הלכה יומית

כל מלאכה שרגילים לעשותה בכמויות גדולות לימים רבים או לצורך מסחרי אסורות בחג, גם אם מעוניין בהם לצורך סעודתו. מפני שהעיסוק בהן עלול להתארך, עד שיעבור כל היום בטרחה ויתבטלו משמחת החג. מסיבה זו סחיטת פירות לצורך שתייה אסורה ביום טוב, ואפילו אם מעוניינים לסחוט כמות קטנה לצורך היום בלבד אסור, כיוון שדרכה של מלאכה זו להיעשות עבור ימים רבים, אסרוה ביום טוב.

נפסק להלכה ש-"הפותל חבלים חייב משום קושר", כלומר חבל או שרוך המורכב מכמה חוטים שהתרופף משזירתו, אין לסובבו בשבת בכדי לחזקו. ודנו הפוסקים אודות פתיחה וסגירה של אריזות-מזון ומוצרים שונים שנסגרים ע"י ליפוף חוט ברזל או פלסטיק האם דינם כפתילת חבלים והתרתם. ורבים כתבו שאם החוט מלופף היטב כמה פעמים בחוזק אין להתיר חוט זה בשבת, ובפרט שקשר זה במפעל נועד שיעמוד עד שיגיע לידי הקונה ויש שהחשיבו קשר זה כקשר של-קיימא, ולכן יש לחתכו דרך קלקול או לקרוע את האריזה. ולגבי קשירת האריזה בשבת באמצעות החוט יש שהקלו ובפרט אם עתיד לפתוח אריזה זו באותו היום.

ההימנעות ממלאכת בורר ביום טוב שונה ביישומה משבת, שכן בשבת הותר רק להוציא אוכל מתוך פסולת בידיו בסמיכות לאכילה, וביום טוב התירו לברור מיני מאכל גם אם אינו אוכל מיד אלא בכוונתו לאכול במהלך היום וכן הקילוף ביום טוב מותר אף באמצעות כלי. אלא שגם הברירה ביום טוב כפופה לכמה תנאים, כפי שיתבאר בהלכה הבאה.

מן הפסוק: "אלקי אקרא יומם . . ולילה" למדו שיש לקרוא את המגילה גם בלילה, אף שעיקר מצוות קריאת-המגילה היא ביום. וכיוון שקריאתה ביום היא העיקר, לכן יש שכתבו שמי שביכולתו לשמוע מגילה רק פעם-אחת יעדיף את הקריאה של היום; אולם למעשה הכריעו הפוסקים שמי שביכולתו לשמוע מגילה בלילה חייב לנצל הזדמנות זו, אף אם ע"י זה מטיל בספק את האפשרות לקרוא ביום, וישתדל לקרוא גם ביום; ולפי זה המזכים את הרבים במקרא מגילה, ואין ביכולתם לזכותם גם בלילה וגם ביום, ינצלו את ההזדמנות הראשונה ויקראו בלילה ובעז"ה אם יתאפשר להם יצאו למבצע פורים אף ביום. ואף שכל הלילה כשר לקריאת-המגילה, לכתחילה יש להקדים ולקרואה בתחילת הלילה; ובשעת-הדחק (במבצעים וכדומה), ניתן להתחיל את הקריאה בברכה מתחילת השקיעה. ובשעת הדחק גדול אפילו מפלג-המנחה. אלא שראוי לבעל-קורא לכוון שלא לצאת בזה, ולקרוא או לשמוע שוב את המגילה בזמנה.

מכיוון ש"אין אכילה בלא שתייה", נחשבים המים ושאר המשקאות שנוהגים לשתותם בסעודה כבאים מחמת הסעודה, ולכן אין לברך עליהם כיוון שנפטרים הם בברכת הלחם, אף אם האדם היה צמא קודם לכן. אבל לגבי תה או קפה-שחור, אין רגילים לשתותם דווקא בתוך הסעודה, ולכן כשמביאים אותם כקינוח סעודה, נחלקו הפוסקים האם יש לברך עליהם, ומספק אין לברך עליהם. ולגבי קפה שחור המוגש בסוף החתונה אחרי סילוק השולחנות בכוסות קטנים יש לברך עליו.

אמרו חכמים, שמפני חשיבותו של היין יש לברך עליו בתוך הסעודה, אלא שבשבתות וימים טובים אין לברך על היין בסעודה כיוון שהקידוש הוא מצרכי הסעודה ונפטר בברכת "הגפן" שבקידוש, ואף השומעים את הקידוש שטעמו מהיין נפטרו בברכה זו. אולם ברכת "הגפן" בהבדלה אינה פוטרת את שתייתו בסעודה שלאחריה, אלא אם-כן חשב בעת-הברכה לשתותו בסעודה. ולגבי משקאות חריפים המוגשים בתוך-הסעודה לאמירת "לחיים" וכדומה דנו הפוסקים האם יש לברך עליהם, והיו שניסו לחלק במטרת הבאתם ולחייב ברכה במצבים שונים אף בתוך הסעודה, אלא שהדעה הרווחת למעשה שאין מברכים עליהם כלל בתוך הסעודה.

נחלקו הפוסקים האחרונים האם יש לברך על גלידה המוגשת בקינוח הסעודה. שכן הגלידה עשויה ממשקה שקפא, ולמעשה נוהגים שלא לברך על משקאות בתוך הסעודה, ואפילו כששותה משקאות מתוקים בסוף הסעודה כיוון שיתכן ששותה אף מחמת צימאון הבא מהמאכל ולכן אין מברכים עליו, ולפי זה כתבו שגם על הגלידה שקפואה היטב אין לברך, ומאדה"ז משמע שנחשבת כמאכל, שכן דבר שאין דרך לשתותו בבת אחת אלא מתעכב בפה מעט ועובר לעיסה כלשהי עד שנבלע אינו כמשקה אלא כמאכל. וכיוון שהגלידה באה רק לקינוח ולא להשביע אינה נפטרת בברכת הפת ויש לברך עליה שהכל.

נאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" ומכאן דרשו חכמים: "כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו", שהרי אברהם קבע מקום לעמידתו-תפלתו. על חשיבות קביעות המקום לתפלה כתבו הפוסקים שכיוון שהתפלה היא במקום קרבן לכן ישנם דברים המשותפים בין התפלה לקרבן, וביניהם קביעות מקום כמו שהיה בקרבנות. כמו-כן תפלה במקום קבוע מסייעת בכוונת וריכוז בעת התפלה ומונעת היסח-הדעת מיותרת שעלול למצוא כשמשנה את מקומו.

והזהירו חכמים על גודל החשיבות בתפלה בבית-הכנסת עם הציבור, על-כן יש לקבוע לעצמו בית-כנסת קבוע בו יתפלל. כתבו הפוסקים שאין די בכך שמתפלל בבית-הכנסת קבוע, אלא שאף בבית-הכנסת עצמו בו מתפלל בקביעות, צריך שיהיה לו מקום קבוע. עם-זאת, ניתן לקבוע מקום מסויים לתפלה בימות החול ומקום לשבתות, וכן בימות החול עצמם ניתן לקבוע מקום תפלה מסויים לכל אחת משלשת התפלות שבכל יום.

כשבוחרים מקום לתפלה, יש לתת את הדעת למספר קריטריונים, ראוי שתהיה התפלה במקום בו לומד תורה. כמו-כן אין להתפלל במקום הגבוה שלשה טפחים (כ-21 ס"מ) שנאמר "ממעמקים קראתיך ה'", אולם אם היה מקום זה בגובה של ארבע-אמות (כ-192 ס"מ) על ארבע-אמות, ניתן להתפלל בשטח זה. וכן צריך להיזהר שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר, אך דבר הקבוע כמו ארון אינו חוצץ, ואם הדבר החוצץ הוא לצורך התפילה, כמו הסטנדרים שעליהם מניחים את הסידורים, אין זו חציצה. וראוי שלא להתיישב על-יד הפתח אלא ישתדל להיכנס לפחות בשיעור של ארבע-אמות, שלא ייראה כמצפה לצאת, וכן משום שההתמקמות בתוך בית-הכנסת תסייע לריכוז בתפלה ולהסיח את הדעת מהנעשה בחוץ. צ"ע למעשה אם ההקפדה על גובה ד"א או שטח

כתבו הפוסקים שלעניין קביעות מקום לתפלה נחשבים כל הארבע-אמות שבסביבת מקום זה, ולכן כאשר מוצא אדם אחר במקומו הקבוע, ישב בסמוך לו שעדיין נחשב הדבר כמקומו הקבוע. ואם גם המקומות שסביבו תפוסים או שיש במקומו דברים הטורדים את כוונתו, מוטב שישב במקום אחר ולא יעורר מדון או יפגע בכבודו של הזולת לשם-כך. ועיקר ההקפדה על קביעות מקום התפלה היא בעת תפלת שמונה-עשרה, אלא שכתבו הפוסקים שנכון להיות במקום אחד במשך כל התפלה, ובכלל ידוע שלא הייתה נוחה דעתם הק' של רבותינו-נשיאינו מהסתובבויות אנה-ואנה במשך התפלה.

על הפסוק: "לשמוע אל הרינה ואל התפילה", אמרו חז"ל: "במקום רינה שם תהא תפילה", ועוררו על-דבר החשיבות להתפלל בבית-הכנסת דווקא; ומי שבכל זאת רוצה לצאת לחצר בית-הכנסת, אף שמפסיד את המעלה של תפלה "במקום-רינה", עליו להקפיד שלא יעמוד להתפלל לפני בניין בית-הכנסת, מפני שכשיפנה פניו לכיוון התפלה, אחוריו יהיו לבית-הכנסת, ומאידך אם יפנה פניו לבית-הכנסת לא יתפלל לכוון שהציבור מתפללים. ובצדי בית-הכנסת מותר להתפלל כשפניו לירושלים, אלא שמצוה מן המובחר להתפלל דווקא בבית-הכנסת. וכשהצבור מתפלל בבית אחר ולא בבית-הכנסת, מוטב להתפלל במניין מאשר בבית-הכנסת ביחידות. ואם בבית-הכנסת ישנו מניין קטן ובמקום אחר ישנו מניין גדול, מעלת התפילה בבית-הכנסת גוברת, אף שאינה ב"רוב-עם".