הלכה יומית

אם יש בסוכה פרצים גדולים – שבעה טפחים (=56 ס"מ) על שבעה טפחים – בהם הסיכוך אינו סמיך והשמש מרובה מן הצל, אין לשבת תחתם. וכן אם יש בסוכה אויר ברוחב שלושה טפחים (24 ס"מ) ללא סכך, אין לשבת תחתיו. אולם סכך פסול הנמצא בסוכה, מותר לשבת תחתיו ואם הוא רחב ארבעה טפחים (32 ס"מ), אין לשבת תחתיו (ויזהר שלא יהיה אויר שלשה טפחים או סכך פסול ארבעה טפחים לכל אורך הסוכה).

ברכת "לישב בסוכה" מברכים לאחר ברכת המוציא או מזונות, לפני האכילה. ואם שכח לברך "לישב בסוכה", יברך מתי שנזכר. ואפילו אם נזכר רק לאחר שסיים את הסעודה – כל זמן שלא יצא מן הסוכה – יברך אחר הסעודה, כיון שעצם השהייה בסוכה גם היא מצוה. אם כבר יצא מהסוכה – אינו צריך לחזור כדי לברך. יצא מן הסוכה וחזר אחרי שעתיים, אם רוצה לאכול דבר שברכתו "המוציא" או "מזונות" יותר מכביצה יברך שוב "לישב בסוכה". וכן אם יצא מן הסוכה והיה בדעתו לחזור לאחר שעתיים, אך התחרט וחזר אחרי זמן מועט – אם רוצה לאכול דבר שברכתו "המוציא" או "מזונות" יותר מכביצה – חייב לחזור ולברך "לישב בסוכה".

אין לעשות תשמיש בזוי בסוכה, כגון שטיפת כלי האוכל, שלא יהיו מצוות בזויות עליו. אך מותר לשטוף כוסות שתיה וכדומה. אין להשאיר את כלי האכילה בסוכה לאחר גמר הסעודה, מפני שהם מאוסים. כמו כן יש לפנות את שאריות הלכלוך מיד לאחר הסעודה, ולא להשאירם בתוכה למשך זמן. אין ראוי להניח פח אשפה בתוך הסוכה אלא בסמוך לה מבחוץ, (משא"כ פח המיועד לניירות או שאר דברים שאינם מאוסים, אין מניעה להניחו בסוכה). רצוי להניח בסוכה כלי תשמיש נאים ומכובדים. ומי שיש באפשרותו להכניס לסוכה שולחנות וכסאות נאים ומכובדים, הרי זה משובח.

מנהג ישראל לשמוח בשמחת-תורה, יותר משמחת בית השואבה, ויותר משמחת יום טוב. וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הוסיף וגילה בשם אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שצריכים לייקר במאוד את השעות של שמיני-עצרת ושמחת-תורה. שכן, בכל רגע ניתן לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה הוא על ידי הריקודים. אָבֵל ר"ל, בשנת האבילות על אביו או אמו, אינו נוטל ספר-תורה בזמן ההקפות, אלא אם כן הולך אתו עוד מישהו.

האריז"ל היה נוהג לערוך הקפות במוצאי שמחת תורה. על יסוד הנהגה זו, נהגו בכך הנוהגים על פי המקובלים לערוך הקפות שניות במוצאי החג, בהוצאת ספרי תורה עם כל פרטי המנהגים כפי שעורכים את ההקפות בלילה הראשון. הרבי הרחיב וביסס מנהג זה בארץ ישראל, ושלח מברקים מיוחדים למשתתפים בהקפות שניות.

נפסק להלכה שארבעת המינים מוקצים למצוותם, וכל שבעת הימים אסור להשתמש בהם לשימושם הרגיל, לפיכך, גם לאחר שקיים אדם מצוות נטילת לולב בהושענא רבה, אסור לאכול מאתרוגו ואסור להריח בהדסו. ומשעה שיסתיים היום השביעי יפקע מהם האיסור, והרי הם מותרים באכילה והנאה.

הלולב ומיניו אינם צריכים גניזה לאחר זמן מצוותם, שכן אמרו חכמים: "תשמישי מצוה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין". כלומר חיוב שמירה על הקדושה קיים רק בתשמישי קדושה כמו תפילין, מזוזות ודומיהן. אולם תשמישי מצווה שמקיימים את המצווה באמצעותם, כיוון שאינם קדושים אין חיוב לגונזם. ועל כן גם הלולב ומניו לאחר שסיים מצוותו בימי החג מעיקר הדין מותר לזרקם. אבל לא יניחם באשפה מטונפת או במקום שהכל דורכים עליהם, שהואיל ונעשתה בהם מצווה, אסור לבזותם.

על פי דברי הגמרא: "הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי" – שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת נכון לעשות בה מצוה אחרת, כתבו הפוסקים שראוי לנצל את הלולב ומיניו למצווה נוספת, ולכן טוב לצרף את ההדסים לבשמים של מוצאי שבת, על מנת שיוכלו לברך עליהם במוצאי שבת. ויש הנוהגים לשרוף את החמץ בערב פסח בערבה החבוטה של הושענא רבה, ולהסיק את התנור לאפיית המצות מהלולב.

נאמר בתורה "בסוכות תשבו שבעת ימים", ולמדו חכמים: "תשבו" – כעין "תדורו". כלומר, על האדם לשבת בסוכתו בימי החג, כמו שהוא דר בביתו במשך כל השנה. דהיינו שיעשה את כל צרכיו בסוכה, וכל דבר שבדרך כלל אינו עושה חוץ לביתו – לא יעשה חוץ לסוכתו. וצריך לכוון בישיבתו בסוכה, שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שציוונו לשבת בסוכה זכר ליציאת מצרים. חיוב הסוכה לקטן הוא מגיל שאינו זקוק לאמו (בדרך כלל גיל חמש או שש) ועל האב מוטלת החובה להקפיד עמו על כך.

אכילת קבע חייבת להיות תוך הסוכה (אכילת המוציא או מזונות יותר מכביצה). ואכילת ארעי (כגון פת ומזונות עד (וכולל) שיעור של כביצה, ושאר פירות וירקות גם בכמות גדולה) מן הדין יכולה להיות מחוץ לסוכה, וכן מותר לשתות כל המשקין חוץ לסוכה. אך המחמיר על עצמו שלא לשתות חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח. ולמנהגנו מקפידים שאין טועמים ואין שותים – אפילו מים – חוץ לסוכה. כמו כן אנו נוהגים לישב בסוכה בכל שבעת ימי החג, גם בשעת ירידת גשמים. ולגבי שינה – מנהג רבותינו נשיאינו שאין ישנים בסוכה, ואנו מנהג רבותינו בידינו.

נפסק להלכה שכל דבר שרגיל לעשותו בביתו – יעשהו בסוכה, ועל כן הרוצה לשוחח עם חבירו – יעשה זאת בסוכה; כל רגע ורגע שהאדם יושב בסוכה הוא מקיים מצות הקב"ה. כאשר לומד תורה – ילמד בסוכה (אא"כ לומד בבית מדרש ); וכדומה. ואם אין לו מנוחה בסוכה יעשה זאת בביתו. הנכנס לסוכת חבירו כדי לשהות שם וכדומה, מעיקר הדין צריך לברך 'לישב בסוכה'. וראוי שיאכל שם מיני מזונות יותר מכביצה כדי לברך 'לישב בסוכה' ללא חשש (מהו שיעור השהיה הנצרך).

את ברכת "לישב בסוכה" מברכים לפני שאוכלים דבר שברכתו "המוציא" או "בורא מיני מזונות" יותר מכביצה (56 סמ"ק). כשמבדילים בסוכה מברכים "לישב בסוכה" (גם כשלא אוכלים אח"כ פת או מזונות), אך כששותים יין (שלא בשעת הקידוש או ההבדלה) – אפילו בשיעור רביעית – אין מברכים "לישב בסוכה", ואם רוצה לקבוע עצמו לשתיית יין בסוכה – ראוי שיברך תחילה באותה הסוכה "לישב בסוכה" על פת או מיני מזונות, ואם כבר בירך בסוכה זו את ברכת "לישב בסוכה" באותו היום, אינו צריך לאכול מזונות כדי להתחייב בברכת "לישב בסוכה".