האם דין "מרבים בשמחה" הוא באדר ראשון או באדר שני?

הספק אודות חודש אדר העיקרי מובא בפוסקים אף לגבי יארצייט, ואכן נחלקו הפוסקים מתי יש לקבעו באדר-ראשון או באדר-שני. אלא שהדעה העיקרית הנהוגה למעשה (למנהג אשכנז), שכאשר הייתה הפטירה ל"ע בחודש אדר בשנה פשוטה, ינהגו מנהגי יארצייט בשנה מעוברת בחודש אדר-ראשון, ויש מחמירים לנהוג בהם אף באדר-שני, אלא שלא ידחה חיובים אחרים לגשת לעמוד.

כתבו הפוסקים שמשום סימן-טוב יש לקבוע את מועד הנישואין דווקא בחציו הראשון של החודש ולא בחציו השני כשהלבנה הולכת ומתמעטת. אלא שישנם חודשים שאין מקפידים על-כך ונוהגים לערוך נישואין גם בחציו השני של החודש; בין חודשים אלו כתבו הפוסקים את חודש-אדר. ובמענה לשאלה האם הכוונה גם לימי חודש-אדר ראשון השיב הרבי: "בזמננו, כל המקדים בחתונה כדת משה וישראל הרי- זה משובח" ואף קישר זאת עם זירוז הגאולה. כך שמעלת חודש-אדר מודגשת אף בחודש-אדר ראשון. אלא שלמעשה בשנים האחרונות עורר הרבי על חשיבות הקדמת מועד החתונה אף ביתר החודשים, גם אם תהיה בחציו השני של החודש.

כתבו הפוסקים שבחודש-אדר ישמח כל אדם את עצמו במה שמשמחו שהעיקר היא השמחה. והורה הרבי שלכל לראש צריכה להיות השמחה על-ידי הוספה ב"פיקודי ה' ישרים משמחי לב", לימוד-התורה, נגלה דתורה ובפרט פנימיות-התורה וקיום המצוות בהידור. ועל-ידי "מרבים-בשמחה" בתורה ומצוות, יתווסף גם ב"מרבים-בשמחה" בפשטות, גם בעניינים הגשמיים. ויש לשמח הן את עצמו והן את סביבתו, החל מבני-ביתו: הבעל יוסיף לשמח את אשתו, וההורים ובפרט האב יוסיפו לשמח את ילדיהם בעניינים המשמחים את הקטנים, ומציין הרבי להלכות שמחת יום-טוב, שם נפסק שהבעל ישמח את אשתו בבגדים ובתכשיטים ואת הילדים יש לשמח בממתקים האהובים עליהם.

נחלקו חכמים מתי יש לחוג את חג הפורים בשנה מעוברת, היו שסברו שהוא באדר-ראשון היות ו"אין מעבירים על המצוות" ויש לקיים את המצווה בהזדמנות הראשונה, ולעומתם היו שכתבו שחג-הפורים הוא באדר-שני היות ומעדיפים לסמוך גאולה לגאולה ולחגוג את נס ההצלה של פורים בסמיכות לנס ההצלה של פסח, וכן אמנם הוכרע להלכה; אלא שמי שאמר בטעות באדר-ראשון "ועל-הניסים", אינו צריך לחזור ולהתפלל.

בסיום חלק אורח-חיים מביא הרמ"א בשולחן-ערוך דעות חלוקות האם ישנו חיוב להרבות בסעודה בפורים-קטן, ומכריע שצריך להרבות קצת בסעודה כדי לחוש לשיטתם, ומסיים: "וטוב-לב משתה תמיד", ומבאר הרבי שמכך למדים שכל מקום שבו ישנו אפילו ספק קטן שצריך להרבות בשמחה, יש להוסיף בשמחה. עם-זאת יום זה מותר במלאכה. והורה הרבי ששמחת פורים-קטן צריכה להיות שמחה-בטהרתה, כיוון שאינה מעורבת בעניין אחר כמו מצוות הפורים. ונוהגים שביום זה ובמנחה שלפניו אין אומרים תחנון, ואסור אף בהספד ובתענית.