מי שלא קידש בליל שבת יכול לטעום קודם שהשלים את הקידוש?

נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו", ותקנו חכמים שזכירה זו תהיה על כוס יין בכניסת וביציאת-השבת. ואסרו חכמים לטעום כלום אפילו מים מזמן בין השמשות של כניסת השבת עד שיקדש; ואף שבשאר מצוות התלויות בזמן התירו שתייה או טעימה לפניהן, בקידוש החמירו משום שעיקר מצות הקידוש היא בסמוך לכניסת השבת. וכן אם קיבלו תוספת שבת מבעוד יום אסור לאכול או לשתות עד לאחר הקידוש, כמו כן יש לנשים להיזהר שלא לטעום אחר הדלקת נרות עד לאחר הקידוש (ובשעת הדחק יש שהתירו לה להתנות שאינה מקבלת שבת לעניין זה, ואז תאכל ותשתה עד בין השמשות).

ככלל, גיל החינוך למצוות עשה הוא מהעת בה הילד מתחיל להבין את מהות המצווה, ומאז מתחיל חיוב החינוך על ההורים; וקודם גיל זה אין עליהם חיוב בחינוכו למצוות עשה, אך אסור לתת לו מאכל איסור, למרות שהילד איננו מבין כלל. אולם לגבי איסור האכילה קודם הקידוש אין מקפידים עם הילד אלא נותנים לו לאכול, ואין זה נחשב כאילו מאכילים אותו איסור, כיוון שהמאכל עצמו מותר באכילה וכל האיסור הוא מחמת הזמן, ועל כן אין לענותו ויש לתת לו לאכול אף קודם הקידוש.

סעודה שהחלה בערב שבת מבעוד יום, (ומצוי בסעודת מצווה כגון ביו"ט או בפורים החלים ביום שישי), ניתן להמשיך את הסעודה עד השקיעה (ולנשים עד הדלקת הנרות), ואח"כ אין להמשיך לאכול כיון שחלה חובת קידוש. במצב זה ישנה אפשרות לפרוס מפה על הפת, ולערוך קידוש (באמצע הסעודה) ולהמשיך בסעודה, אלא שלמעשה כיון שהנהגה זו עלולה לגרום לבלבול לא נוהגים כן למעשה, אלא המנהג הוא שמברכים ברכת-המזון, מתפללים קבלת שבת וערבית של ליל שבת, ולאחר מכן מקדשים ועורכים את סעודת ליל-שבת.

גם ביום נמנעים מלאכול ולשתות קודם קידוש, וחובת קידוש ביום השבת חלה לאחר תפילת שחרית, וע״כ (בכדי שהתפילה תהייה כראוי) נוהגים לטעום קודם התפילה גם בשבת (ללא צורך בקידוש). לאחר תפילת שחרית של שבת ויו"ט – קודם תפילת מוסף אם מעוניינים לטעום (כגון קודם ההקפות בשמחת תורה), יש לקדש תחילה, ואח"כ לשתות רביעית יין נוסף או לאכול כזית פת או מזונות מיד לאחר הקידוש, בכדי שיצא בזה ידי קידוש במקום סעודה (ואי"צ לקדש שוב אחר מוסף); עם זאת, יש לזכור שקודם תפלת מוסף מותרת רק אכילת פת או מזונות, רק בשיעור כביצה (כ- 56גרם) אך לא יותר (אם יש חשש שישכח להתפלל), אך אין הגבלת כמות באכילת מיני פירות וכדומה.

ברית מילה הנערכת בשבת קודם הקידוש, לאחר ברכת "אשר קידש ידיד" ותפלת "אלוקינו ואלוקי אבותינו" (הנאמרת על הכוס) יתנו מן היין לקטן שישתה, אך המברך לא יכול לשתות כיוון שעדיין לא קידש, ואם אין שם קטן או שרוצה לשתות בעצמו יכוון המברך גם לצאת ידי-חובת קידוש בברכת-היין, וכיוון שצריך שיהיה הקידוש במקום-סעודה, לכן, לאחר הברכה ושתיית היין יאכל כזית פת, או מיני "מזונות", או ישתה רביעית יין שלימה מן הכוס, ויוצא י"ח, אלא שלכתחילה צריך שתהיה הרביעית יין בנוסף לכוס הקידוש.