שאלות ותשובות

על השבת דרשו חכמים: "שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול". אולם אנשים המתענגים מסיפור שמועות וחידושים, מותר להם לספר שמועות אלו בשבת כמו בחול, כיוון שעבורם זהו עונג שבת (אך מי שאין לו עונג מעצם הסיפור, אסור לו לספר לחברו, כדי שיתענג חברו משמיעתם. ורק אם מדובר באורח שלו, והוא רוצה לכבדו ולענגו או לקרבו, מותר). אך מי שיכול ללמוד תורה, אין לו לדבר דברים בטלים, ואפילו בחול אין לדבר בדברים בטלים משום ביטול תורה. עד יש לשים לב, לכך שאסור לדבר דברי צער בשבת, כגון על פטירת אוהבו וכיוצא בזה.

הרב שי שמעון כהן

// לדף הרב

דבור בשבת שבת

מותר לבקר חולים בשבת. ולא יבקש עליהם רחמים כדרך שאומרים בחול 'המקום ירחם' וכו', אלא צריך להרחיב דעתם בדברי תנחומים שלא יצטערו בשבת.

הרב משה קורנווייץ

// לדף הרב

תפילה שבת חולה דבור בשבת

אמרו חכמים שאין משיחים בשעת הסעודה, "שמא יקדים קנה לוושט" (= כיוון שבעת הדיבור ה'קנה' (צינור הנשימה) פתוח והאוכל עלול להיכנס לתוכו יש חשש סכנה שמא יחנק חלילה), ויש שביארו, שהאיסור נאמר במקורו בזמן חז"ל כאשר אכלו בהסבה והיה סכנה בדבר. ולמעשה גם כיום שאוכלים בישיבה ולא בהסבה נזהרים בזה, אלא שהאיסור לדבר הוא בעת האכילה ממש, אך בין המנות או בסיום הסעודה, אין חשש, ואדרבה יש לדבר בדברי תורה.

הרב יוסף אברהם פיזם

// לדף הרב

סעודה דבור ענייני סכנה דברי תורה

כאשר חל יום טוב בשבת, מאחלים: גוט שבת גוט יום טוב.

הרב משה קורנווייץ

// לדף הרב

יום טוב שבת ברכות דבור בשבת

כל עוד ולא הסיח דעתו לגמרי מנטילת ידיו, אינו חוזר ונוטל ידיו. אך לכתחילה נזהרים שלא להפסיק שלא לצורך בין הנטילה לברכת המוציא, וכמו שאמרו חכמים "התוכף לנטילת ידיים ברכה אינו ניזוק בכל אותה סעודה".

הרב ליאור רוזנבוים

// לדף הרב

תפילה וברכות נטילת ידיים לסעודה דבור