האם מותר לצאת מן האירוע קודם 'שבע ברכות'?

נאמר בגמרא שישנם הצרכים שמירה מיוחדת מפני המזיקים, ביניהם נמנים חתן וכלה. בטעם הדבר ביארו הראשונים שהוא משום שהמזיקים מתקנאים בהם, ולכן יש לשומרם מפניהם. ובפרקי דרבי אליעזר מובא טעם נוסף לכך שחתן צריך שמירה, משום שהוא "דומה למלך . . מלך אינו יוצא יחידי לשוק, כך חתן". וכתבו הפוסקים שמה שאמרו שאין חתן יוצא יחידי לשוק, אין הכוונה דווקא לשוק אלא שבכל מקום בו מצויים רבים, יש להקפיד שלא יראו את החתן בודד לבדו, ואף ביום צריך לשמירה.

אף על פי שהשמירה לחתן וכלה, הוזכרה בפוסקים בעיקר לאחר החתונה, ומטרתה לנהוג בגינוני כבוד כלפי החתן והכלה; עם זאת, מספר הרבי ששמע מכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ שיש להקפיד, שלא ישהו לבד גם כמה ימים לפני החתונה, משום שמירה. ומקובל בפי חסידים שהוראה זו אמר כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ לרבי שבוע לפני חתונתו, ומשמע שהחל משבוע לפני החתונה יש להקפיד על כך.

חייבו חכמים את החתן בשבעת ימי המשתה לאחר החתונה לשמוח עם אשתו, ולא יעשה מלאכה או משא ומתן, וכתבו הפוסקים שאף אם הכלה מוחלת על כך, אסור לו לעשות מלאכה בשבעת ימי השמחה, וכן הכלה לא תעשה מלאכה בימים אלו. ומלאכות המותרות ביום טוב מותרות לחתן ולכלה, דהיינו מלאכות שיש בהם צורך אוכל נפש, ובעת הצורך מותרים לכבס ולגהץ בגדיהם הנצרכים לימים אלו אם אינם יכולים להיעזר באחרים, ויש לחתן ולכלה להימנע מכל מלאכה המונעת אותם מהשמחה (ויש אומרים שאסור אפילו מלאכה קלה).

אמרו חכמים: "מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה .. והוא שבאו פנים חדשות". וביארו הראשונים שכיוון שבביאתם של ה'פנים-חדשות' מרבים בשמחה לכבודם, יש לברך את הברכות בכל פעם שבאים 'פנים-חדשות'. ובשבת אין צורך ב'פנים חדשות' כאמור "מזמור שיר ליום השבת" ודרשו חז"ל: "אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן", ואף בסעודת היום אין צורך ב'פנים חדשות', שכבוד יום השבת גדול מכבוד הלילה. אולם בסעודה שלישית נחלקו הפוסקים האם יש צורך ב'פנים-חדשות' בכדי לומר שבע ברכות.

בסיום הסעודות הנערכות בשבעת הימים שלאחר החופה, מברכים 'שבע ברכות' לאחר ברכת המזון. שבעה ימים אלו אינם נמנים "מעת לעת", אלא יום החופה נחשב ליום אחד, ו"מקצת היום – ככולו", כשהלילה שלאחריו נחשב כבר ליום השני. השעה הקובעת לעניין זה היא שעת הקידושין (מסירת הטבעת מהחתן לידי הכלה), באם הקידושין היו לאחר צאת הכוכבים, נחשב היום שאחר החופה כיום הראשון וממנו מונים את ימי המשתה, ואם היו בבין השמשות, שזמן זה הוא ספק יום ספק לילה, מונים את שבעת הימים מהיום החולף, משום ש"ספק ברכות – להקל".