הלכה יומית

נהוג בקהילות ישראל, אשר בשבת הגדול נושא הרב דרשה מיוחדת בנושאים הקשורים להלכות ומנהגי החג, וכל הקהל מתאסף לשמוע את הדרשה, וראוי לכל אחד לבוא ולשמוע הדרשה, לפי שלימוד תורה ויראת שמים לרבים קודם לכל המצות שבתורה. ההפטרה היא הפטרת פרשת השבוע ואין מפטירים הפטרת "וערבה", אלא כאשר שבת הגדול חלה בערב פסח. אחר תפילת מנחה אומרים סדר הגדה של פסח מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו".

מנהג ישראל לאסוף כסף לקראת החג על מנת לרכוש את צרכי החג לנזקקים, מבעוד מועד, וחובה על הציבור להשתתף בזה. מעבר לכך הורה הרבי לדאוג שכל אחד יזכה את מכריו במכירת-חמץ קודם הפסח, וכן לחלק להם מצה- שמורה לליל הסדר, וכן לערוך סדרי פסח פומביים ולאפשר ליהודים לקיים את מצוות החג.

קודם ליל הסדר יש להכין מצות שאין בהם כפולות ונפוחות. ומכינים ג' מצות לקערה, ונוהגים שמצות אלו יהיו כפופות מעט. יש לזכור להפריש חלה מהמצות (באם לא הופרש). סדר ההפרשה הוא: מצמידים את כל ארגזי המצות באופן שיהיו סמוכים זה-לזה בשעת ההפרשה, פורסים מפה אחת ארוכה ומניחים עליה את ארגזי המצות הפתוחים ולכסות בה את הארגזים גם מלמעלה. ומברך: "אקב"ו להפריש חלה", ומפריש כשיעור של כזית ללא הפסק בין הברכה להפרשה, ויאמר "הרי זו חלה". אח"כ שורפים את המצה שהופרשה, ואם אינו יכול לשרוף, צריך לעוטפה בשתי עטיפות דרך כבוד, ולהניחה באשפה.

עבור הזרוע נוהגים לקחת חלק מצוואר עוף, ונוהגים לצלותו היטב, ולאחר הצלייה מורידים ממנו כמעט כל הבשר שעליו, אך מאידך צריך ליזהר שיישאר מעט בשר על העצם (שכן הזרוע משמש כאחד משני התבשילים שצריכים להיות בקערה וללא בשר אינו נקרא תבשיל). הביצה באה כזכר לקרבן חגיגה, ומבשלים אותה עד שתתקשה, ונוהגים להשאירה בקליפתה וכך להניחה בקערה .

הן למרור והן לכורך לוקחים חסה (חזרת) ותמכא (חריין). את החריין מגרדים, וראוי להניחו בכלי סגור בכדי שלא תפוג חריפותו, ומנהג הרבי להשתמש גם בחתיכת חריין שאינה מגורדת. את עלי החסה יש לקחת מגידול ללא תולעים, וצריך לשטוף ולשרותם במי סבון כ 3- דקות, אח"כ לשטפם היטב. יש להקפיד בעלי החסה שמשתמשים בהם לכורך, שלא תהיה עליהם רטיבות מים כלל.

החרוסת משמשת כזכר לטיט שנשתעבדו בו אבותינו במצרים. החרוסת מורכבת מתפוחים ואגסים מרוסקים, ואגוזים טחונים. אופן עשיית החרוסת: לוקחים תפוחים ואגסים, אחר שמקלפים אותם, שוטפים אותם, ומנגבים היטב, אח"כ טוחנים איתם יחד אגוזים. החרוסת צריכה להיות סמיכה, לכן כדאי לערב כמות גדולה של אגוזים. למנהגנו אין מוסיפים בה יין בעת הכנתה, אלא רק לפני שטובל בה את המרור מרככים אותה ביין שבצלחת שבתחתית הכוס . הכרפס הוא נוטריקון: "ס' פרך", כלומר, לזכר ששים ריבוא שעבדו עבודת פרך. מנהגנו ליקח בצל חי (או תפוח אדמה, לנשים). כמו כן יש להכין מי מלח, לטיבול הכרפס.

מצוה מדברי סופרים לשתות ארבע כוסות של יין בליל הסדר כנגד ארבע לשונות של גאולה; ואפילו מי ששונא יין או שמזיקו, חייב לדחוק את עצמו ולשתות ארבע כוסות, אולם נשים וילדים יכולים לשתות מיץ ענבים )טבעי(, ומהדרים לקחת יין אדום. כמו כן יש להכין כוס שיש בה כשיעור רביעית, המנהג המקובל הוא כהכרעתו של הגר"ח נאה ששיעור הרביעית הוא 86 סמ"ק. אין לקחת כוס שפיו צר, ונוהגים שהכוס תהיה ללא רגל. יש לשטוף את הכוסות (לפני הקידוש ולפני ברכת המזון) שטיפה מבחוץ והדחה מבפנים, כדין כוס של ברכה.

מקפידים שתהא "קערה", לכל בן מצוות. בבית הרב מסדרים את המצות על מפה ולא על קערה, מלבד האדמו"ר המסדר המצות על טס של כסף, אבל בכל מקום צריכה להיות קערה מתחת למצות (מכוסה). את הקערה נוהגים לסדר בלילה מיד כשחוזרים מבית הכנסת, לפני הקידוש.

יש לתת שלושה מטבעות של חצי מהמטבע הקבוע באותו מקום, כנגד שלוש הפעמים שכתוב "תרומה" בפרשת שקלים; ומבאר הרבי שזהו אף כנגד שלשה ימי התענית שצמו בימי אסתר, ולפיכך, נהוג שנותנים "זכר למחצית השקל" ביום תענית אסתר לפני תפלת מנחה. ויש המהדרים לתת שווי מחצית השקל של תורה (דהיינו 9.6 גרם כסף טהור), למעשה אין מנהגנו כן. אין לתת מחצית השקל מכספי מעשר, אך עבור האשה והילדות אפשר כיון שאינו מחויב לתת עבורם.

יש שכתבו שאסור לשכור חזן שיתפלל בשבת או יום טוב, אף על פי ששכרוהו מבעוד יום, כי אסור לו ליטול שכר שבת או שכר יום טוב. ויש מתירים מפני שבמקום מצוה לא גזרו על שכר שבת, וכן המנהג להקל. אך מכל מקום לדברי הכל אינו רואה סימן ברכה משכר זה לעולם. ואם החזן מושכר לתקופה מסוימת – לשנה, לחודש או לשבוע שיתפלל גם בחול, ומשלמים לו עבור השבתות וימות החול בבת אחת, הרי זה שכר שבת בהבלעה ומותר לדברי הכל.

זמן נתינת "מחצית השקל" לכתחילה הוא בתענית אסתר לפני תפילת מנחה, (בין כשהתענית בזמנה ביום י"ג, ובין כשהיא מוקדמת ליום י"א). מי שלא נתן לפני מנחה, ייתן לאחריה, או בבוקר יום הפורים לפני קריאת המגילה. גם בירושלים נותנים מחצית השקל במנחה של תענית אסתר, ויש שנהגו לתת במנחה שלפני פורים (כלומר, ביום י"ד).

ש"ץ שמאריך בתפילתו כדי שישמעו את קולו הערב, אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להקב"ה בנעימה, תבא עליו ברכה. ובלבד שיתפלל בכובד ראש ויעמוד באימה ויראה (ומ"מ לא יאריך בתפלה ויטריח הצבור). אבל אם מתכוון הוא להשמיע את קולו ושמח בקולו, הרי זה מגונה, ועליו נאמר "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה". עוד יזהרו הש"ץ וכל הציבור שלא לחזור ולכפול מלים בתפילה.