הלכה יומית

על יום הכיפורים נאמר: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש". ודרשו חז"ל שכוונת התורה היא להורות – "הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי העשירי, שתאכלו ותשתו בתשיעי כדי שתוכלו להתענות בעשירי", ומצוה זו היא מאהבת הקב"ה לישראל שציווה להתענות יום אחד בשנה – לטובתם לכפר עוונותיהם; וגם בתענית זו רוצה הוא שלא יינזקו, ולכן ציווה שיאכלו וישתו תחלה שלא יזיק להם העינוי, ואסור להתענות בערב יום הכיפורים. ואמרו חכמים ש"האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי", ונוטל שכר על תענית של יומיים. ויש לאכול ביום זה כשיעור אכילה של יומיים, ולפחות יאכל שתי סעודות – סעודת שחרית, וסעודה מפסקת.

אוכלים ביום זה רק מאכלים הקלים להתעכל, כגון עופות ודגים, אך לא בשר בהמה. אין אוכלים שומשום כל היום. וגברים לא יאכלו דברים המחממים את הגוף כגון: שום וביצים, בכל היום. מאכלי חלב – בין חמים ובין קרים , מותר לאכול במהלך הבוקר, אך לא בסעודה המפסקת, ונוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסי בצק ממולאים בבשר). לפני הצום אוכלים סעודה מפסקת. נוטלים ידים וטובלים פרוסת המוציא בדבש. אוכלים מאכלים שאינם מלוחים. אין לאכול מאכלי חלב וחמאה, ולא תבלינים חריפים. הרוצה לאכול ולשתות לאחר סיום ה'סעודה מפסקת' – לכתחילה כדאי להתנות כן בפיו , ובדיעבד יכול לאכול גם אם לא התנה.

מצוה מן המובחר לברור את היין הטוב והמשובח ביותר (עבורו) לקידוש ולהבדלה. וניתן להשתמש ביין שחור, אדום או לבן. ואין צריך לחזר אחר יין אדום אם אינו משובח מן הלבן. כמו כן מותר להשתמש ביין מבושל או יין מתובל שמעורב בו דבש, ואפילו אם יש לו יין אחר אלא שאינו טוב כמותם. אך אין לקדש או להבדיל על יין שריחו רע. אין לקדש או להבדיל על יין שהיה מגולה, ואם היה מגולה שעה מועטת בלבד – אין להקפיד אלא אם כן השתנה ריחו וטעמו.

מותר לנחם אבלים בשבת. ומותר לומר כדרך שאומרים בחול המקום ינחם אתכם כו', כי בכך שמבקש על נחמתו אינו מעורר בכי, אך אין זה נכון ללכת לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת בלבד (ולא בשאר ימות השבוע), ובקושי התירו ניחום אבלים בשבת שמא יבואו להצטער. אך מי שמנחם אבלים בדרך כלל בחול, והזדמן פעם שמסתדר לו יותר ללכת בשבת – הרי מותר לו לעשות זאת. כמו כן מי שטרוד בימות החול ואינו יכול ללכת לנחם אבלים, ילך בשבת.

יין ששתה ממנו אדם, פגמו ואין להשתמש בו לקידוש והבדלה. ואפילו אם שתה מתוך בקבוק, או חבית נפגם כל היין שבהם. וגם אם הטה את הכוס או הבקבוק ושפך ממנו יין באוויר אל תוך פיו – פגמו. יין פגום ניתן לתקנו על ידי שיוסיפו עליו מעט יין שלא שתו ממנו. ולאחר שהוסיפו עליו מעט מהבקבוק וכדומה נעשה מתוקן. כמו כן, ניתן לתקן יין פגום על ידי שיוסיפו עליו מעט מים שאינם פגומים. ובשעת הדחק, כשיש לו רק יין פגום ואין לו לא יין ולא מים לתקן על ידם – יכול להשתמש ביין הפגום.

מותר לבקר חולים בשבת, ולא יבקש עליהם רחמים כדרך שאומרים בחול, אלא צריך להרחיב דעתם בדברי תנחומים שלא יצטערו בשבת, ויאמר: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא". וביארו הראשונים שהאיסור להתפלל בשבת לרפואת חולים, הוא מחשש שהתפילות יביאו לידי עצב בשבת. עם זאת, מותר לאדם לבקש על עצמו אף בשבת, אך בציבור מותר לבקש רק על חולה שיש בו סכנה ביום השבת בעצמו, וחולה שאינו מסוכן עד-כדי-כך אין לזעוק עליו בציבור בשבת, ולמעשה מקלים להזכירו באמירת "מי שברך" כיוון שאומרים בשבת את הנוסח "שבת היא מלזעוק".

יין שנגע בו גוי, נאסר בשתיה. אך אם לא נגע ביין עצמו אלא בבקבוק, אם לא שכשכו – מותר, ובלבד שהיה הבקבוק סגור. יין שגוי ראה אותו אך לא נגע בו – מותר בשתיה, ונוהגים להחמיר שלא להשתמש בו לקידוש. יין מבושל, אינו נאסר בנגיעת גוי. יהודי המחלל שבת בפהרסיא, דינו כנכרי לענין זה ואוסר יין בנגיעתו.

מצות עשה על כל אחד מישראל לשמוע קול שופר בראש השנה. ומנהג ישראל להביא את הילדים, ואפילו קטני קטנים – לשמוע יחד עם המבוגרים את תקיעת שופר. לקיום מצוות שופר מצוה מן המובחר להשתמש בשופר מקרן, (ויש המדקדקים שיהיה של איל שעל ידי זה יזכור לנו הקב"ה את עקידת יצחק). ולכתחילה נכון שהשופר של ראש השנה יהיה כפוף ולא 'פשוט' (– ישר), אך בדיעבד, גם אם תקע בשופר פשוט, יצא ידי חובה.

צריך למלא את הכוס ביין עד שתהיה הכוס מלאה על כל גדותיה. והמנהג הוא להוסיף עוד יין, עד שיישפך יין מהכוס החוצה. אלא שמקפידים שיישפך לתוך כלי שלם ולא על הארץ, כדי שלא יהיה בזיון. צריך שיהיה בכוס לכל הפחות רביעית (86 סמ"ק) יין. אם יש לו כוס גדולה יותר מרביעית ואין לו מספיק יין כדי למלא את כל הכוס, או שאינו רוצה להוסיף עוד יין – יכול להכניס דבר כל שהוא לתוך הכוס כדי להגביה את היין עד שתהיה הכוס מלאה, כי אינה צריכה להיות מלאה דוקא מיין אלא די ברביעית יין, ורק שלא תהיה הכוס חסרה.

לכתחילה נכון שלא להדביק על השופר כל תוספת שהיא, מאחר ותוספת זו עלולה לשנות את קול השופר. שופר שנסדק, האם כשר לתקיעה – יש בזה פרטי דינים רבים, ולכן במקרה שנסדק השופר יש להראותו לרב מורה הוראה. אורך השופר צריך להיות לפחות טפח אחד (8 ס"מ). וכיוון שמצוי לפעמים שהשופרות נפגמים במהלך הייצור, והיצרנים מתקנים אותם באופן הפוסל אותם מכשרותם, על כן יש לרכוש שופר עם הכשר מהודר.

מי שאין לו יין, בליל שבת ובליל יום טוב –מן הדין טוב יותר לקדש על הפת מאשר על חמר מדינה, ואם גם על פת אין אפשרות אזי יקדש על חמר מדינה. ביום השבת ויו"ט – אם אין לו יין יקדש על חמר מדינה, ורק אם אין לו גם חמר מדינה יקדש על הפת. בהבדלה – ניתן להבדיל על חמר מדינה, אך אין להבדיל על פת בשום אופן. מצוה מן המובחר לקדש ולהבדיל תמיד על יין.

חמר מדינה הוא משקה שדרך רוב אנשי אותה העיר לקבוע עליו את סעודותיהם, כמו שקובעים על יין במקום שהיין מצוי. בזמננו נחשב יי"ש חמר מדינה, ולכן מן הדין ניתן להשתמש בו לקידוש והבדלה (אלא שלמעשה מנהגנו, על-פי הוראת הרבי – לפחות לאלו שלפני גיל ארבעים – שלא לקדש (ולהבדיל) כלל על יי"ש). תה, קפה ובירה – נחשבים אף הם "חמר מדינה", ובמקום הצורך ניתן להשתמש בהם לקידוש והבדלה. ובארץ ישראל בזמננו שהיין מצוי מאד, יש המחמירים ואומרים שמי שאינו יכול לשתות יין (או מיץ ענבים), אין עצה כי אם לשמוע קידוש והבדלה מאחר (או לקדש על פת).