רווח על מזוודה שנעלמה

חנניה ואריאל תכננו לטוס באותה השבוע בחזרה מבית חיינו 770 לאה"ק. בעוד שחנניה התכונן לחתונתו שחלה באותו השבוע והיה עמוס במזוודות ותכנן לטוס ביום ראשון – הרי שאריאל סה"כ חזר מביקור קצר בן שבוע ימים, ולא היה אלא עם מזוודת עליה למטוס קטנה ובתוכה מעט חפציו, והיה אמור לטוס למחרת (ביום שני).
ביקש חנניה מאריאל לקחת את אחת מהמזוודות שלו, היות והיה עמוס בבגדים חדשים ובמוצרים חדשים שקנה עבור החתונה שלו, ואריאל הסכים בשמחה. מי לא ירצה לעזור לחתן כשאפשר בקלות? הרי גם כך לאריאל לא הייתה כבודה לשלוח לבטן המטוס, ומשכך – הסכים בשמחה.
הלה אכן לקח את המזוודה מחנניה, ויום למחרת עלה על טיסתו בשלווה וברוגע.
עם הגיעו לאה"ק גילה אריאל לחרדתו הרבה כי המזוודה אותה הפקיד חנניה בידיו להעלותה למטוס – נעלמה. כל חיפושיו אחר המזוודה העלו חרס. המזוודה נעלמה מעל פני האדמה ואין כל דרך למוצאה.
התקשר אריאל לחנניה וסיפר לו את אשר אירע, תוך שהוא נותן לו בעצמו לעשות את כל הבדיקות האפשריות למציאת המזוודה. אך גם שילוב הכוחות של שניהם לא העלה דבר באשר לגורלה של המזוודה.
לאחרי שהתפייסו ביניהם ועברו את שלב החיפושים, בעוד אריאל חוזר לביתו, חשב לפתע לעצמו: למה שלא אלך ואבקש פיצוי על המזוודה שנעלמה? אמת כי היא אינה שלי, אך מה אכפת לי להרוויח עליה?
ואכן סב אריאל על עקבותיו, חזר לשדה התעופה ודרש מהם תשלום מיידי עבור המזוודה שנעלמה. הללו נתנו לו סכום מסוים כדי שיוכל לקנות חפצים כאלו ואחרים. הלה היה מאושר מהביז'נס שעשה והלך לדרכו.
אלא שגם חנניה חשב בדיוק כמוהו, והתעצבן מאוד לשמע את הפקידה אומרת לו בטלפון שאת הפיצוי על המזוודה שנעלמה העבירו לאריאל ישירות ולא אליו.
התקשר חנניה לאריאל ואמר לו: "הן אמת שהיית שומר חינם. לא לקחת כסף עבור העברת המזוודה ולכן הנך פטור מלשלם לי עליה, עם כל הצער ועגמת הנפש שנגרמה לי בשל כך, אבל לעשות על המזוודה שלי קופה – זה לא ראוי ולא יפה. קיבלת פיצוי עבור מזוודה שאינה שייכת לך – העבר אלי את כסף כדי שאוכל לכסות את הנזק שנגרם לי על ידך ולו במעט".
אלא שאריאל אינו מוכן להעביר את הכסף באומרו: "מבחינת חברת התעופה, אני הוא בעל המזוודה, ואת הפיצוי קיבלתי על זה שאני לא קיבלתי את המזוודה בחזרה. אמת שהמזוודה אכן שלך, ואם הייתה מגיעה – הייתה חוזרת אליך בשלימותה, אך כיון שאני שומר חינם – איני צריך לשלם לך מאומה, גם לא את הכסף שקיבלתי מחברת התעופה עמה נסעתי, כסף שאינו שייך לך וניתן לי על העגמת נפש שלי בשל אי הגעת המזוודה".
ונשאלת השאלה עם מי הצדק: האם אכן צריך אריאל לפצות את חנניה החתן על המזוודה שנעלמה לו ולהעביר אליו את כסף הפיצויים שקיבל מחברת התעופה עבור המזוודה שנעלמה?
תשובה בקצרה: ישנה מחלוקת הפוסקים האם אכן אין צד רווח לאריאל השומר בכסף שקיבל פיצוי עבור המזוודה של חנניה, ויעשו פשרה בבית דין.
תשובה בהרחבה: המשנה אומרת: "השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה; ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר. א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו, אלא תחזור פרה לבעלים".
והנה דעת ת"ק לכאורה פשוטה. לפנינו שתי עיסקאות נפרדות: האחת – בין הבעלים והשוכר, כשהשוכר פטור באונסין. השניה – בין השוכר והשואל, כשהשואל חייב באונסין. אך דעת ר' יוסי (שאין על השוכר לעשות רווח על פרת חברו) צריכה הסבר. אמנם הגמרא אינה מסבירה דבר, והראשונים ביארו זאת בדרכים שונות. ומהם:
א. תקנה: חז"ל ראו כי בתוצאה משפטית זו יש אי-צדק כלפי הבעלים, ושהוא מפסיד רכושו, וחברו מרוויח בחינם, ותיקנו כי רווח זה יינתן לבעלים (ודוחק ואכמ"ל).
ב. יצירת קשר ישיר בין הבעלים והשואל: זהו הקו המנחה את הראשונים על אתר, המדמה את השוכר לשליח הבעלים מול השואל ועל כן דמי הפרה יגיעו ישירות לבעלים כשהשוכר אינו אלא כמתווך ביניהם (ויש עוד להאריך בזה ואכמ"ל).
ג. הנאה על חשבון האחר: כך כותב אחד הראשונים: "שאינו בדין שיהא זו עושה סחורה בפרתו של חבירו, ויהא זה נשכר בשל משכיר והמשכיר נפסד". אפשר שזו התקנה האמורה לעיל, אך אפשר שטמון כאן רעיון אחר – חיוב כללי של מי שנהנה על חשבון אחר (ואכמ"ל).
בכל מקרה, להלכה נפסק כדעת ר' יוסי.
אמנם, נחלקו הפוסקים במקרה בו נתן המשכיר רשות לשוכר להשאיל את הפרה, האם במקרה כזה נאמר שבעל הפרה הפסיד את כספו כיון שנתן רשות להשכרה והשוכר פטור באונסין, או שאעפ"כ חייב השוכר להעביר את התשלום על הפרה שקיבל מהשואל לבעלי הפרה. ולמעשה רוב הפוסקים מחייבים להעביר את התשלום לבעלים.
וזוהי בדיוק נקודת המחלוקת בענייננו:
אריאל הינו שומר חינם על מזוודתו של חנניה, והוא העיר אותה לחברת התעופה, אולם ברור שעשה זאת על דעתו ובהסכמתו של חנניה, בעלי המזוודה, ומשכך נחלקו הפוסקים האם את הפיצוי על המזוודה יש להעביר לבעלי המזוודה, או שכל שנתן הבעלים רשות לשומר חינם (במקרה זה) להשאיל המזוודה לחברת התעופה – הרי שהפסיד את כסף הפיצויים שאינו מגיע לו מהשומר כיון שהשומר פטור באונסין (כמו זה).
אך טענה נוספת יש במקרה דנן, והיא שכסף הפיצויים על המזוודה הוא כמו שיפוי שנותנת חברת ביטוח על הדבר המבוטח, תשלום הניתן אך ורק לבעל הפוליסה, ללא קשר לשום אדם כזה או אחר. משכך יכול לטעון אריאל שאין לחנניה כל קשר לכסף הפיצוי שקיבל מחברת התעופה כביטוח על המזוודה. ע"כ למעשה ראוי שיעשו השניים פשרה בבית דין.