הלכה יומית

לכתחילה יתפלל ערבית ואחר כך יקדש הלבנה, אך אם לא הספיק לקדש עד קרוב לסוף הזמן ויש חשש שיהיו עננים ולא יוכל לקדש באותו חודש – יקדש הלבנה ואח"כ יתפלל. ומי שאיחר לבית הכנסת ומצא את הציבור מקדשים כבר הלבנה אחרי שהתפללו ערבית – מוטב שיקדש בציבור לפני ערבית, אלא אם כן אמור להיות לאחר מכן מנין נוסף לקידוש לבנה.

מצוה לרוץ לבית הכנסת ולכל דבר מצווה (ואפילו בשבת), שנאמר: "נרדפה לדעת את ה'", אבל בבית הכנסת עצמו אין לרוץ אלא צריך ללכת באימה וביראה. וכשיוצא מבית הכנסת אסור לו לרוץ או לפסוע פסיעה גסה מפני שמראה בכך שההתעכבות בבית הכנסת היא טורח עליו, אבל אם יוצא מבית הכנסת על מנת לחזור לבית הכנסת או ללכת לבית המדרש מצווה עליו לרוץ גם ביציאתו מבית הכנסת כדי לחזור מהר.

בעת קריאת שמע צריך לכוון ליבו למילים שאומר שיבין מה שהוא אומר בפיו ולמשמעותן. ומכל מקום יצא ידי חובתו גם אם לא כוון בכל קריאת שמע – חוץ מפסוק הראשון שמע ישראל. לכתחילה יש לקרוא את שלוש הפרשיות של קריאת שמע בכוונה באימה וביראה כדרך שבני המדינה קוראים פרוטגמא (=אגרת של ציווי המלך) חדשה שלא שמעה מעולם, וכמו שכתוב "אנוכי מצוך היום", כלומר שבכל יום תהיה בעיניך קריאת שמע כדבר חדש.

מן הנכון שהכניסה לבית הכנסת תהיה בגוף נקי ובבגדים נקיים, וכן אם יש בוץ על נעליו ראוי להסירו לפני שנכנס לבית הכנסת. אנשי בטחון הנושאים עליהם כלי נשק טעונים ואינם יכולים להסירם מעליהם מסיבות ביטחוניות, יכולים להיכנס עמם וישתדלו לכסותם, ובפרט כלי נשק קטן כגון אקדח ראוי לכסותו בכניסה לבית הכנסת.

בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות (- מילים) וחסרו שלוש תיבות להשלים רמ"ח כנגד איבריו של האדם, שכל הקורא קריאת שמע כתיקונה כל איבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בה, לכן כשקורא קריאת שמע עם הציבור נוהגים ששליח הציבור חוזר שוב ואומר את המילים: "ה' אלוקיכם אמת" בקול רם, ובזה כל אדם יוצא, גם מי שאוחז באמצע קריאת שמע (אם שתק והקשיב). וכשקורא קריאת שמע ביחיד לפני התפילה כדי לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה, וכן הקורא קריאת שמע שעל המיטה, מנהגנו (שלפני שאומר "אמת") חוזר ואומר שוב את המילים "אני ה' אלוקיכם" ואז יאמר "אמת". ובקריאת שמע דתפילין דרבינו תם אין כופלים, אבל אומרים "אמת".

בבית-הכנסת בו מתפלל בקביעות, צריך שיהיה לו מקום קבוע. וראוי שלא להתיישב על-יד פתח בית הכנסת (אלא אם כן זהו מקומו הקבוע ), אלא ישתדל להיכנס לפחות בשיעור של 8 טפחים (64 ס"מ), שלא ייראה כמצפה לצאת, וכן משום שההתמקמות בתוך בית-הכנסת תסייע לריכוז בתפלה ולהסיח את הדעת מהנעשה בחוץ (אם הפתח קרוב לרחוב).

יין שנשתנה טעמו לטעם חומץ מברך עליו שהכל נהיה בדברו – גם אם נשאר בו ריח היין, כיון שהשתנה טעמו לרעה. וכן אם עירב בו משקה אחר עד שאיבד את טעם היין מברך עליו שהכל נהיה בדברו. אבל אם נשאר בו טעם היין – גם אם הוא מריח כריח החומץ או שעירב בו משקה אחר ונשאר בו טעם היין מברך עליו בורא פרי הגפן (ולא יוסיף על היין יותר מחצי, וי"א שמים יכול להוסיף עד 3/4 מהכמות של היין. וביין הנמכר מעורב בו כבר הרבה מים, ואין להוסיף).

המעוניין לשתות יין ומשקים שונים, יברך ברכה ראשונה על היין בורא פרי הגפן וכל שאר המשקאות נפטרים בברכה זו, ולא יברך על שאר המשקאות. ובתנאי שהמשקאות היו לפניו בעת הברכה, או שהיה בדעתו אף עליהם בשעת הברכה; וכן השומע קידוש מאחר וטעם מהיין, אינו מברך על שאר משקים ששותה, אבל אם לא טעם מהיין צריך לברך.

השותה יין ושאר משקים אם שתה שיעור של רביעית מהיין, יברך ברכת מעין שלוש על היין ויפטור בזה גם את שאר המשקאות. ואם לא שתה רביעית מהיין אך שתה רביעית מהמשקה הנוסף יברך בורא נפשות למרות שלא בירך ברכה ראשונה על המשקה (מפני שהוא נכלל בברכת בורא פרי הגפן). ואם גם מיתר המשקאות לא שתה רביעית – יש אומרים שהמשקאות מצטרפים זה לזה לשיעור רביעית ויברך ברכה אחרונה ברכת 'בורא נפשות'.

יין ששתה לפני הסעודה אין צורך לברך אחריו ברכה אחרונה גם אם שתה שיעור של רביעית, מפני ששתיית היין באה לפתוח את התיאבון לסעודה, ולכן הוא טפל לסעודה ויוצא בברכת המזון שמברך בסוף סעודתו; אבל השותה יין סתם ללא קשר לסעודה ולאחר מכן החליט לסעוד את סעודתו, עליו לברך ברכה אחרונה לפני הסעודה, ואם נזכר באמצע סעודתו יברך ברכה אחרונה כשנזכר, אבל אם נזכר לאחר שבירך כבר ברכת המזון לא יברך ברכה אחרונה.

המעוניין לשתות יין בתוך הסעודה עליו לברך בורא פרי הגפן לפני השתיה מפני שהוא משקה חשוב, אך ברכה אחרונה אין לברך עליו כיון שהוא נפטר בברכת המזון. אבל מי ששתה יין לפני הסעודה, גם אם בשעת ברכת היין עדיין לא התיישב לסעודה, ואחר כך התיישב לסעודה – לא יברך על היין בסעודה כל עוד הוא באותו החדר ולא יצא מהחדר בינתיים לסעוד בחדר אחר (אא"כ כיוון על כך בפירוש).

בגד שיש בו ארבע כנפות חייב בציצית, ולמעשה טוב ונכון לכל אדם להתחייב במצווה זו ע"י שילבש בגד בעל ארבע כנפות, ויהיה עם ציצית בכל היום כדי שיזכור את המצוות בכל רגע. חיוב זה הוא רק לגברים גדולים (ולגבי קטנים, יתבאר בעז"ה בהלכה הבאה), נשים פטורות ממצות ציצית (גם אם הן לובשות בגד שיש בו ארבע כנפות) כיון שמצוה זו היא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי החיוב בציצית היא רק על בגד שלובש ביום ולא על בגד שמיוחד ולובש בלילה.