הלכה יומית

אסור לש"ץ לזוז ממקומו בשעת הכריעה, ולכן יעמוד מלכתחילה קצת רחוק מעמוד התפלה כך שיוכל לכרוע ולהשתחוות, והעומדים לידו עוזרים לו לקום. בשעה שהש"ץ אומר 'הוא אלקינו אין עוד' – אומר הקהל את פסוקי 'אתה הראת'. החזן אינו אומר פסוקים אלו. ויש לש"ץ להאריך בזה מעט כדי שהציבור יספיק לומר את כל הפסוקים, ולא למהר ולהתחיל "אוחילה לא־ל". לאחר מכן סוגרים את ארון הקודש.

ביום הכיפורים נוהגים ללבוש "קיטל", שהוא בגד לבן שרומז לשני עניינים. האחד כדוגמת תכריכים של מתים, שעל ידי זה הלב נשבר ונכנע ומתעורר לתשובה. והשני, שביום זה אנו כדוגמת מלאכי השרת. חתן בשנת הנישואין שלו, שלבש קיטל בעת חופתו – אינו לובש קיטל ביום הכיפורים. מנהג הרבי ללבוש קיטל על הסירטוק, ומעליו הגארטל – בכל תפילות היום הקדוש. נוהגים שלא להיכנס עם קיטל לבית הכסא, כיון שהוא בגד המיוחד לתפילה. וכן נוהגים להתעטף בטלית גדול ולברך עליו מבעוד יום ואין מסירים אותה אף לאחר החשיכה, מפני שאין לובשים אותה לשם מצות ציצית, אלא בכדי להדמות למלאכים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים.

בערב יום הכיפורים לקראת התקדש היום נוהגים שהאב מברך את בניו ובנותיו כשהוא לבוש בקיטל ומעוטף בטלית. נהוג לברך את הבנים בנוסח 'ברכת כהנים' עד "ואני אברכם" (והאב אף מוסיף ברכות פרטיות). לפני תפילת 'כל נדרי', ראוי שכל אחד בפני עצמו יאמר וידוי (בנוסף לוידוי שאמר במנחה). זמן אמירת וידוי זה הוא מבעוד יום לפני השקיעה. כמו כן לפני אמירת 'כל נדרי' אומרים בתהילים מזמורים קטו עד קכג.

לפני 'כל נדרי' פותחים את ארון הקודש ומוציאים לפחות שלושה ספרי תורה. ומצוה גדולה לקנות ספר הראשון. האנשים האוחזים את ספרי התורה נעמדים בסמוך לש"ץ. הש"ץ אומר "על דעת המקום . . בישיבה של מעלה" בקול נמוך, אבל באופן שישמעו שלושת האנשים העומדים לידו. אח"כ מתחיל הש"ץ "כל נדרי", ואומרו שלוש פעמים, ובכל פעם מגביה קולו יותר. הציבור אומר אתו מילה במילה בלחש – אך יש להם לומר בקול רם מעט, באופן שישמעו העומדים בסמוך. את הפסוק "ויאמר ה' סלחתי כדברך" – אומרים הקהל שלושה פעמים ברצף, ולאחר מכן אומר הש"ץ שלושה פעמים .

בעת נפילת אפיים יש להרכין את הראש ולהשעינו על זרוע היד, אלא שבתפלת שחרית כיון שמניחים תפילין על זרוע שמאל נופלים על יד ימין (ואיטר שמניח בימין נופל בשמאל) ובמנחה נופלים על יד-שמאל. בעת נפילת-אפיים נוהגים לכסות את הפנים בבגד (בשחרית עם הטלית), ואין מסתפקים בכיסוי הראש ביד, מפני שהיד והפנים שייכים לגוף אחד, ואין הגוף יכול לכסות את עצמו.

אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל בכל יום שלש תפילות כפי שהתפללו האבות, ואת זמני התפלות שחרית ומנחה תקנו כנגד שתי קרבנות התמיד, וזמן תפלת ערבית מכוון כנגד הקרבת איברי הקרבנות שלא הספיקו להתעכל ביום והיו מקריבים אותם במשך כל הלילה. זמן תפלת שחרית מעיקר הדין הוא החל מעלות השחר, אבל לכתחילה מצווה להתחיל את תפלת שמונה עשרה בזריחת החמה, אך אם התפלל כבר מעלות השחר, וכן בשעת הדחק שאינו יכול להמתין עד הזריחה, יצא ידי תפלתו.

סוף זמן תפילת שחרית הוא עד סוף שעה רביעית (משעות זמניות כלומר במהלך השליש הראשון של היום), ומי שלא התפלל תפילת שחרית עד סוף שעה רביעית יכול לכתחילה להתפלל עד חצות היום ובפרט עם זה מצד 'ההכנות לתפילה'. ולמעשה גם מי שמבחין שלא יספיק להתפלל תפלת שמונה עשרה עד חצות, יתחיל בתפלתו לפני חצות היום. וגם המאריכים בתפילתם, ישתדלו להתחיל את התפלה עם הציבור על כל פנים עד 'ברוך שאמר' ואז יכולים הם להמשיך בתפלתם גם לאחר הציבור.

תחלת זמן תפילת המנחה הוא לאחר שש וחצי שעות (כחצי שעה לאחר חצות היום, זמן זה נקרא "מנחה גדולה"), מפני שמזמן זה ואילך היה אפשר להקריב בבית המקדש את קרבן התמיד של בין הערביים, (וי"א שלכתחילה מתפללים מנחה רק לאחר תשע וחצי שעות (זמניות, זמן "מנחה קטנה") מפני שבפועל אחרו את זמן הקרבת קרבן התמיד עד זמן זה בכדי לאפשר לציבור להקריב קרבנות יחיד במהלך היום); והמעוניין לסעוד סעודה גדולה או לצאת לדרך עליו להתפלל לכתחילה מזמן "מנחה גדולה". סוף זמן תפילת מנחה הוא לכתחילה עד השקיעה, ובדיעבד ניתן להתפלל עד צאת הכוכבים.

זמן תפילת ערבית הוא מרגע שנראים שלושה כוכבים (קטנים), ובדיעבד אם התפלל הציבור תפילת ערבית מוקדם עוד לפני צאת הכוכבים יצא, אך כשיגיע הלילה יחזור ויקרא שוב קריאת שמע בלבד ללא ברכותיה. מי שרגיל להתפלל תפילת ערבית רק לאחר צאת הכוכבים ויש לו מנין אחד בלבד שמתפלל לפני החשיכה אינו צריך להקדים תפילתו ולהתפלל לפני הזמן שרגיל בו כדי להתפלל במנין.

מן הדין זמנה של תפלת ערבית נמשך כל הלילה (עד עלות השחר), שכן תפלת ערבית נתקנה כנגד אברי העולות בבית המקדש שניתן היה להקריבם על גבי המזבח במשך כל הלילה. ולכתחילה יש להתפלל ערבית מיד אחר צאת הכוכבים, וביחוד הקפידו חכמים שלא לאחר את קריאת שמע של ערבית לאחר חצות הלילה, מפני שחששו שמא ישכח אדם לאומרה. ומכל מקום אם עבר ולא קרא עד חצות הלילה, יקראנה עם ברכותיה עד עלות השחר, ובדיעבד אם נאנס יכול לקוראה עד 'הנץ-החמה', ללא ברכת 'השכיבנו', אבל תפילת ערבית לא יתפלל אחר עלות השחר. זמן תפילת מוסף מתחיל מיד אחר תפילת השחר. ואף אם התפלל שחרית בבוקר מיד שהגיע זמנה, יכול גם-כן להתפלל מוסף בעת ההיא. ומי שהתפלל מוסף קודם תפלת שחרית – יצא.

לכתחילה יש ליזהר שלא לאחר תפילת מוסף יותר משעה לאחר חצות היום. אך אף על פי כן יוצא ידי חובתו גם אחרי שעה זו, מפני שזמנה כל היום. ואפילו אם כבר התפלל מנחה – חוזר ומתפלל מוסף. ואם שכח ולא התפלל אותה עד חשיכה – אין לה תשלומין. ואם לא התפלל מוסף עד סמוך לחשכה, ועדיין לא התפלל מנחה, ואין שהות להתפלל שתי התפילות קודם חשכה – יתפלל מנחה לבדה כיוון שהיא תדירה יותר, ואף שיפסיד בכך תפלת מוסף שאין לה השלמה.

נוסח הקדיש, משמעותו תפלה ובקשה שיתגדל ויתקדש שם ה' ותתגלה מלכותו בעולם, תוך בקשה לקירוב הגאולה וביאת המשיח, שאז תתגלה מלכותו של ה' בשלימות. וצריר להיזהר מאוד בעניית הקדיש, ויש להשתדל לרוץ לשמוע את הקדיש מפני שקדושת הקדיש גדולה יותר מכל הקדושות, ומצוה גדולה היא בענייה על הקדיש יותר מענייה על שאר קדושות, וראוי לכל אדם להשתדל לענות בכל יום לפחות עשרה קדישים. ואסור לדבר בשעת הקדיש וכפי שמסופר בשו"ע – אזהרות חמורות נמסרו על כך מפי אליהו הנביא.