מה עושים ביציאה מבית המרחץ?

מצוה לרחוץ כל גופו לכתחילה בערב שבת במים חמים, מפני כבוד השבת. ואם אי אפשר לו לרחוץ את כל גופו, ירחץ פניו ידיו (ורגליו) במים חמים. ומכל מקום אין רחיצה זו חובה גמורה, אלא המקיימה מקבל עליה שכר, ושאינו מקיימה אינו נענש עליה. ומצוה לחוף הראש בכל ערב שבת. (מי שיודע שלא יוכל לרחוץ בערב שבת, ירחץ ביום חמישי, שכל מה שאפשר לקרב הרחיצה ליום השבת יש לו לקרב, כדי שיהא ניכר שעושה בשביל כבוד השבת).

הרחיצה לכבוד שבת טוב לעשותה סמוך לערב, כדי שילבש את בגדי השבת לאחר הרחצה – סמוך לכניסת השבת, ויהיה ניכר שבשביל כבוד השבת הוא לובשם, ועל כל פנים יש להשתדל שהרחיצה תהיה לאחר חצות היום, ואת הבגדים העליונים של שבת ילבש סמוך לשבת. מאידך, יזהר מאד לא להמתין עד שיהיה סמוך מדי לשבת, כדי שיספיק להוסיף "תוספת שבת" לפני שקיעת החמה, ובפרט אם אינו מתרחץ בביתו אלא הולך לבית המרחץ, לא ילך סמוך מדי לשבת. ובמקום הצורך יכול להקדים ולרחוץ כבר בערב שבת בבוקר, כי גם אז ניכר שהוא לכבוד שבת.

ברחיצה – בערב שבת, ובכל בפעם שרוחצים – יש להקדים ולרחוץ תחילה את הראש, מפני שהוא מלך על כל האיברים. וכן יש להקדים ולרחוץ תחלה את יד ימין לפני יד שמאל. וכן ירחץ רגל ימין לפני רגל שמאל. הרוחץ רגליו זו על גבי זו משכח תלמודו ולכן יש לרחוץ כל רגל בפני עצמה.

נוהגים לטבול במקווה בערב שבת, לאחר הרחיצה. זמן טבילה זו, החל מחצות היום של ערב שבת; ויש אומרים שטוב יותר להסמיכה לכניסת שבת. אחרי הטבילה מדייקים לנגב את הגוף, אך אין מקפידים לנגב את (אצבעות) הרגלים. וכתבו הפוסקים שכאשר לובש את בגדיו, לכל לראש יחבוש את הכיפה לראשו ולאחר מכן ילבש את יתר הבגדים.

אסור לדבר, ואפילו להרהר, כל ענין שהוא מדברי הקודש בבית המרחץ (בחדר שבו מתרחצים). דברים של חול (דברים שיש בהם צורך), מותר לאומרם בבית המרחץ. שמות המיוחדים להקב"ה, והם שבעת השמות שאינם נמחקים, אסור להזכירם בבית המרחץ אפילו בלשון חול, דהיינו שם שהקב"ה נקרא בו בשפה כל שהיא (כגון: ג-אָט, G-od). אין לומר בבית המרחץ את המלים "שבת" ו"שלום" (כשמתכוון לענין השלום), אך מותר לקרוא לאדם ששמו "שלום" בשמו, כיון שאינו מתכוון על ענין השלום אלא להזכרת שמו של אותו אדם.