מהו המקום העיקרי להדלקת נרות שבת?

במקום שנמצאות נשים ובנות רבות, תדלקנה כולן על השולחן שאוכלים עליו . יש שפקפקו האם אפשר לברך במקום שכבר הדליקה אשה אחרת, ולמעשה המנהג שמברכים, כיוון שככל מה שמתווספת אורה בבית יש בה שלום בית ושמחה יתירה.

כשלא מתאפשר להדליק נרות שבת על השלחן מסיבות בטיחות, או בעת סעודות גדולות בהן אין אפשרות לוודא שבשעת פינוי הכלים אחרי הסעודה לא ייכשלו בטלטול הפמוטות (או שיש חשש שהנרות על השולחן יכבו) – לא ידליקו על השולחן. אלא יציבו את הנרות במקום בטיחותי, שיהיה קרוב לשולחן האכילה ובאופן שיהיה ניתן לראותם בזמן הסעודה.

אין להניח את הנרות מול הדלת ממש, באופן שאם יפתחו את הדלת ותנשב רוח – הרוח תכבה את הנרות. ואם הדליקו שם, אסור לפתוח את הדלת כל זמן שהנרות דולקים, אפילו בשעה שאין הרוח מנשבת. אך מותר לסגור את הדלת. כמו כן אם הנרות מונחים מול החלון וקרובים אליו קצת – מותר לסגרו ואסור לפתחו.

לפני כניסת השבת כדאי להניח על שולחן האכילה (עליו מדליקים את נרות השבת) את החלות, או חפץ חשוב אחר (החפץ צריך להיות חשוב לאדם לשבת זו יותר מהשלהבת), שיהיה מונח עליו כל בין השמשות. זאת בכדי שהשולחן לא יהיה "בסיס לדבר האסור", אלא "בסיס לאיסור ולהיתר", וכך יהיה ניתן להזיזו במקרה הצורך.

כאשר לא היה על השולחן (שעליו הנרות) חפץ חשוב בבין השמשות, מותר לגעת בשולחן ולהשתמש בו, אך לא להזיזו בידיו (ולהזיזו בשינוי מותר , וכן מותר להזיז המפה). אולם מגש המיועד (והמיוצר) רק לנרות – גם אם יניחו עליו חפץ היתר חשוב – נחשב בסיס לאיסור בלבד, ואסור להזיזו בשבת אפילו מעט. ואם השתמש במגש זה באקראי, ואינו מגש המיוחד רק לנרות – אפשר להניח חפץ חשוב על המגש ועל ידי זה יהיה מותר להזיזו.