הלכה יומית

אמרו חכמים: "גרף של רעי .. מותר להוציאן לאשפה". כלומר, דברים המאוסים ביותר, כמו כלים מטונפים ופסולת מאכלים, אף שהנם מוקצה שהרי אינם ראויים לשימוש, ואסור להזיזם בשבת, עם זאת משום כבודו של האדם, התירו חכמים להוציאם בידו בשבת מחוץ לבית (בתנאי שהוא בתוך החצר או כשיש עירוב לסומכים על עירוב בשבת). ולכן כשפח האשפה התמלא ונגרמת מכך אי נעימות, מותר לפנותו. אלא שדין זה אמור רק כאשר הוא נמצא במקום בו הוא מפריע לאדם, אבל אם היה במקום שאינו מפריע, אסור להזיזו כדין מוקצה.

פח האשפה העשוי מעץ או חרס הינו 'מוקצה' וההיתר לפנותו הוא רק כאשר האשפה מפריעה לאדם, על כן יש להיזהר שלא להניח את פח האשפה מידיו כל עוד מוליכו, שכן במקרה שהניחו במקום בו אינו מפריע לאנשים (על-מנת לפתוח את הפח העירוני וכדומה), תהיה לו בעיה לקחת את הפח בחזרה לביתו. שכן, כל ההיתר להוציא את הפח היה רק כשזה מפריע בבית, ואילו בחוץ על-יד פחי האשפה, לא בהכרח שזה מפריע לאנשים. וכשאין הדבר מתאפשר, התירו להניח מים בתוך הפח, וכך יטלטל דבר המותר והאסור יחדיו. ועל אף שבדרך-כלל נאסר הטלטול גם באופן זה, כאן התירו מפאת כבוד האדם.

בבוקר משכימים להתפלל שחרית ואין מאריכים בה, בקביעות זו ההפטרה היא הפטרת "וערבה לה'". מעלות השחר נוהגים שלא לאכול מכל המינים הנכנסים בחרוסת ומרור עד לאחר ה'כורך' בליל הסדר (נוסף על האיסור לאכול מצה בערב פסח). ומותר לאכול פירות, ירקות, בשר ודגים כל היום. אך משעה עשירית (שלוש שעות זמניות לפני הלילה) ואילך, אסור לאכול מהם כמות המשביעה שתמלא את כריסו. לאחר תפילת מנחה אומרים את ההגדה, מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו". וקודם השקיעה אומרים את סדר קרבן פסח. אסור להכין מאומה עבור סדר הפסח לפני צאת השבת ואמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש.

טיטול המפיץ ריח רע מותר להניחו בשקית וכדומה קודם השלכתו לפח האשפה בשבת, ואין בזה חשש של 'מבטל כלי מהיכנו', אך יש להיזהר שלא לקשור את השקית שהטיטול בתוכה בשני קשרים, או בעניבה על גבי קשר (כקשירת שרוכי נעליים), אלא יקשור את קצוות השקית קשר אחד, שכן הדבר אסור משום "קושר", וכן יש להיזהר בשקיות אשפה שאין לקושרם יותר מקשר אחד.

מותר לאכול חמץ עד סוף שעה רביעית (בלוחות השנה מצוינת שעה זו כסוף זמן אכילת חמץ), ויש לנקות ולטאטא הכול, להשליך את הפירורים לאסלה או להוציאם מחוץ לרשותנו, ואם נותר חמץ וכן נותרו שיירי חמץ דבוקים בכלים או בפח-האשפה, יש לשפוך עליהם חומר פוגם כגון אקונומיקה עד סוף השעה החמישית (בלוחות השנה מצוינת שעה זו כשעת ביעור חמץ), משעה זו אסור לטלטל החמץ והרי הוא מוקצה. לאחר ניקוי וכילוי החמץ אומרים "כל חמירא" (השני), ובו מבטלים את כל החמץ, שמצאנו ושלא מצאנו.

כפי שנתבאר בהלכות הקודמות, דברים המאוסים (אף שהם מוקצה) התירו לפנותם משום כבוד האדם. לאור האמור, דנו הפוסקים לגבי פינוי קערת ה"נעגל וואסר" (מי נטילת הידיים), שכן, כידוע אנו נוהגים לפנות את קערת מים אלו למקום שלא עוברים בו אנשים ואוסרים שימוש במים אלו. ומאחר שפינוי המים אינו משום מיאוסם אלא מטעמים סגוליים, לכאורה אינם כ"גרף של רעי" ואין היתר לפנותם. אלא שכתבו הפוסקים שכיוון שלא ניתן להתפלל כנגדם ואין להלינם בחדר משום רוח רעה שעליהם – אף שנחשבים למוקצה – מותר לפנותם מדין "גרף של רעי".

אמרו חכמים: "בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר . . ועכשיו . . אין שמחה אלא ביין". וכיוון ששמחת החג נוהגת כל ימי החג כולל בחול המועד, לכן ישנו חיוב לשתות לפחות רביעית יין בכל יום מימי המועד, אך יש להימנע משתייה מופרזת. ולגבי אכילת בשר, כתבו הפוסקים (שלמרות שעיקר מצוות שמחה היא בבשר שלמים; עם זאת, גם כיום) יש מצווה באכילת כזית בשר בהמה, ואם קשה לו יאכל לפחות בשר עוף. ונוהגים שהמפה החגיגית תהיה מונחת על השולחן בכל ימי חול המועד כביום טוב.

אסרו חכמים לטאטא את הבית בשבת, שהרי בשעה שמטאטא את הקרקע, הרי הוא "משווה גומות", שמשווה את פני הקרקע שתהיה חלקה וישרה (והדבר אסור משום מלאכת בונה), ונהגו לאסור זאת אף כשהקרקע מרוצפת. עם זאת, כתבו הפוסקים שכיוון שכיום כל בתי העיר מרוצפים, ניתן להקל ולטאטא במקומות המרוצפים. אלא שהיתר זה הוא רק בבתים, אך אין לטאטא בשבת את החצר גם כאשר היא מרוצפת.

אף שמעיקר הדין אין חובה לאכול פת בימי חול המועד, עם זאת כתבו הפוסקים שיש בכך מצווה. לגבי מספר הסעודות החשובות שעורכים במועד, יש שכתבו לערוך שתי סעודות חשובות בלילה וביום, ויש שכתבו שדי בסעודה אחת ונהוג לעשותה ביום, אך גם את סעודת הלילה מצווה לערוך בחגיגיות . וטוב להוסיף דבר מאכל בסעודת יום שני דחג הפסח (ט"ז בניסן) לזכר סעודת אסתר שהייתה ביום זה ובו ביום נתלה המן.

אף שכיום הקלו יותר בטאטוא בית מרוצף בשבת, רחיצת הבית אסורה, ובעת-הצורך כגון במקום מטונף ביותר (כשיישנם תינוקות הזוחלים) או בבית רפואה וכדומה, מותר לשפוך מים על הרצפה ולגרפם במגב גומי, אך לא בדברים העשויים להביא לידי איסור סחיטה בשבת. וניקוי והדחת השיש, הכיור והחרסינות שבמטבח ובבית-הכסא בעת-הצורך מותרים, משום שעליהם לא חלה גזירת חז"ל האוסרת את הדחת הקרקע בלבד, ובלבד שלא ישתמשו לשם-כך בדבר העלול להביא לידי סחיטה.

נאמר "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך", ואמרו חכמים: "חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל", ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה. ונפסק להלכה שחייב אדם לשמח את אשתו בבגדים ותכשיטים לפי ערך ממונו, ואם אין לו אפשרות לכל הפחות יקנה לבני ביתו נעליים חדשות לכבוד החג. ואם יש לאשה די בגדים לחג ואין לה צורך בבגד נוסף, צריך לשמחה בדברים אחרים, כגון בכלי בית ודומיהם. כמו כן יש לקנות לילדים ממתקים ומיני מגדים, לכבוד המועד, ולעשות דברים שמביאים אותם לידי שמחה.

שכח לומר "יעלה ויבוא" בתפלות חול המועד קודם שאמר את שם ה' בברכת "המחזיר שכינתו", חוזר ל"יעלה ויבא" ואומר אח"כ שוב "ותחזנה". ואם נזכר לאחר שסיים ברכת "המחזיר שכינתו", לפני שאמר "מודים" אומר במקום שנזכר, וימשיך "מודים". נזכר לאחר שהתחיל "מודים" חוזר ל"רצה", ואם נזכר רק לאחר "יהיו לרצון" השני, חוזר לראש התפילה ואפילו בתפלת ערבית (בשונה מראש-חודש), ואם נזכר שלא הזכיר בתפלת שחרית וכבר התפלל מוסף, לא יחזור.