עש"ק פרשת בהר – בחוקתי תשפ"ג

מצוה לרוץ לבית הכנסת ולכל דבר מצווה (ואפילו בשבת), שנאמר: "נרדפה לדעת את ה'", אבל בבית הכנסת עצמו אין לרוץ אלא צריך ללכת באימה וביראה. וכשיוצא מבית הכנסת אסור לו לרוץ או לפסוע פסיעה גסה מפני שמראה בכך שההתעכבות בבית הכנסת היא טורח עליו, אבל אם יוצא מבית הכנסת על מנת לחזור לבית הכנסת או ללכת לבית המדרש מצווה עליו לרוץ גם ביציאתו מבית הכנסת כדי לחזור מהר.

מן הנכון שהכניסה לבית הכנסת תהיה בגוף נקי ובבגדים נקיים, וכן אם יש בוץ על נעליו ראוי להסירו לפני שנכנס לבית הכנסת. אנשי בטחון הנושאים עליהם כלי נשק טעונים ואינם יכולים להסירם מעליהם מסיבות ביטחוניות, יכולים להיכנס עמם וישתדלו לכסותם, ובפרט כלי נשק קטן כגון אקדח ראוי לכסותו בכניסה לבית הכנסת.

בבית-הכנסת בו מתפלל בקביעות, צריך שיהיה לו מקום קבוע. וראוי שלא להתיישב על-יד פתח בית הכנסת (אלא אם כן זהו מקומו הקבוע ), אלא ישתדל להיכנס לפחות בשיעור של 8 טפחים (64 ס"מ), שלא ייראה כמצפה לצאת, וכן משום שההתמקמות בתוך בית-הכנסת תסייע לריכוז בתפלה ולהסיח את הדעת מהנעשה בחוץ (אם הפתח קרוב לרחוב).

לעניין קביעות מקום לתפלה נחשבים כל הארבע-אמות שבסביבת מקום זה, ולכן כאשר מוצא אדם אחר במקומו הקבוע, ישב בסמוך לו שעדיין נחשב הדבר כמקומו הקבוע. ואם גם המקומות שסביבו תפוסים או שיש במקומו דברים הטורדים את כוונתו, מוטב שישב במקום אחר ולא יעורר מדון או יפגע בכבודו של הזולת לשם-כך.

יש לכבד את בית הכנסת בהדלקת האורות והנרות . אסור להקל ראש בבית הכנסת, להתלוצץ להתבדח או אפילו לשוחח שיחה בטילה בבית הכנסת. כמו כן יש להקפיד בבית הכנסת לשמור על נקיונו הן בטאטוא בית הכנסת והן בשטיפתו, וכידוע הרבי מקפיד ביותר שלא ימצאו לכלוכים בבית-הכנסת, ואף העיר על כך כמה פעמים.

מעיקר הדין מותר לירוק בבית הכנסת, ובתנאי שישפשפנו בנעליו; ובשבת שאסור לשפשף את הרוק, רק יניח את הנעל על הרוק עד שיתמעך, וכך הוא מנהגנו באמירת 'עלינו' לאחר המילים 'שהם משתחווים 'להבל ולריק', שיורק, ובעת היריקה (בפני אנשים) יניח את ידו על פיו כדי להסתיר את רוקו, ואח"כ משפשפים את הרוק באמצעות הרגל (ובשבת דורכים עליו). אבל יש להימנע מלירוק סתם כך בבית הכנסת.