כשחתן ביום חופתו בבית הכנסת, האם אומרים תחנון?

נאמר: "ולמדתם אתם את בניכם" ולמדו חכמים שהאב מצוּוה ללמד את בנו תורה, והוסיפו חכמים והרחיבו את חובת האב במצוות החינוך למצוות. ונחלקו הפוסקים ברמת חיובה של האם בחינוך בניה. יש שכתבו שחובת החינוך מוטלת על האב ועל האם בשווה. ופוסק אדמוה"ז שמצוות החינוך היא רק על האב ולא על האם – שעיקר החובה מוטלת על האב, למחות בהם לבל יכשלו, ולדרוש מהם לקיים את המצוות; אך על-אף שהאם אינה מחויבת, מקיימת היא מצווה בחינוך ילדיה. ובפרט כשהילדים תחת פקוח האם כשהאב לא נוכח. ובדורנו עורר הרבי שאדרבה, כיוון שהבעל נמצא מחוץ לבית שעות רבות לצרכי פרנסה, הנהגת הבית וחינוך הילדים הם בעיקר באחריות האישה.

נאמר בגמרא: "דם שעל הכיכר גוררו ואוכלו של בין השיניים מוצצו ובולעו ואינו חושש", כלומר דם שפרש מהפה ועבר ללחם, אין לאכלו. אך כשהוא בפיו מותר לבלעו. ובטעם הדבר יש שכתבו שכיוון שהדם עדיין מחובר לגוף אינו נאסר, ומכאן דייקו, שדם על השפתיים מותר לבלעו כיוון שהוא מחובר. אך יש שכתבו שהאיסור הוא משום מראית העין, לכן הדם שבין השיניים מותר כשהוא בפה כיוון שאינו ניכר לחוץ ואין בו מראית עין. ולפי זה דם שעל השפתיים מבחוץ אסור לבלעו. וראוי להחמיר כדבריהם, אך דם שבתוך הפה ולא פרש, מותר לבלעו לכל הדעות. האמור הוא בחול בלבד ובשבת יש איסור למצוץ דם לכל הדעות.

אמרו חכמים: "כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין", וביארו הפוסקים, שדבר שהאדם מחויב בו, אסור לו לרכשו מכספי מעשרות. ונחלקו הפוסקים האם המעשרות צריכים להגיע למטרת צדקה דווקא, או אף לשאר מצוות שאינו מחויב בהן. ודנו הפוסקים לגבי רכישת כרטיסי הגרלה מכספי מעשר, כשההכנסות ההגרלה לטובת מוסד תורני. יש שהתירו זאת בתנאי שמוכח מהרכישה שכוונתו לטובת המוסד כגון שהכרטיס יקר מדי ביחס לפרס והסיכוי לזכות בו. ויש שהקלו יותר וכתבו שגם אם משוכנע שלא היה קונה לולי הצדקה מותר. וכתבו הפוסקים, שכשרכש את הכרטיס מכספי מעשר וזכה בהגרלה, ראוי שישלם את עלות הכרטיס לצדקה, וכן יפריש מעשר משווי הפרס.

חלק מכבוד הקודש, הוא איסור הפניית הגב, כך מצינו בכהן הגדול שהיה יוצא כשפניו אל הקודש. וכתבו הראשונים "ולא יחזיר אחוריו לס"ת אא"כ היה גבוה ממנו עשרה טפחים", וכך נפסק להלכה בשו"ע. וכתבו הפוסקים שאף אין לסדר מקומות כשגבם כלפי ארון הקודש. אולם ניתן להקל לצורך הלימוד ובפרט בעת מסירת שיעור בהיכל בית הכנסת כשפני הדורש אל הקהל ואחוריו כלפי ארון הקודש. מפני שהארון הוא רשות בפני עצמה, וגם משום שאין מניחים שם את הכיסא בקביעות, אלא רק בשעת הלימוד. אך כשמתאפשר נכון שלא לשבת ממש בסמיכות לארון הקודש כשהגב כלפיו, ואף בעת דרשה נכון להטות מעט ולא להפנות גב ממש.

מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשכה שתגמר מאליה בשבת, אך במלאכה שעושה רעש גדול, נחלקו בגמרא האם מותר להתחיל בה בערב שבת ושתגמר בשבת. יש שאסרו זאת "מפני שמשמעת קול", והדבר עשוי לפגוע בכבוד השבת, שיאמרו שהחלה בשבת, ויש שהתירו זאת משום שלמעשה בשבת לא נעשתה שום מלאכה. בשולחן ערוך נפסק להקל, אך דעת הרמ"א להחמיר וכך פסק אדמו"ר הזקן להחמיר בזה, אלא שבמקום הפסד מרובה ניתן להקל. ולכן יש להימנע מהפעלת מכונת הכביסה סמוך לכניסת השבת. אבל בשעת הצורך, כגון עבור בחור שהגיע בערב שבת מהישיבה, השב מיד בצאת השבת ולא יהיה באפשרותו לכבס בישיבה, כתבו הפוסקים שניתן להקל בכך.