היכן אין מדליקים את הנרות?

מצוה מדברי סופרים להדליק נר לשבת. חובה זו מוטלת הן על האנשים והן על הנשים, אלא שהנשים מוזהרות בו יותר. ועיקר המצוה הוא בנרות שעל שולחן האכילה, ועל כן מדליקים את הנרות על השולחן שעליו אוכלים סעודת שבת (ויש נוהגים ע"פ קבלה להדליק בסמוך לשולחן, ובפרט כשיש סיבה בטיחותית וכדומה כדלקמן). אך אשה המדליקה יותר משני נרות – שאר נרותיה יכולים להיות במקום אחר, ולאו דוקא על שולחן האכילה.

במקום שנמצאות נשים ובנות רבות, תדלקנה כולן על השולחן שאוכלים עליו . יש שפקפקו האם אפשר לברך במקום שכבר הדליקה אשה אחרת, ולמעשה המנהג שמברכים, כיוון שככל מה שמתווספת אורה בבית יש בה שלום בית ושמחה יתירה.

כשלא מתאפשר להדליק נרות שבת על השלחן מסיבות בטיחות, או בעת סעודות גדולות בהן אין אפשרות לוודא שבשעת פינוי הכלים אחרי הסעודה לא ייכשלו בטלטול הפמוטות (או שיש חשש שהנרות על השולחן יכבו) – לא ידליקו על השולחן. אלא יציבו את הנרות במקום בטיחותי, שיהיה קרוב לשולחן האכילה ובאופן שיהיה ניתן לראותם בזמן הסעודה.

לפני כניסת השבת כדאי להניח על שולחן האכילה (עליו מדליקים את נרות השבת) את החלות, או חפץ חשוב אחר (החפץ צריך להיות חשוב לאדם לשבת זו יותר מהשלהבת), שיהיה מונח עליו כל בין השמשות. זאת בכדי שהשולחן לא יהיה "בסיס לדבר האסור", אלא "בסיס לאיסור ולהיתר", וכך יהיה ניתן להזיזו במקרה הצורך.

כאשר לא היה על השולחן (שעליו הנרות) חפץ חשוב בבין השמשות, מותר לגעת בשולחן ולהשתמש בו, אך לא להזיזו בידיו (ולהזיזו בשינוי מותר , וכן מותר להזיז המפה). אולם מגש המיועד (והמיוצר) רק לנרות – גם אם יניחו עליו חפץ היתר חשוב – נחשב בסיס לאיסור בלבד, ואסור להזיזו בשבת אפילו מעט. ואם השתמש במגש זה באקראי, ואינו מגש המיוחד רק לנרות – אפשר להניח חפץ חשוב על המגש ועל ידי זה יהיה מותר להזיזו.