הלכה יומית

בהמשך לאמור בהלכה הקודמת אודות אי השימוש כיום במניין החודשים של התורה, ראוי לציין את דברי הפוסקים אודות השימוש בתאריכים לועזיים. יצוין כי ישנה עדיפות להשתמש בתאריכים עבריים בלבד. אלא שכתבו הפוסקים, שכיוון שבשימוש בתאריכים לועזיים, לא עוברים משום האיסורים: “ושם אלקים אחרים לא תזכירו”, וכן- "ובחוקותיהם לא תלכו"; לכן הותר הדבר בעת הצורך ויציין "למניינם". כשיש צורך להשתמש בתאריכים לועזיים, נחלקו הפוסקים כיצד יעשה: יש סוברים שעדיף לכתוב את המספר, ולא להזכיר את שמות החודשים הלועזיים שמקורם בעבודת אלילים. לעומתם יש שהעדיפו  להשתמש בשמות החודשים הלועזיים, ולא לכתוב את מספרם, שכן מבחינת התורה מניין החודשים הוא לחודש יציאת-מצריים, ניסן.

כחלק מדיני האבלות על תלמידי רבי עקיבא אין מסתפרים בימי ספירת העומר, וכך נפסק להלכה בשלחן ערוך. ואף שלהלכה ישנם חילוקי דעות ממתי ועד מתי אין להסתפר, אך למעשה – מנהגנו שאין מסתפרים עד ערב חג השבועות. לגבי תספורת הילד הראשונה – אפשערניש – במלאות לו ג' שנים בימי הספירה, הורה הרבי, שאת ענייני החינוך יש להתחיל מיד ביום הולדתו, אך את גזיזת השערות יש לדחות לל"ג בעומר. ואם יום הולדתו חל לאחר ל"ג בעומר, אין להקדים את התספורת, אלא יש לעשותה בערב חג השבועות.

נאמר: "וספרתם לכם .. שבע שבתות תמימות תהיינה". ויש שפרשו שהספירה צריכה להיות ב"תמימות", ואם אינו מקיים את חלקה אינו יכול לקיים את כולה. ולכן השוכח לברך באחד מימי הספירה, לא יספור בימים שלאחריו. ויש הסוברים שכל לילה מימי הספירה נחשב כמצווה בפני עצמה ולכן מי שהחסיר מימי הספירה יכול להמשיך ולספור בברכה. ולמעשה, הכריע אדמוה"ז שאם נזכר ביום יברך ללא ברכה ובלילה ימשיך לספור בברכה, אך אם לא נזכר ביום ימשיך לספור מיום זה והלאה ללא ברכה. אלא שראוי לציין שעורר הרבי שכיוון שחוששים לשתי הדעות, נכון לדעת ולכוון שהספירה הנוכחית הינה חלק מספירת שבעה שבועות.

הזהירו חכמים שאת נרות השבת יש להדליק סמוך לקבלת השבת, בכדי שיהיה היכר שהודלקו לכבוד השבת. במידה והנרות הודלקו מוקדם או כשלא קיבלה האשה את השבת לאחר הדלקת הנרות יש לכבות את הנרות ואח"כ לחזור ולהדליקן, ולכן יש להקפיד לקבל את השבת סמוך לכניסת השבת. במקום הצורך כאשר האשה נאלצת לבצע עוד כמה מלאכות יכולה להתנות שאינה מקבלת את השבת אך בתנאי שתקבל את השבת "לאלתר", וכתבו הפוסקים שזמן זה הוא לכל היותר עד כ10 דקות מהדלקת הנרות, אך רק במקום צורך יש לסמוך על כך. וכשאינה יכולה לקבל את השבת לאלתר, תדליק נרות בברכה ובעלה יקבל עליו את השבת לאלתר.

אמרו חכמים: "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא .. וכולן מתו בפרק אחד" והורו הגאונים שכיוון שנפטרו בין פסח לחג השבועות, לכן אין להרבות בשמחה בימים אלו. ודנו הפוסקים לגבי ברכת שהחיינו בזמן זה, ולמעשה, אנו נוהגים שאין מברכים שהחיינו, אך בשבת ובל"ג בעומר אפשר לברך. מן הדין אין איסור בקניית בגדים חדשים בימי הספירה, אלא שמדברי כמה ראשונים משמע שיש להימנע מכך, ומי שחושש לדבריהם יש מקום לחומרתו, אך הזקוק לכך, יכול לקנות בגד חדש וחשוב בימי הספירה, ולחדשו בשבתות או אחר הספירה, כיוון שבימינו לא נהוג לברך על קניית בגד חדש.

על אף שאמרו חכמים "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר", וכתבו הפוסקים שכתחילה יש לבדוק בליל י"ד לאור הנר גם במקומות החשופים ישירות לאור השמש. עם זאת את כיסי הבגדים יש לבדוק ביום י"ד בעת ביעור החמץ לאור השמש. יתר על כן, גם מי שהחמיר ובדק את כיסי בגדיו בליל י"ד עליו לחזור ולבדקם למחרת ביום י"ד, וטעם הדבר משום שחוששים שמא לאחר שבדקם שוב הכניס לתוכם חמץ. אלא שחיוב בדיקת החמץ בכיסים, הינו רק למי שדרכו לפעמים להכניס חמץ לתוך כיסי בגדיו, אך מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה כלל, והמחמיר לבדקם תבא עליו ברכה.

נאמר: "לא ימצא בך .. דורש אל המתים", וכפי שנתבארו בדיני איסור זה, התורה אוסרת לפנות אל הנפטר בבקשה כלשהי, והצטווינו לבקש רק מה' כל שנצטרך. משום כך דנו הפוסקים כיצד ניתן להעתיר בתפלה על קברי צדיקים. יש מהפוסקים שהתירו לבקש מהצדיק שימליץ טוב לפני ה' עבורנו. אך יש פוסקים שאסרו אף זאת, משום שהתפילה צריכה להיות מופנית רק לה' ללא אמצעי ושליח. ולכן כתבו שנכון להתפלל לה' ובתוך התפילה רשאי המתפלל לבקש מה' שיקבל תפילתו בזכות אותו צדיק, שעל ידי ההתקשרות לתורתו ומעשיו הטובים של הצדיק, ובפרט במקום מנוחתו שהתפלה נאמרת יותר בכוונה לכן התפלה שם מקובלת מאת ה'.

אמרו חכמים: "בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר ..ועכשיו ..אין שמחה אלא ביין". שמחת החג נוהגת כל ימי החג כולל בחול המועד ולכן ישנו חיוב לשתות לפחות מעט יותר מרביעית יין בכל יום מימי המועד, אך יש להימנע משתייה מופרזת. ולגבי אכילת בשר, כתב אדמוה"ז שלמרות שעיקר מצוות שמחה היא בבשר שלמים, עדיין יש מצווה גם כיום באכילת בשר בהמה או לפחות בשר עוף. ולגבי מספר הסעודות החשובות עם יין ובשר שחייבים בהם במועד, יש שכתבו לערוך שתי סעודות חשובות בלילה וביום, ויש שכתבו שדי בסעודה אחת ונהוג לעשותה ביום, אך גם את סעודת הלילה מצווה לערוך בחגיגיות.

מובא בזוהר הקדוש, שבכל לילה קודם השינה, על האדם להתוודות "בכמה מיני וידוין", והביאו הפוסקים להלכה בסדר קריאת-שמע שעל המיטה את נוסח הוידוי. אולם בליל שבת אין אומרים "וידוי" ואף בכל ליל יום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים "וידוי". ונהוג שאף בצאת השבת אין אומרים "וידוי" עד חצות הלילה. אולם במוצאי ימים שאין אומרים בהם תחנון נהוג שאומרים בהם "וידוי". בנוגע לפסח שני, הקרבת הקרבן הייתה רק ביום ולכן במנחת ערב פסח שני אומרים תחנון. בליל י"ד אייר אין אומרים "וידוי" בקריאת-שמע, ובלילה שאחריו – ליל ט"ו יש מקום לומר שגם אין אומרים בו "וידוי", כי אכילת הפסח הייתה בלילה זה.

נאמר בגמרא: "בטל לא חייבו חכמים להזכיר", כלומר, בשונה מ"מוריד הגשם" שיש חיוב להזכירו לפני שאלת הגשמים, בברכת "אתה גיבור" שבתפלה; אין חיוב להזכיר "מוריד הטל". הטעם לכך הוא משום שהטל אינו פוסק לעולם. עם-זאת, נהוג להזכירו החל מתפלת מוסף של היום הראשון של פסח, שיפעל את פעולתו לברכה. והשומע הכרזת "מוריד הטל" קודם שהתפלל שחרית, אם אינו מתפלל במניין אחר יאמר אף בשחרית "מוריד הטל". מי שטעה ואמר "מוריד הגשם", ונזכר טרם שסיים ברכת "מחיה המתים", חוזר ל"אתה גיבור". נזכר אחר חתימת הברכה, חוזר לראש התפילה. נזכר כשהגיע זמן מנחה, מתפלל שתיים כדין תשלומין. והמסופק, עד שלושים יום חוזר.

על יום י"ד באייר מורה התורה שניתנת הזדמנות שנייה לעשות את הפסח "ככל חוקת הפסח". הקרבת הקרבן הייתה ביום י"ד באייר, ואילו אכילת הקרבן הייתה רק בליל ט"ו. ולכן אין אומרים "תחנון" ביום י"ד באייר. אלא שכתבו האחרונים שבשונה מכל יום שאין אומרים בו "תחנון" שאף בתפילת מנחה שלפניו אין אומרים "תחנון"- ביום י"ג באייר בתפלת מנחה אומרים "תחנון", כי ההקרבה הייתה אמנם ביום י"ד באייר אך האכילה הייתה רק בליל ט"ו, ולכן תפלת מנחה של י"ג באייר אינה שייכת ל"פסח שני". משום-כך נהוג שאף אכילת המצה בפסח שני תהיה בעיקר ביום י"ד באייר ואף יש מקום לאוכלה בליל ט"ו.

נפסק להלכה שבשני מיני מאכל ששמם או טעמם שווים אין דין בורר, ולכן אף שאינו חפץ באחד מהן, מותר להוציא את המאכל שאינו חפץ, ואין בכך משום איסור בורר. יתר על כן כתבו הפוסקים, שדין זה אמור אפילו כשיש במאכל חלקים שאינם נחשבים אצלו, כגון: קערת דג בה ישנם חתיכות קטנות וגדולות, אין איסור להוציא את הקטנות, ואפילו אם משליך את החתיכות הקטנות לאשפה כי אינם מנות מכובדות אינו נראה כבורר פסולת, כיון שרגילים לאכול את הכל והכל מין אחד. דוגמא נפוצה לכך מצויה אף בפסח, שרוצים לברור מצות שלימות ל"לחם משנה", כתבו הפוסקים שהדבר מותר משום שהינם מין אחד.