הלכה יומית

לאחר התפילה אומרים כל הקהל יחד בקול רם ובעמידה "ויכולו". וכתבו הפוסקים, שאף על פי שבכל משך זמן תפילת הציבור אסור לדבר, עם זאת – בעת שהציבור אומרים "ויכולו", וכן בעת שהשליח ציבור אומר ברכה מעין שבע יש להיזהר בכך במיוחד. גם המתפלל ביחידות יאמר "ויכולו" בעמידה, ואין צריך לומר "ויכולו" עם אדם נוסף. ואף ביום טוב שחל בשבת אומרים "ויכולו" .

אסור לעשות כל הכנה בשבת של ערב החג לצורך החג. וגם דבר שאין בו מלאכה כלל – כגון סידור הבית לצורך הלילה, הבאת יין לצורך הקידוש, וכדומה – אסור. כמו"כ אין לגלול את ספרי התורה בשבת עבור קריאת החג. ואף לאחר צאת שבת אסור לעשות מלאכות המותרות ביום טוב לפני אמירת 'ותודיענו'. ואם לא אמר 'ותודיענו' ורוצה לעשות מלאכה המותרת ביום טוב, יאמר תחילה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי שם ומלכות). את נרות יו"ט מדליקים רק לאחר צאת הכוכבים, באמצעות אש הדולקת מערב שבת. לפני הדלקת נרות, אם לא אמרה "ותודיענו" בתפילה, צריכה לומר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי שם ומלכות).

בעת שהש"ץ אומר ברכה מעין שבע נוהגים הקהל לעמוד. ונוהגים שכל הקהל אומרים יחד עם הש"ץ (מתוך ברכה מעין שבע) "מגן אבות" עד "זכר למעשה בראשית" המתפלל ביחידות, אינו אומר ברכה מעין שבע. ואם ירצה יכול הוא לומר "מגן אבות" עד "זכר למעשה בראשית" בלבד. כשחל לילה הראשון של פסח בשבת – אין אומרים ברכה מעין שבע. בשאר הימים טובים, כשחלים בשבת, אומרים ברכה מעין שבע באותו הנוסח כמו כל שבת.

יו"ט שחל במוצאי-שבת תקנו להבדיל בתפילת ערבית של החג באמירת "ותודיענו", בכדי להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת החג, ומי ששכח לומר "ותודיענו", והתחיל לומר "ותתן לנו ה' אלקינו" שוב אינו אומר "ותודיענו", ויש שכתבו שמן הדין ניתן לומר "ותודיענו" עד אמירת ה' של חתימת ברכת "מקדש ישראל והזמנים", וכל שכן אם נזכר לפני "יעלה-ויבוא" שיכול לומר שם ותודיענו.

סדר ברכות הקידוש – הינו לפי הסימן "יקנה"ז": יין (ברכת "בורא פרי הגפן"), קידוש (ברכת "אשר בחר בנו וכו'"), נר (ברכת "בורא מאורי האש"), הבדלה ("המבדיל בין קודש לחול וכו'" וחותם "בין קודש לקודש)", זמן ("שהחיינו"). ואין מברכים על הבשמים.

אם שינה את הסדר – יצא ולא יחזור ויברך. חוץ מאם הקדים ברכת הקידוש ("אשר בחר בנו") לברכת היין, שאם עשה כן צריך לחזור ולברך ברכת הקידוש. בברכת "בורא מאורי האש" אין מקרבים את הנרות, אין מאחדים את השלהבות שלהם ואין מביטים בציפורניים. אלא רק מסתכלים על הנרות בעת הברכה.

יש להשפיע על נשים שעדיין אינן מדליקות נרות שבת ונרות יום-טוב, לספר להן על מצוה זו, ולהסביר להן את גודל הענין – שהקב"ה הטיל עליה את השליחות להאיר את הבית היהודי. כמו-כן יש להשתדל שכל ילדה יהודייה, משהגיעה לחינוך, תדליק בעצמה נרות שבת ויום טוב; וגדול זכותם של העוסקים בזה.

החל מיום רביעי בשבוע יש להשתדל ולעורר ביתר שאת אודות מבצע נש"ק. וכן הורה הרבי שבכל פרסום שמציירים בו נרות שבת, כדאי להוסיף בין שני הנרות נר אחד קטן יותר. כאשר מדברים אודות נרות שבת, ובפרט ברדיו, כדאי להוסיף שבאם מאיזה סיבה שתהיה לא הדליקה הנרות לפני שקיעת החמה, הרי זה היפך קדושת וגדולת השבת להדליקן לאחרי זה.

בין הדברים שמעורר הרבי בקשר עם הדלקת נש"ק ע"י ילדות, היא ההסברה אודות חשיבות העניין. כך למשל מזכיר הרבי שילדה השואלת בתמימות מה יכולה היא, ילדה קטנה, להוסיף על פעולת ועבודת הוריה, צריכים להסביר לה שכל פעולה ופעולה בעניני התורה ומצוותיה פועלת תוספת אור בעולם כולו, וכפסק דין הרמב"ם "צריך כל אדם שיראה עצמו . . וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב . . עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף-זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה".

תחלת החינוך להדלקת נרות שבת היא כאשר הבת מבחינה בהבדל שבין חדר מואר לחדר חשוך בו יכולים להיכשל בעץ או באבן, שאז מבינה את הערך שבהדלקת נר המוסיף אור בחדר, ונוסף על כך יכולה היא כבר לדבר ולברך. ואם הדבר מוטל בספק אם כבר הגיעה לחינוך או לא – כדאי שתדליק, שבוע קודם או כמה ימים קודם ויאיר מזלה קודם לכן. יש לציין כי ישנה חשיבות שלכל ילדה יהיה פמוט משלה ולא ידליקו שניים במנורה אחת עם כמה קנים.

כדאי ונכון שתתחיל הילדה להדליק בפעם הראשונה ביום טוב, שאז ברכת "שהחיינו" תהיה גם על התחלת קיום מצות הדלקת נרות; או שיקנו לה שמלה חדשה ותלבש אותה להדלקת הנר בפעם הראשונה. בנוסף לכך שמדליקה בעצמה, עליה להוות דוגמת מאירה ומזהירה לכמה וכמה נערות, ובמיוחד לאלו שלא זכו עדיין להתחנך במצוות, לעורר אותן שיתחילו במצות הדלקת נר שבת ויום-טוב, ומצוה גוררת מצוה, להוסיף ולהרבות בנר מצוות.

ימי הספירה נקבעו כימי אבלות על פטירת תלמידי רבי עקיבא, וכן משתדלים לתקן בהם את היחסים שבין אדם לחברו. לגבי דיני האבלות וזמן חלותם קיימים חילוקי מנהגים בין העדות, יש שכתבו לנהוג באבלות מתחלת ימי הספירה עד ל"ג בעומר, ויש שכתבו שהאבלות היא מר"ח אייר עד ימי ההגבלה, ויש שהחמירו מצד הספק לחוש לכל הדעות ולנהוג באבלות בכל ימי הספירה לבד מיום ל"ג בעומר, וכך נוהגים למעשה. ולעניין תספורת נוהגים על-פי האריז"ל שלא להסתפר עד ערב חג השבועות.