למעשה שאסור לטאטא בשבת למרות שהקרקע מרוצפת, אלא שכתבו הפוסקים שכיום יש להקל בטאטוא הבית כיוון שכל בתי העיר מרוצפים, ולכן ניתן לטאטא במקומות המרוצפים. אלא שהיתר זה הוא רק בבתים, אך אין לטאטא בשבת את החצר גם כאשר היא מרוצפת.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שבת מלאכת בונה

אמרו חכמים: "תשמישי מצוה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין". כלומר חיוב שמירה על הקדושה קיים רק בתשמיש קדושה כמו תפילין, מזוזות ודומיהן. אולם תשמיש מצווה שמקיימים את המצווה באמצעותו, כיוון שאינם קדושים אין חיוב לגונזם. אחת הדוגמאות לכך היא הלולב, שלאחר החג מעיקר הדין מותר לזרקו. אלא שעם זאת כתבו הפוסקים שאין לזרקם דרך בזיון והמחמיר תבוא עליו ברכה. וראוי לנצל את הלולב ומיניו למצווה נוספת, ולכן טוב לצרף את ההדסים לבשמים של מוצאי שבת, על מנת שיוכלו לברך עליהם במוצאי שבת. ויש הנוהגים לשרוף את החמץ בערב פסח בערבה החבוטה של הושענא רבה, ולהסיק את התנור לאפיית המצות מהלולב.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

סוכות יום טוב גניזה ארבעת המינים

שבת בראשית היא שבת כללית, וכפתגם רבותינו נשיאינו "אזוי ווי מ'שטעלט זיך אוועק שבת בראשית אזוי גייט א גאנץ יאר" (ההנהגה באופן בו מתייצבים בשבת בראשית, נמשכת בכל השנה כולה). יש לעשות תוכנית עבודה וסדר רוחני, לכל ענייני העבודה במשך השנה כולה. המנהג הוא למכור בשבת זו את הזכות של המצוות בבית הכנסת למשך השנה כולה. שבת זו היא שבת מברכים. אמירת תהלים בהשכמה. יום התוועדות. ברכת החודש: בשבת שלפני ראש חודש מברכים את החודש. נכון לדעת את זמן המולד לפני שאומרים את ברכת החודש. נהוג שהגבאי מכריז בקול רם את זמן המולד. הש"ץ שמברך את החודש יכול להיות ש"ץ מיוחד לזה, ואינו מוכרח להיות אותו אחד שהיה הש"ץ לשחרית או אותו אחד שיהיה הש"ץ למוסף. בעת אמירת ברכת החודש עומדים, בדוגמת מה שעמדו כאשר קידשו את החודש בבית דין וכן מפני "שמודיעים לעולם מתי יחול ראש חודש ויזהרו בכל הלכות החודש". בשעת האמירה, הש"ץ אוחז ספר תורה בידו.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שבת מברכים שבת בראשית מכירת המצוות

למעשה גם לאחר שעברו שעות והבשר בין השיניים נחשב כבשר (ולמדים זאת ממה שכתוב "הבשר עודנו בין שיניהם", שבשר שבין השיניים עדיין מכונה בתורה כבשר) - וממילא אם רוצים לאכול או לשתות חלבי צריך להוציאו (אפשר עם חוט וכדו').

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

כשרות בשר וחלב המתנה

אכן, יש עניין בכניסת היום הקדוש לומר ווידוי חוץ מהווידוי שנאמר במנחה (הווידוי של מנחה נאמר מסיבה אחרת (המפורטת בשו"ע אדה"ז או"ח סימן תרז סעיף א))

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

ערב יום כיפור תפילה וברכות וידוי

נאמר: "וידבר ה' .. לאמר" ודרשו חכמים שהאומר דבר לחברו, גם שלא בסוד, אסור לספרו לאחרים עד שיורה לו בפירוש. יש שלמדו שהאיסור הוא מצד דרך-ארץ שלא לספר ללא הוראה מפורשת 'לאמור'. ויש שלמדו זאת מכך שכתוב "לאמור" שמשמעותו הוא 'לא-אמור' כלומר שאסור לו לספרו לאחרים. כי ע"י הפרסום עלול להינזק, ולכן אסור לאומרו לאחרים, עד שיורה לו. לגבי כתיבת והקלטת הדברים, כתבו הפוסקים שמצד דרך-ארץ יש מקום להקל כי אינו "אומר". אך מצד חשש היזק, גם בכתיבה והקלטה יש להיזהר. וראוי ליטול רשות מחברו לפרסמם ובפרט בדברים שנאמרו ביחידות. ודברים שנאמרו בציבור לפרסום, לכו"ע אין איסור להפיצם אא"כ האומר אסר זאת.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

בין אדם לחבירו

יקדש על היין ויטעום מכוס הקידוש (ויזהר לשמור את ידיו נקיות), ולא יטול ידיו שנית לאחר הקידוש אלא ייקח לחם משנה ויברך ברכת "המוציא לחם מן הארץ" ויבצע מן הפת ויאכל.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שבת נטילת ידיים קידוש

על דרך ההכנות לראש השנה חודש אלול וימי הסליחות, יש צורך בהכנות לפני ראש השנה לחסידות – חג הגאולה י"ט בכסלו. בימי הגאולה י"ט-כ' כסלו, וכן בתפלת מנחה ביום י"ח כסלו – אין אומרים תחנון. בחג הגאולה י"ט בכסלו מאחלים (בלשון יחיד): "גוט יום טוב. לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתב ותחתם". המנהג לערוך סעודה לרגל י"ט כסלו ולהודות לה' על הנס הגדול. בסעודה אוכלים 'שווארצע קאשע'. ביום י"ט כסלו עורכים התוועדות (ומה טוב – שלוש התוועדויות, בליל י"ט בכסלו, ביום י"ט בכסלו, ובפרט קרוב לסיומו ובאופן שיומשך גם בליל כ' בכסלו). יש לערוך התוועדויות בכל מקום ומקום, ולא רק התוועדויות גדולות במקומות מרכזיים ועיקריים, אלא בכל מקום ומקום כפשוטו. בהתוועדויות י"ט כסלו יש לעורר על קבלת החלטות טובות: בקביעות עיתים ללימוד התורה, הנגלית ודא"ח, ברבים;, בחיזוק דרכי החסידים באהבת רעים; בהתחזקות בג' הקווים דתורה עבודה וגמילות חסדים ובלימוד השיעורים היומיים; וכן לפעולות נמרצות בהפצת התורה בכלל והפצת מעיינות החסידות בפרט. ביום זה יתעוררו אנ"ש להרים תרומה לקופת רבי מאיר בעל הנס כולל חב"ד, שנוסדה על ידי אדמו"ר הזקן בעל הגאולה. תחילת הלימוד בי"ט כסלו צריך להיות בעניינים שהזמן גרמא, "ההלכות של יום זה", שבתחילת לוח 'היום יום' העוסק במעלת יום י"ט בכסלו. יש ללמוד בתורתו של בעל השמחה והגאולה – כמו ספר התניא, תורה אור ולקוטי תורה, יחד עם הביאורים שנתוספו במאמרים ושיחות של רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו. ביום י"ט כסלו מתחילים שוב ללמוד שיעורי לימוד התניא – החל מדף השער – כפי שנחלקו לימי השנה, בשנה זו (תשפ"ד) מתחילים ללמוד בחלוקה של שנה מעוברת. בימים אלו מתחילה ההכנה לעבודה דימי חנוכה, החל מלימוד הלכות חנוכה, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע להזולת.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

התוועדות י"ט כסלו כסלו מנהגי חב"ד

נפסק להלכה שבשני מיני מאכל ששמם או טעמם שווים אין דין בורר, ולכן אף שאינו חפץ באחד מהן, מותר להוציא את המאכל שאינו חפץ, ואין בכך משום איסור בורר. יתר על כן כתבו הפוסקים, שדין זה אמור אפילו כשיש במאכל חלקים שאינם נחשבים אצלו, כגון: קערת דג בה ישנם חתיכות קטנות וגדולות, אין איסור להוציא את הקטנות, ואפילו אם משליך את החתיכות הקטנות לאשפה כי אינם מנות מכובדות אינו נראה כבורר פסולת, כיון שרגילים לאכול את הכל והכל מין אחד. דוגמא נפוצה לכך מצויה אף בפסח, שרוצים לברור מצות שלימות ל"לחם משנה", כתבו הפוסקים שהדבר מותר משום שהינם מין אחד.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שבת

דנו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. יש שכתבו שטעם איסור עשיית מלאכה בעת הדלקת הנרות, הוא מפני שזמן זה נחשב כעין חג, ולכן יש להקפיד שלא לעשות מלאכה כל עוד והנרות דולקים. לעומתם יש שכתבו, שטעם איסור עשיית מלאכה נעוץ באיסור ליהנות לאור הנרות, ויש לחשוש שמא יכבה האור בבית באמצע המלאכה, וימשיכו במלאכה לאור הנרות; ולפי טעם זה כתבו, שלאחר שעובר הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, שאז מותר מן-הדין להשתמש לאורן - מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות, וכך מנהגנו למעשה.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

קוראים רק את פרשת השבוע – פרשת תזריע – שניים מקרא ואחד תרגום, ואין צורך לקרוא את הקריאה השייכת לראש חודש ולפרשת החודש. אך יש לקרוא את הפטרות: פרשת תזריע (למרות שאינה נקראת בציבור בשנה זו), הפטרת שבת ראש חודש, והפטרת שבת החודש.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שבת ארבע פרשיות הפטרה שבת החודש שניים מקרא ואחד תרגום

כאשר ספר התורה מונח על הבימה ואין אדם אחר שיקרא, יכול הוא להפסיק אפילו בברכות ק"ש בכדי לקרוא בתורה - מפני כבוד התורה, אך אם יכול יסיים הפרק בו אוחז תחלה ואז יקרא, אך לא יעלה אנשים או יאמר "מי שברך".

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

תפילה קריאת התורה הפסק בתפילה תפילה וברכות קריאת שמע

טעם הדבר מבואר בשו"ע אדה"ז שיש להקדים את הימין מפאת חשיבותו ומוסיף: "ולפי שטוב הוא שמן יד ימין יבואו המים על ידיו לטהרם מטעם שנתבאר בזוהר, לפיכך יטול כלי של מים ביד ימינו ונותנו לשמאלו כדי שישפוך מים על ימינו תחילה".

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

נטילת ידיים תפילה וברכות

למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" לאחר שקיעת-החמה, ואם לא מתאפשר הדבר ונאלץ להדליק לאחר צאת-הכוכבים, עליו להתפלל "מעריב" קודם להדלקה, אלא-אם-כן דרכו להתפלל "מעריב" בקביעות בשעה מסוימת בכל השנה, יכול להדליק תחלה ויתפלל בשעה הקבועה.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

חנוכה תפילה וברכות הדלקת נרות זמן ההדלקה

כתוב בגמרא שבאמירת "ויכולו" בליל שבת מעידים שהקב"ה ברא את השמים ואת הארץ. בנוגע לדיני עדות נאמר בתורה "ועמדו שני האנשים", מפסוק זה למדים על עדות שיש לאמרה בעמידה ובציבור, לכן יש הסוברים שצריך לומר "ויכולו" בעמידה ובציבור - בהתאם לגדר עדות, וגם כשהתפלל ביחיד יש להקפיד שהאמירה תהיה עם אדם נוסף. אך למעשה, מנהגינו הוא שאין מקפידים לומר פסוקים אלו עם אדם נוסף, אלא רק נוהגים לומר זאת בעמידה.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

תפילה שבת ערבית תפילה וברכות

כל אב מצווה לחנך את בניו בקיום המצוות, על מנת שיתרגלו בקיום כל המצוות המעשיות בטרם הגיעם לעול המצוות. גיל החינוך במצוות הוא ממתי שהילד מתחיל להבין את חשיבות המצווה, ומאז מתחיל חיוב החינוך על ההורים. לפני גיל זה אין על הילד כל חיוב, ואעפ"כ אמרו חכמים שאסור לספות לו איסור בידיים, כגון, מאכל שהוא אסור, למרות שהילד איננו מבין כלל בכשרות האכילה, בכל זאת אסור לתת לו מאכל שאינו כשר. אבל קודם הקידוש אין לענות את הילד, כי כשהמאכל עצמו מותר באכילה וכל האיסור הוא מחמת הזמן, אסור לענותו. ועוד טעמים נאמרו בדבר.

הרב שמואל מקמל

// לדף הרב

שבת חינוך קידוש וסעודה