בדיקת וביטול החמץ

היוצא מביתו קודם ליל הבדיקה

על איסור החמץ נאמר: "ולא יראה לך חמץ"; ו"לא-ימצא"^[1]. ומדין תורה מספיק שיבטל את החמץ או יפקירו, אולם חכמים חששו שמא לא יעשה זאת בלב שלם, או שמא ישכח ויאכל מן החמץ בפסח מתוך הרגל, ולכן תיקנו שבנוסף לביטול החמץ, יערכו תחילה בדיקה בכל המקומות בהן עלול להימצא החמץ, ורק את החמץ שלא נמצא או שלא ידוע עליו יש לבטל ולהפקירו. ואמרו חכמים שהיוצא מביתו שלושים יום לפני חג-הפסח, אפילו אם אין דעתו לחזור עד לאחר החג, חייב לבדוק ללא ברכה את ביתו לאור הנר, לילה לפני שיוצא. ואם שכח ולא בדק בלילה בודק ביום^[2].

הרוצה לבדוק את ביתו בניחותא רשאי להתחיל בבדיקה כבר מספר לילות לפני ליל י"ד, אלא שזהו בתנאי שישייר לפחות חדר אחד אותו יבדוק בזמנו. וכן הורה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב למעשה, שכשמנקים בימים שלפני ליל הבדיקה מחסן מלא ארגזים או ציוד, ויודעים שבשעת הבדיקה לא יוכלו להזיז שוב את החפצים ממקומם, כשהם ב"מקום שמכניסין בו חמץ", יש לבדוק את החדר לאור הנר בלי ברכה בשעת הניקיון, אף על פי שאין זה ליל בדיקת חמץ, ומיד לאחר חג הפורים ניתן להתחיל בבדיקה זו^[3].

בדיקת חמץ לאור השמש

אמרו חכמים ש"אכסדרה לאורה נבדקת". כלומר, בבית ללא קירות המואר היטב מהשמש, ניתן לבדוק לאור השמש אך לא באמצעות זגוגית החלון אלא באופן ישיר כנגד השמש. גם את הארונות שרגילים להשתמש בהם במשך השנה בסעודה יש לבדוק, ובבית בו מתגוררים ילדים, בודקים גם ביתר הארונות כגון בארונות הבגדים. את הארונות ניתן לבדוק אף לפני ליל י"ד, ולכן כשמנקים את המדפים, יש לבדקם כנגד השמש, אלא שלכתחילה יש להשאיר את הבדיקה ללילה ולבדקם לאור הנר, או לאור הפנס, ובארונות הבגדים ניתן להקל ולסמוך לכתחילה על אור השמש^[4].

כתבו הפוסקים שאת כיסי הבגדים יש לבדוק ביום י"ד בעת ביעור החמץ לאור השמש. יתר על כן, גם מי שהחמיר ובדק את כיסי בגדיו בליל י"ד עליו לחזור ולבדקם למחרת ביום י"ד, וטעם הדבר משום שחוששים שמא לאחר שבדקם שוב הכניס לתוכם חמץ. אלא שחיוב בדיקת החמץ בכיסים, הינו רק למי שדרכו לפעמים להכניס חמץ לתוך כיסי בגדיו, אך מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה כלל, והמחמיר לבדקם תבא עליו ברכה, ופוסקים רבים כתבו שניתן לסמוך על הכביסה, ובפרט באם מכבס את הבגד כשכיסיו הפוכים כלפי חוץ^[5].

ביטול החמץ ומשמעותו

תקנו חכמים שיבטלו את החמץ בליל י"ד-בניסן לאחר בדיקת-חמץ ובכך לא יישכח ביטול-החמץ; בדורות האחרונים תקנו שגם בי"ד-בניסן לאחר ביעור-החמץ יבטלו את החמץ, כיוון שיתכן שמקצת מן החמץ נשמט ונשכח, ולכן חוזרים ומבטלים את החמץ לאחר ביעור-החמץ. באמירת נוסח ביטול-החמץ יש להבין את משמעותה: ביטול-החמץ בליל-י"ד כולל רק את החמץ שלא נמצא בבדיקה. שכן, החמץ המיועד לאכילה בערב ובבוקר, דעתו עליו ואיננו מופקר מבחינתו. וכן את החמץ שנמצא בבדיקה לא מבטלים, שהרי מתכוונים להשביתו בשריפה. ולכן בערב מבטלים רק את החמץ שלא נמצא בבדיקת-חמץ, ואילו בבוקר מבטלים את החמץ לחלוטין^[6].

^[1] שמות יב, יט. שם יג, ז.

^[2] פסחים ה, ב ואילך; פסחים ב, א תוד"ה אור; ר"ן ריש פסחים (א, א) ד"ה אלא וד"ה ומה שהצריכו; טוש"ע ונ"כ או"ח סתל"א; שו"ע אדה"ז שם ס"ב ואילך. וסימן תל"ו ס"א. שו"ת צ"צ או"ח סמ"ז. פס"ת סתל"ו אות ב.

^[3] טוש"ע ונ"כ ושו"ע אדה"ז או"ח סתל"ג וסתל"ו; יגדיל-תורה נ.י. גיליון נב ע' קנ.

^[4] פסחים ח, א; טוש"ע ונ"כ ושו"ע אדה"ז או"ח סתל"ג ס"ב ואילך; פס"ת שם אות ח.

^[5] טוש"ע ונ"כ ושו"ע אדה"ז או"ח סתל"ג סמ"ב,מ"ג וקו"א סתל"ו סק"ב.

^[6] פסחים ו, ב; רש"י שם ד"ה הבודק; רא"ש פסחים פ"א ס"ט (בטעם הב'); טואו"ח סתל"ד; ב"ח שם סד"ה "ואדוני" בשם צידה לדרך מאמר ד כלל ג פ"ד; ב"י שם ד"ה וה"ר פרץ; לבוש שם ס"ג; שו"ע אדה"ז שם ס"י ואילך. לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ פסקה בדיקת ובעור חמץ.