מהו הטעם לאיסור הפסק בין תפילין של יד לשל ראש?

בין הנחת תפילין של יד לשל ראש אסור להפסיק אפילו בדברים שהם לצורך הנחת תפילין, אם יכול להסתדר מבלי לדבר. ואם דיבר בדברים שאינן לצורך הנחת התפילין – ואפילו מלה אחת – בין הברכה להידוק התפילין של יד – חייב לחזור ולברך "להניח תפילין", אך אם דיבר לאחר שהידק את התפילין יגמור את הנחת התפילין של יד ואחר כך יברך על ה"של ראש" (אחרי הנחתם ולפני שמהדקם) "על מצוות תפילין".

אם שמע קדיש, "ברכו" או קדושה בין הנחת תפילין של יד לשל ראש – יפסיק ויענה עם הציבור רק על דברים שמותר לענות עליהם בקריאת שמע (בקדיש: "אמן יש"ר . . יתברך", אמן אחר 'דאמירן בעלמא'; ובקדושה: 'קדוש', 'ברוך' 'ימלוך'. ועניית אמן רק של ה'א-ל הקדוש', 'שומע תפלה' ושל 'נותן התורה'), ואח"כ יברך על תפילין של ראש "על מצוות תפילין".

אף שבין הנחת תפילין של יד לשל ראש מותר לענות על דברים שמותר לענות עליהם בקריאת שמע (כמפורט בסעיף הקודם), מכל מקום אם מבחין שיוכל להניח תפילין של ראש ויהיה לו זמן לענות עם הציבור, עליו להניח תפילין של ראש תחילה, ואפילו אם לא הספיק לכרוך את הז' כריכות על היד – מוטב שיניח את התפילין של ראש תחלה, ובלבד שיהדק את התפילין של יד היטב שלא יזוזו ממקומן.

אם שמע את חברו מברך "להניח תפילין", והוא עודנו אוחז בין הנחת תפילין של יד לשל ראש יש אומרים שמותר לו לענות "אמן" אחריו, שכן עניית "אמן" זו מהווה כקבלת דברים שמאמין בה' שצוונו להניח תפילין, ואין זה נחשב כ'הפסק', אך כיוון שיש החולקים על כך, אין לענות אמן על ברכה זו בין תפילין של יד לשל ראש, ומכל מקום מי שענה אינו צריך לברך על התפילין של ראש אחר כך.

גם כאשר מניחים תפילין ללא ברכה, כגון בהנחת תפילין דרבינו תם, או מי שחלץ תפיליו על מנת להחזירן (במקרה שאינו מברך בשנית), יש לסמוך את הנחת התפילין של יד לשל ראש מבלי להפסיק בדיבור ביניהן, אלא שבמקרה זה ניתן לענות על דברים שמותר לענות עליהן בפסוקי דזמרה (קדיש, קדושה 'ברכו' ואמן על כל הברכות) אך לא יענה "ברוך הוא וברוך שמו".