לכל ההלכה יומית
לא אחת נאמר בתלמוד שאיסור צער בעלי-חיים הינו מן התורה, ואף שבגמרא עצמה הוצגו גישות שונות אודות רמת חומרתו של איסור זה, פסקו כמה ראשונים שאיסור זה מן התורה, ולמדים זאת ממצוות פריקה שכשהבהמה רובצת מעול משאה, מחייבת התורה לפרקה מהדאגה לצערה של הבהמה, וכך נפסק להלכה בשלחן ערוך. עם זאת לא נאמר איסור צער בעלי-חיים במקום הצורך. ולכן בעל חי שמזיק מותר להרגו ואין בכך איסור "בל תשחית" ולא איסור "צער בעלי-חיים", וכן הנצרך לנוצות מותר לו למרוט עוף לשם כך, אלא שנהוג להיזהר שלא לעשות זאת בעודו חי משום שזוהי אכזריות. ובהלכה הבאה יתבארו אי"ה פרטים נוספים בזה.
שבת קכח, ב וברש"י וברי"ף שם; ב"מ לב, א; טוש"ע ונ"כ או"ח סש"ה סי"ט, אה"ע סו"ס ה וחו"מ סער"ב ס"ט; סמ"ע שם סקי"ב; שו"ע אדמוה"ז חו"מ הל' עוברי דרכים וצער בעלי חיים ס"ד והל' שמירת גו"נ סוף ס"ח