קידוש במקום סעודה

טעם ההקפדה על קידוש במקום סעודה
נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו" , ותקנו חכמים שזכירה זו תהיה על כוס יין בכניסת השבת. את קידוש זה יש לעשות במקום הסעודה, ולמדו זאת מן האמור: "וקראת לשבת עונג" ודרשו על-כך: "במקום עונג.. שם תהא קריאת הקידוש" , כלומר, שיש לקדש דווקא במקום בו סועד את סעודת השבת.
משמעות הדין של "אין קידוש אלא במקום סעודה" היא, שאם קידש ולא סעד אחריו במקום בו קידש, לא יצא ידי חובת קידוש; וכן אם קידש בבית אחד ואכל בבית אחר (בין שהיה בדעתו מתחילה לאכול בבית האחר, ובין ששינה דעתו והחליט לאכול בבית אחר) לא יצא ידי חובתו בקידוש הראשון, אלא צריך לחזור ולקדש לפני האכילה בבית האחר. וכן גם מי שאינו מקדש בעצמו, אלא שומע קידוש מאחר – צריך השומע לאכול מיד אחרי הקידוש, במקום שבו היה כששמע את הקידוש.
המקדש בחדר אחד ודעתו ללכת לאכול בחדר אחר בתוך אותו בית – יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולקדש לפני האכילה בחדר השני. ובלבד שאכן כך היתה דעתו מתחילה (ולכתחילה טוב שלא לעשות כן). אבל אם בעת הקידוש היה סבור לאכול באותו החדר, ואחר כך נמלך ועבר לחדר אחר – לא יצא ידי חובתו. בשעת הדחק יכול אף לצאת אחרי הקידוש מהבית ולאכול בחצר וכדומה, במקום שבו יכול לראות את מקום הקידוש. ולעבור ממקום הקידוש לפינה אחרת באותו החדר – מן הדין מותר אף אם לא היה כך בדעתו, אך לכתחילה טוב שלא לעשות זאת (אם לא חשב על כך כשקידש).
לכתחילה צריך לאכול במקום הקידוש מיד לאחר הקידוש, ולכן אשה (או איש) שהוצרכו אחרי הקידוש ולפני החלות להביא משהו או לטפל במשהו באחד מחדרי הבית, יש להשתדל שלא להתעכב יותר מ-4 דקות, או לכל היותר 9 דקות.
הגדרת ה"סעודה"
אם אכל כזית פת, או אפילו כזית מאחד מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות, או ששתה רביעית יין מלבד כוס הקידוש (והתחייב בברכה אחרונה) – יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה. ויכול לאכול אחר כך את המשך הסעודה במקום אחר, בין מיד בין לאחר זמן, ואינו צריך לקדש שוב לפני אותה הסעודה.
ולכן מי ששמע קידוש בהתוועדות וכדומה יטול ידיו ויאכל כזית המוציא, או שיאכל מזונות או ישתה רביעית יין, בכדי שיצא ידי קידוש במקום סעודה, אבל אם אכל שאר פירות וירקות ושאר מאכלים ואפילו הרבה ולא אכל כזית המוציא/מזונות או שתה רביעית יין, צריך שוב לעשות קידוש בהגיעו לביתו