האם מותר לבן לומר דברי סיוע וחיזוק לאביו?

איסור סתירת דברי האב הוא בכל דבר שאומר שלא כאביו, כגון בסיפור דברים או הצגת שיטה הנוגדת את גישת אביו, אסור הדבר משום איסור סתירת דברי אביו. יתר על כן כתבו הפוסקים שאפילו אם האב מספר מעשה שהיה והבן יודע בוודאות שלא כך היה המעשה, או שמעורבים בו דברי גוזמא אסור לבן לסתור את דברי אביו, אלא אם כן עושה זאת בעדינות ובכבוד הראוי.

כאשר האב או האם מצווים על הבן לעשות דבר מסוים והבן משיב שאינו רוצה לעשות בלשון שאינה מכובדת, או שמתעלם מדבריהם ועושה עצמו כאילו לא שמע וכדומה אין לך סתירת דבריהם גדולה מזו. ויש אומרים שהאיסור הוא גם אם אינו נוגע ישירות לכבודם, על כן כשמצווים ההורים את הבן ציוויים הנובעים מתוך דאגה לשלומו כגון שיתלבש ויתכסה היטב בימים הקרים וכדומה, או שמצווים אותו לעשות דבר שע"י יגרם להם כבוד, ובפרט כאשר אם לא יציית יגרם להם בזיון – בכל אלו חייב הבן לציית לדבריהם.

כתבו הראשונים שאם צוו ההורים את הבן בדבר הנוגע לכל אורחות חייו ובאם יציית לדבריהם ייגרם לו צער גדול, כגון ויתור על נישואין או משרת עבודה או רכישת דירה וכדומה, וכמו כן בענייני שידוכים – אין הבן מחויב לשמוע להוריו בזה; ובכל מקרה כזה ראוי להיוועץ תחלה עם רב מורה הוראה ולעשות כהנחייתו. ואסור להסביר את דעתו בדרך שתפגע בהם אלא יזהר ככל יכולתו להישמט מכך בדרך כבוד. מאידך על ההורים להיזהר שלא להכביד בדרישות מילדיהם וינהגו בחכמה בכדי שלא להכשיל חלילה את בניהם.

כתבו הפוסקים שבמצבים מסוימים מותר לומר דבר שונה מדעתם של ההורים, כגון כשהאב ביקש לשמוע את חוות-דעתו של בנו, או שידוע בבירור שזהו רצונו שיביע דעתו – מותר לומר את דעתו גם אם היא הפוכה מדעת אביו, ובתנאי שיאמר זאת בצורה מכובדת. וכן אם אינו סותר דבריהם במפורש, אלא מביע את דעתו שלא בהחלטיות. כמו כן במצב בו עלול להיגרם נזק להוריו באם לא יעמידם על האמת, מותר לתקנם בדרך כבוד בכדי שלא יבואו לידי צער.

יש שכתבו שמותר לבן להביע דעה הפוכה מדעת הוריו כאשר אינו בפניהם. וכן כאשר כותב את דעתו, זה נחשב שלא בפניהם ומותר הדבר כל עוד ולא יגיעו הדברים לידי הוריו. אבל בפני הוריו אסור לסתור דבריהם אפילו בדברי תורה, אולם אם נוגע הדבר באותו הרגע לפסק הלכה – מותר לבן לומר את דעתו כאשר יודע שההלכה כדבריו, כדי שלא יצא מכשול.