הלכה יומית

כאשר מכינים מיכל המיועד לשיירי פירות שביעית, יש לשים לב שלא להניח בו פירות שביעית העשויים להתקלקל מיידית כתוצאה מכך שמכניסם עם פירות שהחלו להתקלקל, אלא אם כן יעטוף אותם בשקית ניילון. מותר להסיר מפירות שביעית חלקים נגועים וחלקים שהחלו להירקב, כדרך כל השנים. אם החתיכה שהסיר (או אפילו חלק קטן ממנה) לא נפסלה עדיין לגמרי מאכילה, יש בה קדושה.

שבת פרשת בשלח מכונה "שבת שירה", על שם קריאת שירת הים בפרשה זו. כאשר קוראים בתורה את שירת הים, נוהגים כל הציבור לעמוד. במספר מקומות בשירת הים ולפניה מסיים הקורא את הפסוק בנעימה מיוחדת: בפסוק "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" השני, בפסוק "ובמשה עבדו", בסיום כל פסוק בשירה שנאמר בו שם ה', (וכן בפסוק "נהלת בעזך אל נוה קדשך"), וכן בשירת מרים (בפסוק שנאמר בו שם ה'). בסיום הפרשה, בפסוק "אמחה את זכר עמלק", מנהגנו לקרוא את המלה "זכר" פעמיים, בפעם הראשונה האות ז' בניקוד סגול, ובפעם השניה בניקוד צירה.

מעיקר הדין אשה המתארחת בבית אחרים – אם סמוכה על שלחן מארחיה, איננה צריכה להדליק נרות. אבל אם יש לה חדר המיוחד לה תדליק שם. אלא שלמעשה נהוג שאף אורחת מברכת, ואף נהוג שמדליקים כולם בחדר האוכל באותו מקום. רק שעליהם להקפיד שלא ידליקו כמה נשים באותה המנורה.

מי שאיננו נשוי ומתגורר לבדו – חייב להדליק נרות שבת כתקנת חכמים. ולכן ידליק בעצמו בחדר המיוחד לו, ובאם אין לו חדר המיוחד לו ואוכל מהמאכלים שלו – ישתתף עם בעל הבית בפרוטה, או שיזכה לו בעל הבית חלק בנר. ובאם יש חדר אוכל שאוכלים שם כמה בשותפות, כגון חדר אוכל של ישיבה, או חדר אוכל של בית מלון ואחד מדליק שם נרות הוא מוציא את כולם ידי חובה, ואינם חייבים להדליק בחדרם, אלא ישתתפו עמו בפרוטה או שיזכה להם. המתארח אצל אחרים וסמוך על שלחנם – יצא ידי חובת הדלקת נר שבת בהדלקת בעל הבית, ובחדר המיוחד לו ידאג שתיכנס תאורה לחדר על מנת שלא יכשל בעץ ואבן.

על-אף שאישה פטורה מעצם מצוות תלמוד-תורה, עם-זאת חייבות ללמוד את הלכות המצוות בהן הן מחויבות. ועל כן חיוני הוא שגם נשים ובנות ילמדו את תורת החסידות בה מתבארים היטב עקרונותיהם של מצוות ייחוד ה', אהבתו ויראתו. כמו כן, מעורר הרבי על חשיבות לימוד-התורה במסגרות מתאימות של בנות, ואף תורה שבעל פה, שהרי בכך יוכלו ליטול בעתיד חלק בחינוך הילדים ללמוד התורה, כיוון שבדרך כלל נמצאת האשה בבית כששבים הילדים ממסגרות הלימודים, וכשתקנה האשה יידע בתורה תוכל להתעניין בלימודים של בניה ובכך תוסיף חיות יתירה והתלהבות בלימודם.

נאמר בפסוק "וקראת לשבת ענג", ולמדו מכאן שיש לענג את השבת בעונג אכילה ושתיה. ובכל מקום ומקום יענגו את השבת במאכלים ומשקים הנחשבים אצלם לעונג. ואמרו חכמים שכל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, שקוצבים לו מלמעלה כמה ישתכר בשנה זו לצורך מזונותיו ושאר צרכיו של כל ימות השנה, חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט – שאין קוצבים עליה כלום, אלא אם מוסיף בהוצאת שבת ויו"ט מוסיפים לו, וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח (והוא שידו משגת). ובכל אופן לא יפחות משני תבשילים.

נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה", וביארו חכמים שמצות עשה על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו. אודות קיום מצווה זו בימינו דנו הפוסקים, והיו שהביאו להלכה את דעת הרא"ש, שביאר כי מטרת המצווה היא שיהיו בהישג יד ספרים בהם יוכל ללמוד תורה. ובדורות הראשונים היו אכן למדים מתוך ספרי תורה, אולם לאחר שהתחילו ללמוד מתוך ספרי קודש, מצווה זו מתקיימת בספרי קודש המודפסים. ועל כן ברכישת ספרי קודש מקיימים את מצוות כתיבת ספר תורה.

אין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם עונג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים, ובשתיית יין יותר מבשאר משקים – לכן יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכולתם והשגת ידם. וטוב להיזהר לאכול דגים בכל סעודה מסעודות שבת, אלא אם כן הדגים מזיקים לו, או שאין לו מהם עונג אלא צער.

יום ה' טבת הוא היום בו 'דידן נצח' בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאוויטש, בהמשך לניסים הגלויים שאירעו ביום זה קרא הרבי להוסיף ולהרחיב את ספריית אגודת חסידי חב"ד ליובאוויטש; לייסד ספריות תורניות ציבוריות; וגם להרחיב את הספרייה הפרטית של כל אחד ואחד – במיוחד של ילדים ב'בית חב"ד' הפרטי שלהם – על ידי רכישת ספרים חדשים, בהוספה על הספרים שיש לו מקודם. וכן להוסיף בקביעות עיתים לתורה, החל מלימוד המשניות ועד ללימוד ההלכות ברמב"ם ושו"ע ונושאי כלי השו"ע ועד לפנימיות התורה, כולל ובמיוחד ע"י לימוד ברבים

על כל אדם להשתדל לעסוק בעצמו בהכנת צרכי שבת, וגם המעסיקים עוזרי בית וכדומה, ישתדלו להכין את צרכי השבת בעצמם, שכן "מצוה בו יותר מבשלוחו". ואפילו מי שהוא אדם חשוב ביותר ואין דרכו לקנות בעצמו בשוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, חייב להשתדל לעשות בעצמו לפחות דבר אחד מצרכי השבת. וטוב לומר על כל דבר שקונה: שהוא לכבוד שבת, וכן בכל מה שעושה מההכנות לשבת, טוב לחשוב שעושה זאת לכבוד שבת.

נוסף לחומש, סידור, תהילים, וספר התניא, יש לרכוש ספרי יסוד כולל ובמיוחד ספרי הלכה למעשה בחיי היום-יום, שילמדו בהם לעתים קרובות. יש לדאוג שלכל ילד וילדה יהיו ספרי קודש משלהם, בחדרם, ויסבירו להם שלא יחששו מקריעה ברוב השימוש, כי אז אדרבה יקנו להם ספרים חדשים ומהודרים עוד יותר. וכן יש לקיים מנהג ישראל לתת מתנה לחתן – ש"ס, ולכלה – סידור 'קרבן מנחה' (ובימינו אלה – ספרי הלכה בעניינים השייכים להנהגת הבית "בלשון ברורה ודרך קצרה" בלשון הקודש, או מתורגם לשפת המדינה), וכל המרבה הרי זה משובח, וכן המנהג שבכל בית יהיו הספרים: 'כתר שם טוב', 'אור תורה' להרב המגיד וספר ה'תניא'. וכן לתת ספרי קודש כמתנה, גם לילדים, לקראת שמחה פרטית או יום טוב.

בערב-שבת נוהגים ללוש עיסה כשיעור חלה ולאפות ממנה חלות, בכדי לבצוע בשבת על חלות ביתיות דווקא ולא בחלות קנויות. ושני טעמים נאמרו בדבר, מצד כבוד-השבת כיוון שטורח בעצמו לכבוד השבת, ועוד מפני שעל-ידי זה יוכלו הנשים לקיים את מצוות הפרשת-חלה, הבאה בין-היתר כתיקון על חטא עץ-הדעת שהיה בערב-שבת. ולכן גם כיום כשניתן להשיג חלות משובחות שנאפו במאפייה, נוהגים רבים להכין חלות ביתיות לכבוד השבת.