אמר "ועל הניסים" בפורים קטן מה דינו?

אמרו חכמים: "משנכנס אדר מרבים-בשמחה" וביארו הפוסקים שכוונת חז"ל שיש להרבות בשמחה משנכנס חודש-אדר משום שמתחילים ימי נסים רצופים וסמוכים זה לזה. ועל פי זה היו שכתבו שבשנה-מעוברת אין שמחה נוהגת אלא באדר-שני כיוון שרק הוא סמוך לניסן. אלא שלמעשה עורר הרבי שמעלתו של החודש הוא משום לידת משה-רבינו -בז' באדר הראשון- שהביאה לישראל את ימי פורים ופסח. ועוד שמלשון חז"ל "אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות-לאביונים", משמע שאף באדר-ראשון יש להרבות בשמחה, והוספת השמחה בחודש-אדר בשנה-מעוברת מבטלת את כל הדברים הבלתי רצויים באופן של "ביטול בשישים", בשישים ימי אדר.

הספק אודות חודש אדר העיקרי מובא בפוסקים אף לגבי יארצייט, ואכן נחלקו הפוסקים מתי יש לקבעו באדר-ראשון או באדר-שני. אלא שהדעה העיקרית הנהוגה למעשה (למנהג אשכנז), שכאשר הייתה הפטירה ל"ע בחודש אדר בשנה פשוטה, ינהגו מנהגי יארצייט בשנה מעוברת בחודש אדר-ראשון, ויש מחמירים לנהוג בהם אף באדר-שני, אלא שלא ידחה חיובים אחרים לגשת לעמוד.

כתבו הפוסקים שמשום סימן-טוב יש לקבוע את מועד הנישואין דווקא בחציו הראשון של החודש ולא בחציו השני כשהלבנה הולכת ומתמעטת. אלא שישנם חודשים שאין מקפידים על-כך ונוהגים לערוך נישואין גם בחציו השני של החודש; בין חודשים אלו כתבו הפוסקים את חודש-אדר. ובמענה לשאלה האם הכוונה גם לימי חודש-אדר ראשון השיב הרבי: "בזמננו, כל המקדים בחתונה כדת משה וישראל הרי- זה משובח" ואף קישר זאת עם זירוז הגאולה. כך שמעלת חודש-אדר מודגשת אף בחודש-אדר ראשון. אלא שלמעשה בשנים האחרונות עורר הרבי על חשיבות הקדמת מועד החתונה אף ביתר החודשים, גם אם תהיה בחציו השני של החודש.

כתבו הפוסקים שבחודש-אדר ישמח כל אדם את עצמו במה שמשמחו שהעיקר היא השמחה. והורה הרבי שלכל לראש צריכה להיות השמחה על-ידי הוספה ב"פיקודי ה' ישרים משמחי לב", לימוד-התורה, נגלה דתורה ובפרט פנימיות-התורה וקיום המצוות בהידור. ועל-ידי "מרבים-בשמחה" בתורה ומצוות, יתווסף גם ב"מרבים-בשמחה" בפשטות, גם בעניינים הגשמיים. ויש לשמח הן את עצמו והן את סביבתו, החל מבני-ביתו: הבעל יוסיף לשמח את אשתו, וההורים ובפרט האב יוסיפו לשמח את ילדיהם בעניינים המשמחים את הקטנים, ומציין הרבי להלכות שמחת יום-טוב, שם נפסק שהבעל ישמח את אשתו בבגדים ובתכשיטים ואת הילדים יש לשמח בממתקים האהובים עליהם.

בסיום חלק אורח-חיים מביא הרמ"א בשולחן-ערוך דעות חלוקות האם ישנו חיוב להרבות בסעודה בפורים-קטן, ומכריע שצריך להרבות קצת בסעודה כדי לחוש לשיטתם, ומסיים: "וטוב-לב משתה תמיד", ומבאר הרבי שמכך למדים שכל מקום שבו ישנו אפילו ספק קטן שצריך להרבות בשמחה, יש להוסיף בשמחה. עם-זאת יום זה מותר במלאכה. והורה הרבי ששמחת פורים-קטן צריכה להיות שמחה-בטהרתה, כיוון שאינה מעורבת בעניין אחר כמו מצוות הפורים. ונוהגים שביום זה ובמנחה שלפניו אין אומרים תחנון, ואסור אף בהספד ובתענית.