הלכה יומית

כל יהודי – בין בעל השדה ובין אדם אחר, בין עני ובין עשיר – רשאי לקטוף מעט מפירות שביעית, בכמות סבירה המיועדת לאכילה עבורו ועבור בני ביתו. ולאחר שאדם אחד נטל פרי והכניסו לכליו – זכה בו ונעשה שלו לכל דבר. מעתה אסור לאדם אחר ליטלו ממנו. פירות אלו מותרים באכילה לכל אדם הזוכה בהם מן ההפקר ובלבד שינהג בהם קדושת שביעית.

בעת שקוטף הפירות טוב שישנה בקטיף עצמו, ולא יעשה זאת בכלים הרגילים המשמשים לכך. לא ילקט מהשדה פירות בעודם בוסר ויביאם לביתו. אמנם, פירות שהדרך בכל השנים להביאם כך – מותר להכניסם הביתה בעודם בוסר, ולאכלם כשיבשילו. כשקוטף את פירות השביעית מותר לו לקטוף רק את הכמות הרגילה כדרך התצרוכת הביתית הקבועה בכל השנים. וכן לקטוף כמות גדולה ולשמור בהקפאה או בשימורים וכדומה (אפילו כדי לאכלם לאחר מכן בעצמו) – אסור. ואם רוצה בעל השדה לאסוף כמות גדולה מצורך בני ביתו, על מנת לחלק לעניים – מותר. ובלבד שלא ימנע אף אדם מלהיכנס לשדה ללקט בעצמו פירות, אך רשאי להגביל את שעות הכניסה לשעות סבירות ונוחות.

אם בא על שדהו שטף מים – מותר לגדור אותה. כמו כן מותר לגדור סביב אילן בכדי להגן עליו שלא יקלקלוהו בני אדם. ולצורך כך אף מותר לחפור אפילו בעומק האדמה (עבור הנחת היסודות), אולם את העפר שמוציא לא יפזר על פני השדה, שנראה כמכשיר את הקרקע לזריעה. ובכל מקרה – אין לגדור בנטיעת מין הצומח, ואפילו בשיחי סרק שאינם נותנים פירות.

במקרה שמוכר מעט מפירות שביעית – המעות שיקבל הרי הן כפירות שביעית ויקנה בהן מאכל (ואז תפקע הקדושה מן המעות) ויאכלנו בקדושת שביעית, ואותו הפרי הנמכר נשאר גם הוא קדוש בקדושת שביעית כשהיה. ואם עבר וקצר כל שדהו, הרי התבואה והפירות הפקר, ואסור לו להכניסם לביתו.

חובה להפקיר את כל יבול השנה השביעית. אך אם יש בשדה פירות מהשנה שעברה – אין צורך להפקירם, ומותר לבעל השדה ללקטם כדרכו ללא שינוי. באם יש בשדה פירות רבעי (שחנטו בשנה שביעית) הרי הם הפקר ומותר לכל אדם לקחתם. ויציב שֶׁלֶט המודיע על כך כדי שלא יכשלו בני אדם לאכלם בלא פדיון. ויש המחמירים ומניחים מעות ואומרים "כל הנלקט מפירות רבעי אלו מחולל על המעות האלו".

באם אוכל את הפירות בשדה עצמה בשנת השמיטה, יזהר לא להשליך גרעיני פרי למקום שיכול להשתרש באדמה ולצמוח, אף על פי שאין כוונתו לזריעה, וטוב שימעך את הגרעינים לפני שמשליכם, כך שלא יוכלו לבוא לידי זריעה. ויש אומרים שכל שאינו מתכוון לזריעה, מותר. ואם הוא במקום דריסת רגלי אדם ודאי מותר, שאין סופן לצמוח ואין בו משום זורע.

אף על פי שאסור לבטל כלי מייעודו המקורי בשבת, כתבו הפוסקים להקל במקרה שישנה דליפת גשם מהתקרה וכדומה, אם המים נקיים וראויים לשימוש כלשהו ומותר גם לרוקן את המים מהכלי. אך אם המים מטונפים (ומחמת טינופם נחשבים כ"מוקצה") הדבר אסור, ובמצב שיתלכלך הבית ממים אלו, יש לשפוך תחלה לכלי מים נקיים ואח"כ יהיה מותר להניח כלי זה תחת דלף המים המטונפים, ובעת שיתמלא אף יהיה מותר לפנותו.

למרות שהשדה מן הדין הינה הפקר לעניין שיכול להיכנס ללא רשות, עם זאת, טוב וראוי להודיע לבעל השדה כאשר נכנס לשדהו, ואף להודות לו על הפירות. אמנם לשלם לו על כך בממון – אסור. ויש אומרים שמותר לתת לבעל השדה דבר מועט שאינו יכול להיחשב סחורה. ויש שהמליצו להימנע מלזכות מן ההפקר, כדי שלא להתרגל לקחת בחינם ממה שאינו שלו.

כתבו הפוסקים, שבפתיחת גגון עגלת הילדים המחובר לעגלה ישנה בעיית בניית אוהל בשבת. ויש שהתירו זאת עפ"י מ"ש הפוסקים בהלכות סוכה, שכשיש ציר שנפתח ונסגר אין בזה איסור עשיית אהל. ולמעשה נכון לפתוח את גגון העגלה מערב שבת לפחות טפח (כ-8 ס"מ), אך באם לא פתחו מערב שבת ניתן להקל ולפתוח אף בשבת בעת הצורך. ולדברי הכל יש לדאוג שהגגון יהיה מחובר לעגלה מערב שבת ואין לחברו בשבת. אין להשתמש במטריה בשבת, אפילו אם נשארה פתוחה מערב שבת משום מראית עין של עשיית אוהל בשבת.

הבא אל השדה רשאי לקחת מהפירות בלבד, ולא מענפים וכדומה, ואף לא מפירות שאין בהם קדושת שביעית – כגון פירות שנותרו משנה שישית. על הבאים לשדה לנהוג בזהירות שלא להשחית ולא להזיק לקרקע ולאילנות. אבל אם הניח בעל השדה בדרך אל האילנות חפצים החוסמים את המעבר, רשאים הבאים ללכת כדרכם, ואם יישברו פטורים מלשלם. אין רשות להיכנס אל השדה כדי לעבור דרכה למקום אחר. כמו כן יש מי שהורה כי במקרה שניתן לקטוף מן העץ מחוץ לחצר – אסור לזרים להיכנס פנימה לקטוף.

בגד שירדו עליו גשמים ונספגו בו, בין אם מדובר בבגד חדש או בבגד ישן – אסור לנערו מהמים, משום איסור סחיטה. וכן מעיל העשוי מבד, שנספגו בו הגשמים, אין לנערו. אך מעיל העשוי כולו מפלסטיק (ניילון), שאין הגשמים חודרים לתוכו, מותר לנערו מהמים אפילו בחזקה. בגד שנרטב כולו ממי הגשמים – כל זמן שעדיין לא פשט את הבגד מותר להמשיך ללבשו (אך אין לנערו); אך באם פשט את הבגד – אסור לטלטלו כלל, שמא יבוא לסוחטו. שרוכי הנעלים שנרטבו במים, אין לקושרם ולהדקם, משום איסור סחיטה.

בגד רטוב, אסור לתלותו על מנת לייבשו מפני חשש מראית העין שיחשדו שמא כבסו בשבת, אך מותר לתלותו במקום הקבוע (כגון על הקולב או על המתלה); כמו כן אסור להניח בגד או מעיל רטוב (אפילו כאשר אינו רטוב מאד) סמוך לתנור חימום או להסקה (משום איסור בישול), אלא אם כן מניחו במרחק כך שוודאי לא יגיע לחום שהיד סולדת בו (כ-40 מעלות).