האם מנהגי ימי הספירה חלים בימי ההגבלה?

מראש חודש סיון עד י"ב בו, ועד בכלל , אין אומרים תחנון. מיום זה ואילך, יש להוסיף יותר באהבת ישראל ואחדות ישראל. כמו כן הרבי מעורר על כך שכדאי ונכון שיתחילו מר"ח סיון ללמוד את הדרוש הנדפס בתורה אור – ד"ה 'בחודש השלישי' בתחילת פרשת יתרו, ולהמשיכו בימים הבאים, ולהסבירו לכל אחד ואחת ואפילו טף, כל אחד לפי דרגתו.

בימי ההכנה לחג השבועות יברכו איש את רעהו בברכת "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות". בימים אלו יש לדאוג שלכל יהודי יהיה את כל הדרוש עבור צרכי החג ובהרחבה. ובפרט בחג השבועות, שהחיוב לאכול ולשמוח בו, גדול יותר מבכל יו"ט. על פי הוראת הרבי יש לארגן לפני חג השבועות 'כינוסים', בקשר ל'זמן מתן תורתנו'; וראוי אשר בכינוסים אלו יעוררו ויפרסמו על כך, שכל ילדי ישראל יגיעו לשמוע את עשרת הדברות בחג השבועות. וכן, להמשיך את הכינוסים ב"חג השבועות" עצמו, וכן לאחרי החג, בימי התשלומין.

לימוד התורה הוא ההכנה הראויה לקבלת התורה. ויש להוסיף בימים אלו בלימוד הנגלה ובלימוד פנימיות התורה. כיוון שחייב אדם מן התורה להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. לכן צריך קודם החג לקנות לילדיו – מיני מגדנות, ולאשתו – בגדים ותכשיטים כפי ממונו. כדי שיוכל לשמח אותם בחג, על ידי דברים אלו.

בערב חג השבועות יש ליזהר מלעשות (בדיקת או) תרומת דם כשאין בהם צורך מיידי. כמו כן, ראוי ונכון להימנע מלקבוע ניתוחים ביום זה, אם ניתן לדחותם ליום אחר. ערב חג השבועות וחג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה, ויש לנצל זמן זה כראוי. בערב חג השבועות נותנים צדקה גם בעבור חג השבועות.

מצוה על האדם להסתפר בערב יום טוב שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. כמו כן יש ליטול הציפורנים ולהתרחץ, ונוהגים לטבול במקוה, כדי להיטהר לכבוד הרגל. בבית חיינו וכן בקהילות רבות של אנ"ש, לא נהגו בשטיחת עשבים והעמדת אילנות לכבוד החג בבית הכנסת. אין מנהגנו להדליק נר נשמה לפני יו"ט שאומרים בו 'יזכור'.