האם רק האבא מדליק נר חיים, או שצריך לכל אחד מבני הבית?

* טבילה במקווה. * שחרית - לא אומרים מזמור לתודה ולא אומרים תחנון ולא "אבינו מלכנו". * לעקאַח - אחרי שחרית (מבקשים ולא לוקחים). * לא אוכלים ביום זה: שום, ביצים ושומשום. מאכלי חלב אפשר בסעודת הבוקר. * סעודת שחרית - מצווה לאכול דגים וטובלים את פרוסת המוציא בדבש. * ל"ט מלקות לפני הטבילה במקווה, פנים לצפון מתחילים מכתף ימין לשמאל ולאמצע, אומרים "והוא רחום..." ג"פ. * מקווה - נוהגים לטבול ג' טבילות. * לובשים בגדי חג לפני מנחה. * חלוקת צדקה - לפני מנחה ובפרט במטבעות שמקשקשים. * מנחה - אומרים "על חטא" אחרי ה"יהיו לרצון" הראשון. לא אומרים תחנון ולא "אבינו מלכנו". * סעודה מפסקת - אוכלים קרעפלאך עם בשר, טובלים פרוסת המוציא בדבש, ממעטים מאוד במלח בסעודה זו. * טבילה במקווה (לסיים לטבול לפני שקיעה). * פריסת מפה על השולחן כבשבת ויום טוב. * לבישת קיטל (לא לנשואים בשנה הראשונה). * לבישת טלית - לברך לפני שקיעה (ואם עבר השקיעה לא יברך עליה). * ברכת הבנים והבנות - לפני ההליכה ל"כל נדרי" כשמלובש בקיטל ומעוטף בטלית מברכים ברכת כהנים עד "ואני אברכם". * הדלקת נר נשמה - למי שאחד מהוריו נפטרו מדליקים בבית (ואפילו הוריו בחיים מדליק נר נשמה כדי לעשות איתו הבדלה במוצאי יו"כ בצירוף עוד נר שמדליק מהנר נשמה). * הדלקת נר חיים - לוקחים לבית כנסת ונותנים לגבאי שידליק. * אמירת וידוי ביחיד - לפני בין השמשות. * אמירת תהילים - פרקים קט"ו עד קכ"ג לפני "כל נדרי".

אף שבמנחה של ח' תשרי אומרים תחנון, בקריאת שמע שעל המטה בליל ערב יום כיפור לא אומרים וידוי.

בערב יום הכיפורים, מצינו שיש עניין לאכול מרק ג' פעמים. כ"ק אדמו"ר הריי"ץ לא היה לו פנאי בערב יום הכיפורים לאכול ג' פעמים מרק - ולכן היה אוכל כף אחת, והיו מוסיפים בצלחתו עוד מעט מרק, והיה נחשב לו לצלחת שניה, ואז היה אוכל עוד כף ושוב היו מוסיפים בצלחתו, והיה נחשב לו לצלחת שלישית.

אם השחיטה לא הייתה כראוי והעוף נעשה נבילה - צריך להביא 'כפרה' אחרת. אך אם השחיטה הייתה כדין, אפילו נמצא העוף טריפה - מועיל לכפרה.