מהו מהותו של יום שביעי של פסח?

מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון, קוראים שבעה קרואים ב"ויהי בשלח פרעה", בעת קריאת השירה – עומדים. בסיום הקריאה, מניחים ליד ספר התורה – על הבימה – את הספר השני (ונשאר על הבימה עד הקריאה בו), ואומרים חצי קדיש. בספר השני קוראים למפטיר "והקרבתם". הפטרה: "וידבר דוד". בארץ ישראל – הזכרת נשמות. מי שהוריו בחיים, יוצא מבית-הכנסת בזמן הזכרת נשמות. אָבֵל (רח"ל) בשנה הראשונה למות אביו או אמו, נשאר בבית-הכנסת אך אינו מזכיר נשמות. אומרים 'אב הרחמים'. גם מי שאינו מזכיר נשמות, יכול לאומרו.

לשמח את אחינו בני ישראל, ובפרט ע"י דברי תורה, נגלה ופנימיות התורה, באופן שדבריו יהיו יוצאים מן הלב, ובמילא יהיו גם נכנסים אל הלב. "בימי המועדים, ובפרט בשביעי של פסח ואחרון של פסח, הולכים לשמח יהודים שאז יש בחינה כזו שהארץ (אדמה) מבקשת שילבשו נעל כדי שגם היא תוכל לקבל גילוי אור הקדושה". הרבי מקשר זאת אף עם הפטרת יום אחרון של פסח (בחו"ל) בה נאמר (על הגאולה) "והדריך בנעלים", שהגילוי דלעתיד יחדור עד דרגת הנעלים. ולכן נתקן "ביו"ט בכלל ובפסח ראשון לרגלים בפרט, לשמח יהודים הן בהנוגע לרוחניות שאומרים דברי אלקים חיים והן בהנוגע לשמחה בגשמי', ובנוסף לענין השמחה גם ענין הליכה ברגלים".

מיד בצאת הכוכבים מותר לאכול שרויה, גם קודם ברכת המזון. אף שנמשכה הסעודה במוצאי שבת ויו"ט עד לאחר צאת הכוכבים אומר בברכת המזון "רצה" ו"יעלה ויבוא" (באם לא הבדיל בתפלה או על הכוס, או אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"). כשמברך לאחר צאת הכוכבים, מעבירים מים אחרונים על השפתיים. חמץ שעבר עליו הפסח ולא נמכר לגוי נאסר באכילה ובהנאה. מוצרי חמץ שלא ידוע האם נמכרו לגוי, אין לקנותם אלא א"כ מופיע על האריזה שנאפו לאחר הפסח.