האם מותר להתעסק בהכנת מאכלים ביום הכיפורים?

נאמר בפסוק "כל הנפש אשר לא תעונה . . ונכרתה". ובלשון התורה עינוי סתם הוא מניעת אכילה ושתיה כמו שנאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך" ושתיה בכלל אכילה היא. אלא שכיוון שישנם דברים נוספים שלעיתים מוגדרים כ"עינויים", למדו חכמים שגם הם אסורים ביום הכיפורים מן התורה, ואלו הם: רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש, וע"כ חובה אף לנהוג בכל דיני ההרחקות ביום הכיפורים בין ביום ובין בלילה.

מחנכים את הקטנים מגיל 9-10 להתחיל להתענות לשעות, כלומר, לאכול מאוחר יותר מזמן האכילה הרגיל. וככל שהילד חזק ובריא יותר, מאחרים יותר את זמן האכילה שלו. ילדים מתחת לגיל 9 אין לענות אותם ואם הם רוצים לאכול יש לאפשר להם (גם בליל יוה"כ). כמו כן אין מדקדקים שבנים בגיל שתים עשרה ובנות בגיל אחת עשרה יתענו כל היום. ילדים הזקוקים לאכול, יש להשגיח עליהם שלא יאכלו אכילה גסה, ושיברכו כדין.

כל רחיצה של תענוג אסורה ביום הכיפורים, ואף לילדים שהגיעו לגיל חינוך – צריך לחנכם להקפיד שלא לרחוץ את גופם ואת ידיהם. אולם רחיצה שמטרתה להעביר לכלוך, כגון לרחוץ את ידיו אם התלכלכו, וכן לרחוץ תינוק מטינוף, וכדומה – מותר. אלא שיזהר לשטוף את המקום המלוכלך בלבד. וכלה שהיא בתוך שלושים יום מחתונתה, מותרת ברחיצת פניה.

ביום הכיפורים נוטלים ידיים באופן שהמים יגיעו עד קשרי האצבעות בלבד, כלומר עד מקומות חיבור האצבעות אל כף היד, ולא על כל היד. אחרי נטילת ידיים בבוקר. קודם נשיאת כפיים נוטלים הכהנים ידיהם – כרגיל – עד פרק הזרוע. במוצאי יום הכיפורים נוטלים את כל הידיים ואף הכהנים יעשו כן.

ביום הכיפורים אסור לנעול נעלי עור – בין אם העור בחלקו העליון של הנעל ובין אם הוא בסוליה – בין בבית ובין ברשות הרבים, והמחמיר אפילו שלא לעמוד על גבי כרים וכסתות של עור – תבוא עליו ברכה; אך מותר לנעול נעלים שאינן עשויות מעור. יולדת בתוך שלושים יום ללידתה, וכן חולה – מותרים לנעול נעלי עור, אם יש להם צורך בכך (ואין להם אפשרות ללבוש נעליים נוחות שאינן מעור). אסור לגדול לנעול לילד נעלי עור החל מגיל שנועלים לו נעליים.