רווח על דבר שנאבד

יוסי ושמוליק הינם חברים טובים מהישיבה, שטסו לתשרי לבית חיינו יחד, ומתעתדים לחזור בשני טיסות שונות.
בשהותו בחצרות קודשנו, קנה יוסי חליפה יפה מאחת החנויות בשכונת המלך, בסכום של כ100 דולר (350 ש"ח לערך). את החליפה תכנן לקחת איתו בחזרתו לאה"ק.
דא עקא, שאחותו של יוסי שטסה עמו, ביקשה ממנו לקחת מזוודת נוספת שקיבלה מהדודים, ובה מתנות וצעצועים ששלחו עבור משפחתו של יוסי ואחותו לאה"ק. כך יצא שיוסי נראה עם שני מזוודות, תיק גב, תיק תפילין, קופסה לכובע ונרתיק לחליפה החדשה טרם יציאתו מ770 לשדה התעופה.
שמוליק חברו שראה אותו, שאלו: 'התרצה שאעזור לך ואקח משהו איתי לארץ ואקל על העומס שלך? יש לך רק שתי ידיים…'
יוסי קפץ על המציאה, נתן לו את החליפה ואמר לו: 'קח שמוליק את החליפה ושים במזוודה שלך. בין כך טיסתך מאוחרת ותצטרך להגיע לישיבה מיד לאחר הטיסה – תניח לי את החליפה על המיטה שלי, התסכים לכך?'
שמוליק הסכים ולקח את החליפה איתו למזוודתו.
והנה, בבואו של יוסי לישיבה, גילה כי החליפה אינה מחכה לו על מיטתו כמו שביקש. כששאל את שמוליק לפשר הדבר, שח לו שמוליק את שאירע:
"אל תשאל יוסי מה קרה, המזוודה שלי והחליפה שלך בתוכה נאבדה בשדה התעופה. אבא שלי התעקש עם חברת התעופה על הביטוח והם פיצו אותנו מיידית על האובדן של הדברים. בתוך הדברים שפרטתי שהיו במזוודה, הזכרתי את החליפה שלך, עליה הם נתנו לי 1000 ש"ח. אני מתנצל על מה שאירע, והא לך 350 ש"ח תמורת החליפה".
כששמע זאת יוסי, הזדעק ואמר: "רגע, הלא קיבלת על החליפה 1000 ש"ח, ומדוע אתה מביא לי רק 350? הן אמת שזה שווי החליפה, אך את כל ה1000 ש"ח קיבלת רק בגלל החליפה, ששייכת לי, ומדוע שתרוויח עלי"?
ענה לו שמוליק: "אתה נתת לי חליפה בשווי מסויים, והיא אבדה, ועל כך אני מתנצל ומשלם טבין ותקילין את כל הכסף. ומדוע אינך צרה בי שהרווחתי על החליפה? והלא אם תלך בעצמך לבקש מהביטוח כסף – לא תראה מהם שקל! ומה לך כי תלין?"
משלא הצליחו ליישב את ההדורים ביניהם, פנו להנהלת הישיבה, שפנתה לרב מורה הוראה לשאול כיצד ליישב את אש המחלוקת שפרצה בין הבחורים שעד עתה היו 'צמד חמד' וכעת מתקוטטים הם על הרווחים בגין החליפה שאבדה.
ונשאלת השאלה עם מי הצדק: האם הכסף הנותר צריך להישאר בידיו של שמוליק, שמחוזק כעת בכסף והוא זה אשר קיבלו מהביטוח של חברת התעופה, או שהכסף צריך לעבור ליוסי, בעל החליפה?
תשובה בקצרה: הכסף הנותר ישאר בידי שמוליק, ואין לו לשלם ליוסי אלא את שווי החליפה שלו שאבדה ותו לא.
תשובה בהרחבה: במבט ראשון, נראה שהצדק עם יוסי בעל החליפה, שהרי נאמר במשנה (ב"מ לה:) "השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה . . א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו? אלא תחזור פרה לבעלים". מכך יוצא שרבי יוסי סובר שכל רווח שמגיע מפרתו או מסחורה אחרת ששייכת לחבירו – הרווח הזה שייך לבעל הסחורה ולא לאדם הזר. ולפי"ז היה מקום לומר גם בנידון דנן מכיון שהביטוח משלם אלף ש"ח עבור חליפתו של המשלח, לכן כל הרווח מחמת זה שייך למשלח ולא לשליח.
אמנם נראה שהנידון דנן לא דומה לדברי רב יוסי, מכיון שכמבואר באחרונים, כל טענת בעל הפרה (במשנה) הינה מכיון שהשואל משלם עבור הפרה שמתה אצלו באונס, לפיכך הפרה עצמה היתה ונשארה שייכת לבעליה גם כשהיא היתה אצל מי ששכר אותה ממנו, וכן גם כשהיא היתה אצל השואל, כי בעל הפרה נתן לו רק את הרשות להשתמש עמה (מה שנקרא 'קנין פירות') ורק דבר זה קיבל ממנו שוכר הפרה. כמו כן השוכר העביר לשואל ג"כ את זכות ההשתמשות בפרה כפי שהיתה לו בפרה. אך הבעלות על גוף הפרה היתה ונשארה כל הזמן שייכת לבעל הפרה, לפיכך כשהפרה מתה והשואל משלם עבור גוף הפרה – צריך הוא לשלם את שוויה לבעלי גוף הפרה שהוא המשכיר, ולא לשוכר שאין לו זכות בגוף הפרה.
והנה בנידון החליפה יש למשלח בעלות על חליפה בשווי שלש מאות וחמישים ש"ח שזהו המחיר שקנאה. וכל הסכום שמעבר לכך – איננו שייך כלל לשווי החליפה עצמה, אלא זהו רווח נוסף שנגרם מחמת ההסכם שנעשה בין השליח לחברת הביטוח/הנסיעות מחמת ששילם במחיר כרטיס הנסיעה שלו תשלום גם עבור ביטוח הנסיעה וביטוח המזוודות.
והנה בפרטי הסכם שביניהם כתוב שהחברה תשלם אך ורק למי שביטח אצלה, בכפוף להחלטת השמאי שמטעמם בלבד, והחלטתו תחייב בין אם הוא יוסיף במחיר השווי ובין אם יוזיל מהשווי. לאור האמור, לאחר שהמשלח מקבל שלש מאות וחמישים ש"ח כשווי "הפרה" שלו – החליפה בנידון דנן – הוא מסתלק מעתה מהעיסקא הנוספת שנעשתה בין השליח לחברת הביטוח בלבד ושאיננה קשורה כלל למשלח.
ויתירה מכך: הרי אם המשלח יבקש מהחברה פיצוי כספי על אובדן החליפה – הוא לא יקבל מהם מאומה, למרות שיוכיח בוודאות שהחליפה היתה שלו, מכיון שהם יטענו לו: מעולם לא התחייבנו לשלם למי שלא משלם לנו את דמי הביטוח.
לפיכך אין שום קשר בין הרווח הנוסף שמקבל השליח מהביטוח שניתן בגלל דמי הביטוח ששילם, לבין הבעלות של המשלח על חליפתו, ואין למשלח אלא דמי חליפתו בלבד. ויש עוד להאריך בזה ואכמ"ל.
יוסי ושמוליק הינם חברים טובים מהישיבה, שטסו לתשרי לבית חיינו יחד, ומתעתדים לחזור בשני טיסות שונות.
בשהותו בחצרות קודשנו, קנה יוסי חליפה יפה מאחת החנויות בשכונת המלך, בסכום של כ100 דולר (350 ש"ח לערך). את החליפה תכנן לקחת איתו בחזרתו לאה"ק.
דא עקא, שאחותו של יוסי שטסה עמו, ביקשה ממנו לקחת מזוודת נוספת שקיבלה מהדודים, ובה מתנות וצעצועים ששלחו עבור משפחתו של יוסי ואחותו לאה"ק. כך יצא שיוסי נראה עם שני מזוודות, תיק גב, תיק תפילין, קופסה לכובע ונרתיק לחליפה החדשה טרם יציאתו מ770 לשדה התעופה.
שמוליק חברו שראה אותו, שאלו: 'התרצה שאעזור לך ואקח משהו איתי לארץ ואקל על העומס שלך? יש לך רק שתי ידיים…'
יוסי קפץ על המציאה, נתן לו את החליפה ואמר לו: 'קח שמוליק את החליפה ושים במזוודה שלך. בין כך טיסתך מאוחרת ותצטרך להגיע לישיבה מיד לאחר הטיסה – תניח לי את החליפה על המיטה שלי, התסכים לכך?'
שמוליק הסכים ולקח את החליפה איתו למזוודתו.
והנה, בבואו של יוסי לישיבה, גילה כי החליפה אינה מחכה לו על מיטתו כמו שביקש. כששאל את שמוליק לפשר הדבר, שח לו שמוליק את שאירע:
"אל תשאל יוסי מה קרה, המזוודה שלי והחליפה שלך בתוכה נאבדה בשדה התעופה. אבא שלי התעקש עם חברת התעופה על הביטוח והם פיצו אותנו מיידית על האובדן של הדברים. בתוך הדברים שפרטתי שהיו במזוודה, הזכרתי את החליפה שלך, עליה הם נתנו לי 1000 ש"ח. אני מתנצל על מה שאירע, והא לך 350 ש"ח תמורת החליפה".
כששמע זאת יוסי, הזדעק ואמר: "רגע, הלא קיבלת על החליפה 1000 ש"ח, ומדוע אתה מביא לי רק 350? הן אמת שזה שווי החליפה, אך את כל ה1000 ש"ח קיבלת רק בגלל החליפה, ששייכת לי, ומדוע שתרוויח עלי"?
ענה לו שמוליק: "אתה נתת לי חליפה בשווי מסויים, והיא אבדה, ועל כך אני מתנצל ומשלם טבין ותקילין את כל הכסף. ומדוע אינך צרה בי שהרווחתי על החליפה? והלא אם תלך בעצמך לבקש מהביטוח כסף – לא תראה מהם שקל! ומה לך כי תלין?"
משלא הצליחו ליישב את ההדורים ביניהם, פנו להנהלת הישיבה, שפנתה לרב מורה הוראה לשאול כיצד ליישב את אש המחלוקת שפרצה בין הבחורים שעד עתה היו 'צמד חמד' וכעת מתקוטטים הם על הרווחים בגין החליפה שאבדה.
ונשאלת השאלה עם מי הצדק: האם הכסף הנותר צריך להישאר בידיו של שמוליק, שמחוזק כעת בכסף והוא זה אשר קיבלו מהביטוח של חברת התעופה, או שהכסף צריך לעבור ליוסי, בעל החליפה?
תשובה בקצרה: הכסף הנותר ישאר בידי שמוליק, ואין לו לשלם ליוסי אלא את שווי החליפה שלו שאבדה ותו לא.
תשובה בהרחבה: במבט ראשון, נראה שהצדק עם יוסי בעל החליפה, שהרי נאמר במשנה (ב"מ לה:) "השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה . . א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו? אלא תחזור פרה לבעלים". מכך יוצא שרבי יוסי סובר שכל רווח שמגיע מפרתו או מסחורה אחרת ששייכת לחבירו – הרווח הזה שייך לבעל הסחורה ולא לאדם הזר. ולפי"ז היה מקום לומר גם בנידון דנן מכיון שהביטוח משלם אלף ש"ח עבור חליפתו של המשלח, לכן כל הרווח מחמת זה שייך למשלח ולא לשליח.
אמנם נראה שהנידון דנן לא דומה לדברי רב יוסי, מכיון שכמבואר באחרונים, כל טענת בעל הפרה (במשנה) הינה מכיון שהשואל משלם עבור הפרה שמתה אצלו באונס, לפיכך הפרה עצמה היתה ונשארה שייכת לבעליה גם כשהיא היתה אצל מי ששכר אותה ממנו, וכן גם כשהיא היתה אצל השואל, כי בעל הפרה נתן לו רק את הרשות להשתמש עמה (מה שנקרא 'קנין פירות') ורק דבר זה קיבל ממנו שוכר הפרה. כמו כן השוכר העביר לשואל ג"כ את זכות ההשתמשות בפרה כפי שהיתה לו בפרה. אך הבעלות על גוף הפרה היתה ונשארה כל הזמן שייכת לבעל הפרה, לפיכך כשהפרה מתה והשואל משלם עבור גוף הפרה – צריך הוא לשלם את שוויה לבעלי גוף הפרה שהוא המשכיר, ולא לשוכר שאין לו זכות בגוף הפרה.
והנה בנידון החליפה יש למשלח בעלות על חליפה בשווי שלש מאות וחמישים ש"ח שזהו המחיר שקנאה. וכל הסכום שמעבר לכך – איננו שייך כלל לשווי החליפה עצמה, אלא זהו רווח נוסף שנגרם מחמת ההסכם שנעשה בין השליח לחברת הביטוח/הנסיעות מחמת ששילם במחיר כרטיס הנסיעה שלו תשלום גם עבור ביטוח הנסיעה וביטוח המזוודות.
והנה בפרטי הסכם שביניהם כתוב שהחברה תשלם אך ורק למי שביטח אצלה, בכפוף להחלטת השמאי שמטעמם בלבד, והחלטתו תחייב בין אם הוא יוסיף במחיר השווי ובין אם יוזיל מהשווי. לאור האמור, לאחר שהמשלח מקבל שלש מאות וחמישים ש"ח כשווי "הפרה" שלו – החליפה בנידון דנן – הוא מסתלק מעתה מהעיסקא הנוספת שנעשתה בין השליח לחברת הביטוח בלבד ושאיננה קשורה כלל למשלח.
ויתירה מכך: הרי אם המשלח יבקש מהחברה פיצוי כספי על אובדן החליפה – הוא לא יקבל מהם מאומה, למרות שיוכיח בוודאות שהחליפה היתה שלו, מכיון שהם יטענו לו: מעולם לא התחייבנו לשלם למי שלא משלם לנו את דמי הביטוח.
לפיכך אין שום קשר בין הרווח הנוסף שמקבל השליח מהביטוח שניתן בגלל דמי הביטוח ששילם, לבין הבעלות של המשלח על חליפתו, ואין למשלח אלא דמי חליפתו בלבד. ויש עוד להאריך בזה ואכמ"ל.