תקלת איתות גורלית

אליעזר שם את רכבו לתיקון אצל יוסי, המוסכניק של השכונה, בשל תקלות חשמל חוזרות ונשנות. לאחר בדיקה מקיפה, נמצא שיש להחליף את מחשב האוטו על מנת להחזירו לפעילות תקינה. ואכן יוסי המוסכניק טיפל בזה בצורה טובה. אלא שבלי שימת לב, חיבר יוסי את חוטי החשמל של מערכת האיתות באופן שגרם להם לעבוד הפוך: כשהנהג לוחץ על האיתות לכיוון ימין – מה שנדלק זה האיתות שמאלה ולהיפך.
אך לא יוסי ולא אליעזר שמו לב לכך, ואליעזר שבא לאסוף את רכבו, שילם לו על התיקון ויצא.
לא חלפו שלוש דקות ורכבו של אליעזר נפגע בתאונה קשה בכביש ראשי וסואן, כאשר רצה הוא לפנות שמאלה ואכן אותת לכיוון שמאל, אלא שאורות האיתות דלקו בצד ההפוך – לימין, מה שגרם לנהג שמאחוריו לחשוב שהרכב מולו נוסע ימינה ולא שמאלה, ואז האיץ הרכב האחורי כדי לעקוף משמאל את הרכב של אליעזר מיודענו עם האיתות ההפוך, מה שמותר לו ע"פ חוק, וכך התנגשו.
יצאו השניים והחלו להתווכח מי טעה, עד שאמר הנהג הפוגע: בא נסתכל במצלמת הרכב שיש לי. ושם גילה אליעזר את אשר אירע: אורות האיתות פעלו בכיוון הלא נכון. בדקו שני הנהגים את האוטו של אליעזר וגילו שאכן זה כך.
צעק אליעזר: הרי זה עתה יצאתי מהמוסך! ואף שלף לנהג הפוגע את הקבלה שהרגע קיבל על הטיפול שלו. לאחר שראה הנהג השני כי אמת הם דברי אליעזר, אמר: בא ניסע יחד אל המוסכניק שטיפל לך באוטו ונבקש שנינו פיצוי על הנזקים שנגרמו לנו.
אלא שכאשר הגיעו למוסך והראו את התקלה למוסכניק – טען לחפותו מתשלום ומכמה סיבות: קודם כל הוא לא עשה את זה בכוונה. שנית – מה לו ולרכב האחורי שנתקע ברכבו של אליעזר? הרי הוא לא קשור אליו כלל! ובאשר לרכב של אליעזר שניזוק – טען: אני לא נהגתי בפועל ברכב, ובוודאי שאני לא חייב על תאונה שלא אני נהגתי והשתתפתי בה בפועל, ואין מדובר על מערכת בלמים כושלת אלא בסה"כ על מערכת האיתות.
ונשאלת השאלה מי חייב בתשלום הנזק: האם הנהג האחורי הפוגע הוא תמיד אשם, או שכיון שהוטעה ע"י מערכת האיתות הכושלת של הרכב שלפניו הוא פטור? ומה באשר למידת האחריות של יוסי המוסכניק לתאונה?
תשובה בקצרה: שני הנהגים אנוסים, ואין להם אלא את ביטוח הרכב שלהם. המוסכניק אינו חייב לשלם לנהג הפוגע, אולם גם לא ניתן לחייבו בדיני אדם על תשלום לרכבו של אליעזר בשל התקלה שיצר באיתות (מלבד זה שעליו לתקן התקלה כמובן), ויעשו פשרה בבית דין.
תשובה בהרחבה: החוק מורה, וכן הוא מנהג המדינה, שהאיתות מייחס לנהג המאותת הצהרת כוונות מפורשת באשר לדעתו להיכן מועדות פניו. אשר על כן לא היה על הנהג האחורי להעלות על דעתו כי מערכת האיתות ברכב שלפניו תקולה, ואנוס הוא לגמרי. (ואע"פ שישנם פוסקים המחייבים אדם אף באונס גמור – מ"מ לדינא אי אפשר להוציא ממון עי"כ, ואכמ"ל). כמו כן, גם לאליעזר לא היה לעלות על דעתו כי לאחר שיצא האוטו מטיפול ישנה בעיה במערכת האיתות, ואנוס הוא לגמרי.
באשר למוסכניק – הרי שברור שהוא פשע במלאכתו עבור הנהג הראשון, אך אין לו כל דין ודברים עם הנהג השני, שהרי לא עבד ולא עשה עבורו מאומה, וכן לא אמר לו לסמוך עליו וכדומה, ובסה"כ נחשב המוסכניק כמזיק לו בגרמא, הפטור בדיני אדם.
אלא שכלפי אליעזר – ברור שהמוסכניק התרשל במילוי תפקידו, וחייב הוא לתקן לו את מערכת האיתות ללא כל תמורה, או להחזיר לו את הכסף על התיקון הקודם.
אולם באשר למידת מחויבותו בנזק שנגרם לרכבו של אליעזר מרכב אחר בשל התקלה במערכת האיתות – נחלקו הפוסקים בזה:
יש האומרים שפועל שמקבל שכר על עבודתו, מתחייב לבעה"ב על כל נזק שיגרם לו מחמת פשיעתו של הפועל, ואם כן – זו פשיעה כמובן וחייב עליה. ובוודאי כאן שסמך על הפועל שיעשה מלאכתו ולשם כך הוא נתן לו את כספו, והלה שהתרשל בעבודתו יהיה חייב.
אך יש האומרים שאע"פ שיכול להיווצר מצב בו הפועל פשע – כל עוד לא פשע בעצמו בהיזק החפץ באופן ניכר – אין דרך לחייב אותו על דבר שנוצר רק מגרמא של מעשהו.
ליתר ביאור:
אין המקרה דנן דומה למקרה של הטעיית לקוח ע"י יועץ או מתווך וכדומה, מסוג הדברים שאדם סומך עליהם לגמרי, שחייב בנזק כשיודע שסומכים עליו, היות ובמקרים כאלו גרימת הנזק היא ישירות ע"י הפועל (היועץ או המתווך) המטעה את הלקוח ישירות וגורם לו לנזק ישיר, בהסתמך על מילותיו של היועץ הנ"ל ומשכך חייב הוא באם הטעה והזיק בעצמו.
זאת בשונה מהמצב כאן שאין גרימת נזק ישירה לרכב ע"י המוסכניק, שהרי לא ניתן לומר שהמוסכניק הוא זה שעשה את התאונה, שהרי לולי הרכב האחורי – לא היה רכבו של אליעזר נפגע כלל, למרות החלפת האיתות ע"י המוסכניק.
מה שאומר שאמנם המוסכניק יצר אפשרות הטעיה לרכבים אחרים שיוכלו להזיק את הרכב, אך לא הזיק ישירות את הרכב עצמו. תקלה אמנם יש, והוא חייב לתקנה, אך אין לחייב אותו על נזק שנגרם ע"י מישהו אחר בשל הטעיה שלו, כיון שלא עשה הנזק בעצמו.
אמנם ראוי לו להתפשר עם בעל הרכב שזה עתה רק יצא מתיקון אצלו ובשלו נגרמה התאונה, ויעשו פשרה בבית דין.