יהודי שפרנסתו הייתה דחוקה קיבל פעם "עצה כלכלית" מידיד: "הדבר הראשון שעליך לעשות הוא להפסיק לשלם שכר לימוד למוסדות החינוך". העצה הזו לא רק מופרכת, היא מבהילה. היא משקפת תפיסה שבה הדבר היקר לנו מכל – חינוך הילדים – נדחק הצידה לטובת חשבונות גשמיים.
בואו נבחן את עצמנו …
"ולא תתאוה בית רעך, לא תחמוד, קדש עצמך במותר לך, איזהו עשיר השמח בחלקו, ודברת בם ולא בדברים בטלים, כל מעשיך יהיו לשם שמים…[1]"
כל אחד מהציטוטים הללו מהווה מצוה או הלכה שענפים רבים לה, אך יסוד אחד להם והוא הגברת הצורה על החומר והעדפת הרוחניות על הגשמיות.
ואיך מסתדרים אלה עם: קניית מותגי יוקרה, טיולים בחו"ל, השקעה כספית רבה בענייני פאר בחתונות ושמחות ופחות בעניין הרוחני והדאגה לזוג עצמו, 'הראש בחוץ' – פעילות עניפה בהתנדבות ואפילו בארגוני שליחות וחסד במקום להיות בבית, מונחות בסיפוק העצמי שלי כשהמשפחה היא מקום שני, שעות של תקשורת ווצטאפ וטיקטוק וכו', מסמוס גדרי צניעות בנימוקים חסידיים (כל האחרונים – ממדרדרי שלום בית), ויתור על ילודה, לימודים לשם קריירה, מעקב אחר הצלחות חומרניות (ומגושמות) של אישים וחברות… והכל עם ציטטות משיחות והגיגי קודש?
המטרה או האמצעי? בין "רצון איש ואיש" לרצון העליון
למרבה הכאב, הרוח הזו מנשבת היום מכל עבר. היא מחלחלת דרך אתרי החדשות (כולל הדתיים והחרדים), עיתוני המגזר והרשתות החברתיות, ומנסה ליצור שעטנז בלתי אפשרי בין תרבות המערב לבין חיים חסידיים. כדי לעשות סדר, עלינו להציב את הדברים זה מול זה: אור מול חושך.
המבט החסידי: להפוך את ה"יש" ל"אין"
חסיד יודע שהמטרה שלשמה ירדה נשמתו לעולם היא "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". המטרה היא זיכוך המידות, התקשרות לרבי וחינוך עצמו וילדיו. אלו הן מטרות העל. בעולם כזה, הגשמיות היא רק כלי. חסיד צריך לאכול, לישון, לחיות בדירה נאה למצוא לעצמו עיסוקי פנאי ואפילו לנפוש. הוא גם צריך וראוי לפרנסה ברווח – אך הכל באופן של "בכל דרכיך דעהו". הגשמיות היא רק ה"גרזן ביד החוצב"; היא אמצעי שנועד לתת כוח לעבודת ה' מתוך ישוב הדעת.
המבט המערבי: להפוך את ה"יש" לעבודה זרה
לעומת זאת, מבט החיים המערבי־הפרוגרסיבי מעמיד את ה "אני" במרכז. כאן המטרה היא קריירה, מימוש העצמי והסטטוס. כולל 'סטטוס חסידי עם סירטוק של משי'. בעולם כזה, הילדים והמשפחה נתפסים לפעמים כ"מפריעים" למרוץ אחר ההנאה הבאה. זוהי הנהגה של "רצון איש ואיש" – שכל אחד עושה כרצונו האישי, כשהתאוות והכבוד הופכים לאידיאל שיש לסגוד לו. כשהאדם הופך לעיקר, הוא כבר לא "משתמש" בעולם, אלא משועבד לו.
הזיוף של אחשוורוש: "כרצון איש ואיש"
הבעיה הזאת היא לא מהיום. גם אחשורוש בדורו, ניסה ליצור מצג שווא של "גם וגם": סעודת גורמה שהיא גם "כשרה למהדרין", ישיבה עם מכובדי פרס אך גם כינוס "קדוש" בהשתתפות רבנים ובראשם מרדכי הצדיק. זהו ניסיון להפוך כל תאווה ללגיטימית תחת מעטפת של מצווה.
על הניסיון הזה אמר הקדוש ברוך הוא לאחשורוש: "אני איני יוצא מידי בריותיי, ואתה אמרת לעשות כרצון איש ואיש?!" (ילקוט שמעוני). רק הקב"ה, נושא ההפכים, יכול להכיל רצונות סותרים. אך אדם לא יכול גם להיות חסיד ירא שמיים וגם לאמץ מותגי יוקרה ונהנתנות, גם להיות מונח או מונחת ב'מימוש עצמי' עד כדי סגידה עצמית וגם למצוא לכך תימוכין מ'דבר מלכות'.
והרי הרבי רוצה שיהיו עשירים?
אל לנו להתבלבל, כשהרבי דיבר על כך שיהודים צריכים להיות עשירים, הוא לא התכוון למרוץ אחר 'סמלי סטטוס' ונהנתנות ריקה.
ראשית, כשהרבי מדבר על עשירות הוא דורש לכל לראש להיות עשירים ברוחניות, שנית הרבי דיבר על עשירות כדי שיוכלו לתת צדקה.
ואכן חסיד צריך שיהיה לו שפע גדול בגשמיות, פלוס בבנק כפשוטו, שלא יחסר עבור כל דבר טוב שיהודי צריך, מבית, רכב, ועד להשקעה בחינוך הילדים כמו קעמפים שכר לימוד ועוד.
ויחד עם זה הראש צריך להיות במקום הנכון. מונח בחסידות ולא בערדליים, וכמו ר' בנימין קלעצער שהיה גביר אדיר ויחד עם זאת בינוני של תניא עד שאדמו"ר הזקן התבטא לגביו בביטויים מופלאים, עד שכשהיה בעסקיו היה חדור באלוקות כידוע הסיפור שכשערך דו"ח כספי על עסקיו כתב למסקנה ש'אין עוד מלבדו'.
איפה מונחת ה"חיוּת" שלנו?
רבי יהושע אומר: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". והכוונה שהם מוציאים את האדם מהעולם האמיתי – מעולם הקדושה. האם אנחנו מחפשים וילה ורכב יוקרה כדי שיהיה לנו "יישוב הדעת" לעבודת ה', או כדי להרגיש "סמל סטטוס" מול החברים? האם הפאה היקרה נועדה לכסות את הראש או לנקר עיניים?
אי אפשר להיות "כרצון המן" – שקועים בנהנתנות וראוותנות, ובו זמנית "כרצון מרדכי" – בביטול מוחלט לה'. עלינו לזכור שכל הגשמיות אינה אלא קליפה, ואסור לנו לתת לה להפוך למטרה בפני עצמה. הגיע הזמן להחזיר את ה"חיוּת" למקום הנכון: לחינוך, להתקשרות, לעבודה פנימית ולהבאת משיח.
[1] מראי מקומות בהתאם לסדר: דברים ה' י"ח, שמות ג, יג, יבמות דף כ', אבות פ"ד, יומא דף י"ט,אבות פ"ב.
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה