מהם המנהגים הקשורים עם חזרת דא"ח ברעווא דרעווין?

יש להיזהר מאד ולהקפיד לאכול סעודה שלישית בשבת. ומי שאינו יכול כלל לאכול אינו צריך לצער את עצמו לאכול, כי סעודות השבת נצטוו לעונג ולא לצער. ומובא בשו"ע שהחכם עיניו בראשו שלא למלאות את בטנו בסעודת הבוקר, כדי שישאר מקום לסעודה שלישית. למנהגנו אין לאכול פת בסעודה שלישית, אבל צריך לטעום משהו. חוץ מזמנים יוצאים מן הכלל, כמו כאשר חל יום טוב בשבת קודש.

זמן סעודה שלישית מתחיל מזמן מנחה גדולה, דהיינו חצי שעה זמנית אחרי חצות היום. ויכול לאכלה מצד הדין בין לפני תפילת מנחה ובין אחרי שהתפלל מנחה. וגם מי שסיים את סעודת שחרית אחרי שהגיע זמן מנחה גדולה, אם אוכל אחרי ברכת המזון מיני מזונות, פירות וכדומה – יוצא בזה ידי חובת סעודה שלישית. לאחר השקיעה אין להתחיל לאכול ולשתות עד ההבדלה. אך כשרואים אנשים אחרים המקילים להתחיל לאכול אחרי השקיעה – לפני צאת הכוכבים – אין למחות בידם.

מי שהתחיל לשתות או לאכול (ולא אכל פת) לפני השקיעה – צריך להפסיק בשקיעה, אך אם התחיל לאכול פת לפני השקיעה, יכול להמשיך בסעודתו ולאכול ולשתות עמו דברים אחרים גם אחרי השקיעה ואינו צריך להפסיק, עד שיברך ברכת המזון. מי שהתחיל לאכול פת לפני השקיעה, אם התפלל תפילת ערבית באמצע הסעודה – חלה עליו חובת ההבדלה, ואסור לו לחזור לסעודתו עד שיבדיל על הכוס (ובברכת המזון לא יאמר "רצה" כדלקמן).

אם נמשכה סעודתו עד שחשיכה עדיין מוסיף בברכת המזון את ההוספות שמוסיפים בשבת, אבל אם התפלל תפילת ערבית באמצע סעודתו ורק לאחר מכן מברך ברכת המזון – לא יזכיר של שבת בברכת המזון, כי אם יזכיר את השבת יהיה נראה שדבריו סותרים זה את זה, שתחילה התפלל תפלת יום שלאחריו ואחר כך מזכיר יום העבר. כמו כן אם הבדיל על הכוס, או אפילו רק אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" – לא יזכיר של שבת בברכה אחרונה. אך ראש חודש שחל במוצאי שבת – אם אכל כזית הן מבעוד יום והן משחשיכה, אומר גם "רצה" וגם "יעלה ויבא".

האוכל פת בסעודה שלישית, ושכח לומר "רצה", אם מברך לפני השקיעה ונזכר אחרי חתימת ברכת "בונה ברחמיו ירושלים" לפני שהתחיל ברכת הטוב והמטיב – יאמר לפני תחילת ברכת הטוב והמטיב: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת", כמו בשאר הסעודות. אבל אם נזכר אחרי שהתחיל בברכת הטוב והמטיב, ואפילו אם לא אמר אלא את המלה "ברוך" בלבד – אינו חוזר, ואינו משלים את הזכרת השבת.