מדיני תפילות ראש חודש

הזכרת קדושת היום

תקנו חכמים לומר בראש חודש להזכיר את קדושת היום בתפילת "יעלה ויבוא" בברכת "רצה" ובברכת ההודאה על הארץ בברכת המזון. מפני שבברכות אלו אנו מבקשים מה' שישיב את העבודה לבית המקדש, בהזדמנות זו ראו צורך להזכיר את ראש חודש, שמתוך חזרת העבודה לבית המקדש נוכל להקריב את מוספי ראש חודש[1]. מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" בשחרית ומנחה חוזר (וראה הפרטים בזה בהערה)[2], אך בתפלת ערבית[3] – לא יחזור, מפני שבזמן שהיו בית דין מקדשים את החודש, לא היו מקדשים אותו בלילה[4].

הלל וסדר התפלות בראש חודש

בראש חודש הנהיגו לומר את ההלל[5] זכר לקידוש החודש[6]. ולפי שקריאת ההלל בראש חודש היא מנהג קוראים אותו בדילוג דהיינו "חצי הלל"[7]. חוץ מראש חודש טבת שהוא לעולם חל בימי החנוכה ואומרים בו הלל שלם מפני גודל-הנס[8].

לאחר ההלל בראש חודש אומרים שיר של יום, כיוון שלאחר "אשרי" ו"ובא לציון" מתפללים מיד מוסף, ואם היו אומרים שיר של יום לאחר "ובא לציון" כבכל יום, היו צריכים להפסיק ולומר קדיש נוסף[9]. מסיבה זו ביום שמתפללים בו תפלת מוסף לא אומרים את פסוקי "בית יעקב", שכן פסוקים אלו נאמרים רק לאחר "אשרי" ו"ובא לציון", כיוון שרק אז מסתיימת התחינה, ואז דווקא מתאים לבקש שיקבל ה' את כל תפילתנו ("ויהיו דברי .. אשר התחננתי"), אולם ביום בו מתפללים תפלת מוסף, ו"אשרי" ו"ובא לציון" נאמרים לפני תפלת מוסף – כיוון שלא נגמרה עדיין התחינה אין לומר את פסוקי בית יעקב[10]. ולאחר "שיר של יום" בראש חודש נוהגים לומר מזמור "ברכי נפשי"[11], מפני[12] שכתוב בו: "עשה ירח למועדים"[13]. ויש הסוברים שמזמור זה היו אומרים הלויים בבית המקדש בראש חודש[14].

מעבר להזכרת קדושת היום בתפלה, בברכת המזון ובברכה האמצעית של תפלת מוסף של ראש חודש, תקנו לקרוא בתורה את קרבנות היום, ומתחילים לקרוא בקרבן התמיד ומסיימים בקרבנות ראש חודש[15], ומפני כבודו של יום קוראים לארבעה אנשים לעלות לתורה[16]. לפני תפילת מוסף[17] נוהגים לחלוץ את התפילין[18]. בטעם הדבר כתבו הפוסקים, שהוא מפני שבתפלת מוסף אומרים את קדושת "כתר" ואין ראוי להיות מוכתר בתפילין בשעה שאומר כתר יתנו לך[19]. ויש שנמקו זאת מטעם אחר – שכשם שביום טוב אין מניחים תפילין, מפני שיום טוב עצמו הוא "אות" בין ה' לישראל ואין צורך להוסיף עליו עוד "אות" של תפילין, כך גם תפילת מוסף של ראש חודש נחשבת כ"אות", ואין צורך בעוד "אות" של תפילין[20].

[1] ראה רש"י שבת כד, א ד"ה ואומר; תוס' שם ד"ה בבונה; וראה שו"ע אדה"ז או"ח סקפ"ח ס"ו, ושם (על ברהמ"ז): "ולפי שההזכרה היא בקשת רחמים קבעוה בברכת בונה ירושלים שהיא ג"כ בקשת רחמים".

[2] בשחרית ומנחה אם נזכר שלא אמר (או אם מסופק) והוא אוחז לפני הזכרת "ה'" של "המחזיר שכינתו לציון" – יאמר "יעלה ויבוא" במקום שנזכר; אם כבר אמר ה' – יאמר לפני "מודים". אם כבר התחיל "מודים" חוזר ל"רצה". ואם נזכר לאחר סיום יהיו לרצון השני – חוזר לראש התפילה*, ואינו אומר שוב "ה' שפתי תפתח". ומה שחוזר בשחרית חוזר הוא כל עוד לא התפלל עדיין מוסף, אבל אם נזכר אחרי תפילת מוסף, אינו חוזר (ראה בכ"ז בטוש"ע ונ"כ או"ח סתכ"ב ס"א).

[3] לאחר שאמר שם ה' של סיום ברכת "רצה" (טוש"ע או"ח סתכ"ב ס"א).

[4] ברכות ל, ב; טוש"ע ונ"כ או"ח סתכ"ב ס"א.

[5] ראה תענית כח, ב; רמב"ם חנוכה פ"ג ה"ז; טוש"ע ונ"כ או"ח סתכ"ב ס"ב; וראה שו"ע אדה"ז או"ח סקל"א ס"ה ("שחיובו אינו אלא מנהג").

[6] שמ"ק ברכות יד א; מאירי תענית כח ב.

[7] טוש"ע סרכ"ב ס"ב.

[8] שבת כא, ב. ערכין י, א. טוש"ע ונ"כ או"ח סתרפ"ג ס"א.

[9] מטעם זה גם לא אומרים את פסוקי "בית יעקב" לאחר "אשרי" ו"ובא לציון", כיוון ששוב יצטרכו לומר קדיש.

[10] שער הכולל פי"א סקכ"ג.

[11] תהלים קד.

[12] טואו"ח סתכ"ג.

[13] שם פסוק יט.

[14] ערוה"ש או"ח סתכ"ג ס"ה.

[15] במדבר כח א-טו.

[16] מגילה כא, א; טוש"ע ונ"כ או"ח סתכ"ג ס"ב.

[17] שו"ע או"ח סכ"ה סי"ג וסתכ"ג ס"ד ושו"ע אדה"ז או"ח סכ"ה סמ"א; וכיון שעי"ז יש הפסק גדול בין "ובא לציון" לבין הקדיש שלאחריו, נוהגים שהש"ץ יאמר איזה מזמור לפני הקדיש של תפלת מוסף (אג"ק כ"ק אד"ש ח"כ ע' רפג).

[18] וכן אנו נוהגים שאת כל התפילין מניחים קודם מוסף (היום יום א' טבת); לאחר "קדושת "ובא לציון" וקודם הקדיש; ראה שו"ע אדה"ז או"ח סכ"ה סמ"א ובסדור אדה"ז אחר סדר הלל; וראה ספר המנהגים – חב"ד ע' 36.

[19] ב"י או"ח סכ"ה; מג"א שם סקל"ב; שו"ע אדה"ז שם סמ"א.

[20] לבוש או"ח סתכ"ג ס"ד.